פיוט ראשון, דסטרוקטיבי:
דירת שלושה חדרים הוא אולי חלום, אבל המחאה היא המסר.
על מחאה: שקטה, קולנית, אלימה, מופנמת, פראית, יצרית,
או כמו שהיא במציאות, קצת פלגמטית כזאת, בכאילו.
מחאה במילים או באלם מוחלט, השאלה בלתי רלוונטית, כי בכל מקרה, מקבלי ההחלטות במדינה הזאת מחוסנים בפניה.
(עד שנלמד שהדרך הכי יעילה להיפטר מהם, זו בעיטה אדירה בתחת).
למי שחס על רגליו, אצל אפללו במינימרקט ברמלה, מוכרים נבוטים תוצרת שכם, לא עולים הרבה, רק שכר חודשי אחד של מצביע ש"ס מדרום הארץ.
פיוט שני, מורבידי:
11 ביוני 1963, יקום אחר, עידן אחר, אפילו לא מקביל לשלנו.
נזיר בודהיסטי מצית את עצמו ברחוב ראשי בסייגון.
בעת שהלהבות עוטפות את גופו, הוא לא זז מילימטר.
נפרד מן העולם בגו זקוף, והופך לאייטם בחדשות של אותו ערב.
מלקולם בראון זז ועוד איך, צילם מכל מיני זוויות וקיבל פוליצר. (מעניין כמה קיבל מי שגילה לו).
נגו דין דיים, מנהיג דרום וויטנאם, נגדו מחא הנזיר, מת בהתנקשות באותה שנה ב – 11 בנובמבר. (קשור או לא? תשאלו אחרי השני לספטמבר, 2011).
מי יביאוני הלום אלפי טיץ' קואנג דוקים.
אולם קצת לפני, הו אלוהים, האם תוכל לפתור אותנו סוף סוף מכל זוכי הפוליצר בעבר, בהווה ובעתיד, אגב, אפשר לבקש אותך שתתחיל מן החינמון של שרה'לה שילדון.
פיוט שלישי, אנכרוניסטי:
אילן בן דוב היקר, הבנו שקצת נתקעת.
אז אחרי שפילחת לי שליש שכר חודשי על טלפון שאין לי, (סיפור אמיתי, מוכח בדוקומנטים), כמה אתה עוד צריך לאגף הג'קוזי בסגנון לואי ה – 14, לארמון הצנוע שאתה בונה בכפר שמריהו?
אני וז'קו וכמה חברים (אפילו משה והנכדים שלו הסכימו להצטרף), מרביתנו מן השמאל הקיצוני והחזוי והימין הבלתי מזוהה והעייף בעיקרו, יכולים לתרום לך עוד כמה גרושים שהחזיר לנו אפללו, לפני שסגר סופית את המכולת שלו בעצב דטרמיניסטי ללא שמץ של תיאטרליות איובית.
כך הוא אמר בקול רועד: (רווי עראק מהול, כי זה מה שהיה לו במלאי, וזה מה ששתינו בעשור האחרון, ובגללו אנחנו ברשימת ההמתנה של בלינסון להשתלת כבד ומוח),
"קחו חברים, עדיפים אתם בעיני, הרבה יותר מדנקנר או מרזל".
פיוט רביעי, בסגנון צפון אפריקאי:
לה-לה-לה-לה-לה-(*.*), בדוסית, (DOS), של מחשבים, לא זה של הקב"ה, בין שתי הכוכביות אפשר לכתוב כל מה שרוצים, אפילו את המשפט הבלתי שגרתי, "אני אוהב אותך מכל ליבי, למה את שוברת אותו, יא פרחה".
פיוט חמישי, הכי מופרך עד כה:
למנהגנו הדגול, בנימין, בוגר MIT, הידוע בעיקר כבעלה של שרה.
אתה יכול לסדר לי סופר טנקר אישי, שיטוס מכאן ויישאר באוויר, ללא חניות, וינחת אחרי שבוגי היען, (ציפור מלאת חן), יחלוף מן העולם, ביחד עם סילבן השפוף, זה מה – WEEKEND וג'ודי הנאורה, אלקין היפה, פיונה הכוסית, רגב האנורקטית, חוטיני הארוטית, הרב הממלמל, הרב הממולל, הרב המבלבל, הרב המתבולל, הנשיא האונס, רה"מ המרמה, (לכאורה כמובן), שר האוצר שגנב וזה שסתם שר אוצר, כי המומחיות האמיתית שלו קשורה באשתו של בוגר MIT למעלה, כמו הרמטכ"ל במקרה, היועמ"ש במכוון (וכמובן היפה התואר והחן והיכולת להחליט באיבחה, קרי במהירות הברק שהשני לו הוא חרונו של בעלה של הרה - HERA), הנשיא המזדקן, קבוצת האינטלקטואלים בבירה, אלה המכונים LA FAMILIA, ומשה והנכדים שלו, שבזכותם אתם מה שאתם, ואני מייחל למטוס שממריא ולא נוחת אף פעם.
רשימה ארוכה, אפשר למצוא את כולם בספר חובה של גיא "הזיין" פינס, שחלקים ממנו משודרים הכי הרבה בערוץ החזוי של איש הגז, זה שיתנדף ביחד עם ההוא ששמו מתחרז עם הסופר טנקר, (החלף אות ראשונה, תוסיף נון נוספת, כמצוות רב הרנטגן המצודד והעניו). אה, שכחתי לגמרי, גם העם הזה יכול להתחלף, אישית אני מעדיף את הקולגות של טיץ' קואנג דוק, זה שגורם לאחרים לזכות בפוליצר.
בטקס הסיום ישירו דואט האר"י זילבר והמחונן אלבז. מילים של אראל סג"ל, לחן?, ובכן, זה קצת בעיה, אפשר לאמץ את הלחן משירם של ילדי הגנים, זה שהאינטלקט הימני, גדעון הוד ירום הסער החזיר לתודעה הקולקטיבית, כמשקל נגד לסמל הלאומי של גביע הקוטג'.
אקורד סיום צורם במיוחד:
אצל הארי השותק, בואך תל חי, הקהל מתבקש לא להפליץ בעת הטקס. (למי שלא יכול בלי, שיתייעץ עם אשת ראש הממשלה, היא מעולם לא נפחה כלום, תשאלו את היתום רוני מאנה).
בברכת "עלו נעלה", (רק לאן עוד לכל השדים והרוחות, אפשר עוד בארץ הזאת, לטפס באמת למעלה?).
רשימת הנואמים טרם נקבע, אולם את דברי הפתיחה שריינו למזכ"ל החיזבאללה, מר נסראללה.
הוועד המארגן
Caiaphas ופונטיאוס פילטוס, (ישו עסוק בטיפול זוגי שעורך לו יהוה עם בן זוגו לחיים, מוחמד).
אם הטיפול לא יצליח, הם עוברים לפישור אצל אללה.
נ.ב - ועצה אחת מעשית, תשתו הרבה קוקה קולה.
ועצה שהיא בעצם קריאת GEWALT, איך מפסיקים את המתרגם האוטומטי של .GOGEL ראבק!!!
קישור לטיץ' קואנג דוקים
כותב, מבקר ומייחל.
