ריקודי בטן - מאין באו וכיצד התפתחו 

ריקוד הבטן נחשב למחול עתיק-יומין, והנסיון להתחקות אחר מקורותיו אינו פשוט. משערים היום כי שני ערוצים מרכזיים הובילו להתפתחות הריקוד כפי שהוא מוכר לנו כיום. הראשון הוא הריקוד מהעולם העתיק, שנרקד בין היתר כפולחן פגאני לפריון והתפתח עם השנים לריקוד עממי חילוני שנרקד בקרב נשים בעולם הערבי. השני הוא ריקוד שליקטו שבטים צוענים שנדדו מהודו לעבר המזרח התיכון ואירופה והשתקעו לבסוף במצרים. שני ערוצים אלה התמזגו בסופו של דבר לכדי שפה תנועתית אחת, עממית ורווחת במצרים ובקרב עמי המזרח.
בעולם העתיק ריקודים נועדו לענות על צרכים שונים של האדם, מחגיגות והבעת שמחה, דרך סיפור סיפורים והעברת מסרים, ועד לפולחנים דתיים. הריקוד המזרחי, שצמח בתוך עולם קדום זה, הוא ריקוד עממי של קבלה ושחרור, ביטוי, הנאה ופורקן, שנרקד על ידי נשים בעיקר בקרב משפחותיהן. הריקוד הזה, על חושניותו והנשיות שבו, מאפשר גם היום לנשים לחגוג את ההנאה מגופן ואת נשיותן, כמו גם לבטא קשת רחבה של רגשות.
העשורים האחרונים הביאו את הגלובליזציה פורצת הגבולות ואת העידן המודרני, ששם דגש רב על פנימיות האדם והצד הרוחני שלו, ובכך נותן לאדם המודרני לגיטימציה לכלול בסדר-היום פעילויות שונות של התקרבות למסורות קדומות. בעקבות כך התפתח ביקוש רב בקרב נשים מתרבויות שונות ללמוד את יסודות הריקוד המסתורי והנשי הזה, והוקמו חוגים ובתי ספר ללימוד ריקודי בטן. כעת מתפשטת בעולם כולו ההכרה בסגולותיו המרפאות של הריקוד ובאסתטיקה שלו, והוא ממשיך להתקדם במהירות ומקבל סוף סוף את ההכרה לה הוא ראוי, כערוץ ביטוי ושחרור וכתחום אמנותי.