לבית המשפט המחוזי בבאר שבע הוגשה תביעת רשלנות רפואית בהריון במסגרתה טענה התובעת, ילידת שנת 1968, כי בית החולים "סורוקה" התרשל בטיפול הרפואי שניתן לאימה במהלך ההריון עימה וכי בעקבות אותה רשלנות רפואית היא נולדה כשהיא סובלת משיתוק מוחין.
ההריון נשוא תביעה דנן היה ההריון השישי של אם התובעת, כאשר קדמו לו שני הריונות שבמהלכם נפל העובר בחודש השמיני. לאור ההיסטוריה הרפואית האמורה, החליט הצוות הרפואי של בית החולים לערוך מעקב צמוד יותר אחר התפתחות ההריון הנוכחי, כך שנערכו לה בדיקות מקיפות ומיוחדות שאינן מבוצעות בדרך כלל בנשים הרות.
בשבוע השלושים ושבעה להריונה הגיעה האם לבית החולים לאחר שחשה כאבים באיזור ביטנה. לאחר כשעתיים החלו להופיע צירי לידה, אולם מי השפיר שירדו משק השפיר היו מים מקוניאליים (מים שצבעם ירקרק ושונה מצבע מי השפיר הנורמלי, זאת בעקבות דליפת נוזל מעי העובר למי השפיר). לאור כך בדקו הרופאים את מצב לב העובר וממצאי הבדיקה הראו כי ישנה האטה בדופק ועל כן הוחלט על ניתוח קיסרי. חמישים דקות לאחר ירידת המים, כאמור, נולדה התובעת במצב תשניק (חוסר באספקת החמצן). הצוות הרפואי אמנם הצליח לייצב את מצבה של התינוקת, אולם כחודשיים לאחר לידתה היא החלה לאבד לעיתים תכופות את הכרתה. בעקבות כך היא נבדקה פעם נוספת על ידי רופאי בית החולים, אך לא נמצא שום ממצא שיכול להעיד על הגורם להתעלפויות החוזרות ונשנות. רק לאחר חמש שנים אובחנה התובעת כסובלת משיתוק מוחין.
על רקע השתלשלות האירועים המפורטת לעיל הגישה התובעת תביעת רשלנות רפואית בהריון כאשר עיקר טענתה כלפי בית החולים הינה כי הצוות הרפואי המועסק על ידו לא ביצע במועד את הבדיקות הנדרשות לגילוי אי ספיקה שלייתי, כפי שהיה מחוייב לעשות בנסיבות האמורות ומכאן שיש בהתנהלותו משום רשלנות רפואית בהריון.
בית החולים הגיש ערעור על הקביעה האמורה לבית המשפט העליון וטען כי הרופאים שעקבו אחר ההריון האמור נקטו בכל האמצעים הדרושים על פי הפקטיקה הרפואית בכדי לאתר סיבוכים ובעיות שעלולות לצוץ בעתיד ומכאן שלא ניתן למצוא כל רשלנות רפואית בהריון מצידם.
בית המשפט העליון קובע כי לאור עברה הרפואי של אם התובעת, הרי שעסקינן בהריון הנמצא בקבוצת סיכון גבוה ובנסיבות העניין היה על בית החולים הנתבע לקדם את פני הסיכון, באמצעות מתן טיפול רפואי שונה מטיפול שניתן בדך כלל. במקרה דנן בית החולים לא פעל כמצופה ממנו ולא ערך במועד את הבדיקה שבעזרתה ניתן לאתר אי ספיקה שלייתית (בהגה הרפואית בדיקה זו מכונה בדיקת האסטריול). בית המשפט העליון פוסק כי אף במהלך הלידה הייתה התרשלות מצד הנתבע משום שעברו כחמישים דקות מרגע איבחון ההאטה בדופק העובר ועד לביצוע הניתוח הקיסרי בפועל. לפי ערכאת הערעור מדובר בזמן ארוך מדי, במיוחד כאשר לוקחים בחשבון את עברה הרפואי של היולדת ואת היותו של ההריון בסיכון גבוה.
בית המשפט העליון אף תמך בקביעת בית משפט קמא באשר לקיומו של קשר סיבתי בין אותה רשלנות רפואית בהריון לשיתוק המוחין ממנו סובלת התובעת ועל כן הוא דחה את הערעור, השאיר את פסק הדין על קנו וחייב את הנתבע בתשלום הוצאות הערעור של התובעת.
אין באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לקריאת פסק הדין המלא – ע"א 7705/98
lawtip.co.il הדרך למימוש זכויותיך מתחילה כאן !
