חוק הכשרות המשפטית וחזקת הגיל הרך עורכת דין אירית רייכמן 

אין זה סוד, במקרים לא מעטים הזוגיות המאושרת, אשר הביאה לעולם אהבה וילדים – מתפרקת. כאשר הזוגיות נחצית לשניים, כך גם נחצים הבעלות על הרכוש, חשבון הבנק המשותף, הדירה ושאר הדברים אשר נצברו במהלך הנישואים. הבעיה הגדולה מתחילה כאשר מגיעים לשאלת הילדים.

אב חד הורי – לא מה שחשבתם
בכתבה ששודרה השבוע בערוץ 10, נסקרה תופעת האבות החד הוריים. מהכתבה עולה כי ישראל מחזיקה במקום החמישי והמכובד במספר הגברים הגרושים אשר מחזיקים במשמרות על ילדיהם.

בניגוד לתדמית אשר מצטיירת ללא מעט אנשים בראש ברגע שהם חושבים על זוג גרוש, של אם טורחת לבדה על גידול הילדים ואב אשר חוזר לחיי הרווקות, ישנם לא מעט גברים מרקעים שונים אשר מוכנים ומעוניינים בהסכם גירושין לקבל את המשמורת על הילדים, למרות שהאם בעלת מסוגלות הורית ואין "אילוץ" כלשהו המופנה כלפיהם. כמובן שסביר להניח שאילולא חוק חזקת הגיל הרך, היה מספר הגברים הללו גבוה יותר.

בחירה זו נחשבת היום עדיין לבחירה לא קלה בהליך הגישור , במיוחד לאור העובדה שחוקי המדינה והנורמות החברתיות הסובבות אותנו לא מקלות על גברים שכאלו וגם לא מעניקות להם תמיד את אותו היחס שהייתה מקבלת אישה במעמדם.

החוק והשלכותיו

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, נקבע בשנת 1962, וקבע כי כל עוד לא סוכם אחרת על ידי בני הזוג ולא הוכח כי האם מצויה במצב של חוסר "יכולת הורות" קיצוני, ילדים מתחת לגיל 6 יועברו לחזקתה של האם.

במהלך השנים, החוק יצר אינספור ויכוחים בין ארגוני זכויות נשים וגברים ובין המחוקקים ואנשי הדין. אחת הטענות הנפוצות ביותר היא שהחוק מנציח אי שוויון, בהנחה האוטומטית שהאישה ראויה יותר לגידול הילדים. בנוסף, ברוב המקרים, גם לאחר גיל 6 הילד נשאר אצל האם בכדי להגן עליו מחוסר יציבות.

ראוי לציין, כי ברוב מדינות העולם המערבי החוק בוטל ולרוב נערכת השוואה בין יכולות האם ליכולות האב לגידול הילדים לצד הטוב ביותר.

ועדת שניט

בחודש מארס 2005, מונתה על ידי שרת המשפטים דאז, ציפי ליבני, ועדה אשר בראשה עמד פרופ' דן שניט. הועדה נועדה לבחון את הכללים הקיימים לחלוקה ולשיתוף באחריות ההורית בתקופת הגירושים ואחריה, כפי שהם קבועים בחוק וכפי שהם מיושמים בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הדתיים השונים.

"במסגרת זו", ציינה לבני, "תבחן הוועדה ותיתן המלצותיה בדבר הצורך בשינויה של 'חזקת הגיל הרך' הקבועה בסעיף 25 לחוק האמור, והאפשרות לעיגונם בחקיקה של הסדרים שונים לחלוקה ולשיתוף באחריות ההורית בגירושים. כמו כן תבחן הוועדה כיצד ניתן לשכלל את הכללים העומדים לרשות בתי המשפט ובתי הדין לשם קביעת טובת הילד בנוגע להסדרי משמורת".

דו"ח ביניים של ועדת שניט, המסכם חלק מרכזי מעבודתה, פורסם כבר בסוף אפריל 2008. בדו"ח מציעים חברי הוועדה לשנות את ההסדר החוקי כיום, שמבוסס על אפוטרופסות של ההורים ולנקוט גישה המבוססת על האחריות ההורית, כחובת ההורים להבטיח את מימוש זכויות ילדיהם.

בניגוד למה שהיה מקובל לפניכן, מציעים רוב חברי הועדה להחליף את המושגים "משמורת" ו"הסדרי ראיה" הנפוצים בשימוש המשפטי במקרי גירושין, ובמקמם: "הסדר הורות" ו"תוכנית הורית" הקובעים מהם זמני השהיה של הילד עם כל הורה.

חזקת הגיל הרך – המלצות הועדה

אחת ההמלצות הדרמטיות של ועדת שניט היא ביטול חזקת הגיל הרך, סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הקובע כי כאשר מתגלעת מחלוקת באשר למשמורת ילדים שטרם מלאו להם שש שנים, תוענק לאם עדיפות. "ביסוד סעיף זה", נכתב בדו"ח הביניים, "מצויה הנחה שלפיה על אף שהאפוטרופסות של שני הורים נמשכת גם לאחר הגירושים, טובת הילד מחייבת את הימצאותו במשמורת אצל אחד ההורים. ברובם המכריע של המקרים, המשמורת כאמור הנה אצל האם. מצב דברים זה אינו עולה בקנה אחד עם תפיסת האחריות ההורית, שלפיה ראוי כי שני ההורים יישאו באחריות כלפי ילדם… החלת עקרון העל של טובת הילד, שדורש קיום קשר בינו לבין שני הוריו, אינו מתיר עוד מקום להמשך החלתה של חזקה משפטית גורפת מסוג 'חזקת הגיל הרך'".

מובא ע"י עו"ד לגירושין אירית רייכמן