מצב טיפוסי של משא ומתן כולל 2 צדדים: א' ו - ב', אשר צריכים להסכים על פתרון למספר של נושאים לגביהם הם חלוקים בדעותיהם. לפי (1951, Simmel) הצדדים מהווים את היחידה החברתית הקטנה ביותר, יש תלות מלאה של הזוג אחד בשני לצורך לקיום הקשר ביניהם. הקשר שנוצר הינו קשר משמעותי וקרוב ביותר בגלל התלות המלאה של האחד בשני ולהיפך (זוג יכול להיות גם שתי קבוצות, שני ארגונים וכו'). בסיטואציה של זוג נוצרת דינמיקה ייחודית (diad). הם חשים מחויבים לקיום הקשר וכל אחד מהם חש היטב כאשר השני אינו ממלא את חלקו.
הליך הגישור בו מעורב מגשר, משמעותו, שלישיה (triad), הוא משמש כמתווך בין השנים האחרים ומחזק את הקשר ביניהם ע"י הפחתת חילוקי הדעות.
Simmel (1951) דיבר על הזר הממלא תפקיד חברתי במסחר. הוא עוזב את קהילתו ומפתח יחסים חברתיים עם בני קהילות אחרות אליהן הוא מגיע. כלומר, הזרות היא סוג של אינטראקציה. הזר הוא אובייקטיבי ונייטרלי כי הוא אינו מחויב לאמונות בסיסיות של בני המקום, לעיתים הוא שומע סודות הנשמרים מידיעת תושבי המקום וזאת כיוון שהוא אינו מהווה איום על בעל הסוד, הוא מקשיב וממשיך בדרכו וע"י כך מקל את המתח שבשמירת הסוד. לסיום, מה שמכונן את הזר כזר הינם יחסים שונים של קרבה וריחוק מאנשים וקהילות. אם כן, במקרה שלפנינו ניתן להתייחס למגשר כזר.
הדרישה הקריטית ביותר הינה כי המגשר יהיה מקובל על הצדדים, זאת בגלל אופיה הוולנטרי של צורת התערבות זאת, מכיוון שאף מגשר לא יוכל לפעול ללא אמון הצדדים. זאת כיוון שהמגשר צריך לאסוף מידע סודי, שאם יהיה בו שימוש לא דיסקרטי, זה יהרוס את האסטרטגיה בה נוקטים הצדדים למו"מ. לכן, השלב הראשון בהליך זה, כאשר המגשר אינו מוכר לצדדים, הינו למסד את הקרדיט שלו. מגשר טוב צריך להיות: אמין, עוזר, חברתי, אינטליגנטי, מצחיק, בעל ידע בתחומי המחלוקת וכו' (1992, Katz & Kochan).
על המגשר להראות בעיני הצדדים כחסר פניות, במובן זה שלא יתמוך בצד א' או בצד ב'. הוא צריך להיות בעל אישיות, שתדע להתגבר על רגשותיה, כך שלא יעמוד במצב בו הוא מעדיף צד אחד על פני צד שני.
לפי (1967) Young קיים הבדל בין Impartiality לבין Neutrality.
חוסר פניה (Impartiality) - מתקיים כאשר צד ג' אינו מבכר אף צד על פני חברו ונשאר אדיש להפסדו או נצחונו של כל אחד מהצדדים.
ניטרליות (Neutrality) - מצב שבו לפעולת המגשר אין כל השפעה על סיום הסכסוך לטובת צד א' או צד ב'.
במאמר אחר טוען (Young (1972 כי נייטרליות מתייחסת למצבים, שבהם לפעולת המגשר אין כל השפעה על חלוקת התגמולים בין הצדדים. אם כי מצב זה הינו בעל הסתברות נמוכה. חוסר פניה הוא מצב שבו אין למגשר כל אינטרס עצמי בחלוקה היחסית של התגמולים בין הצדדים. אם כן, המגשר יכול להיות חסר פניות באופן מושלם, אפילו במצבים בהם השפעת פעולתו אינה נייטרלית. אך בדרך כלל קיים קשר בין חוסר פניה לנייטרליות, כאשר פעולות המגשר משפיעות על חלוקת התגמולים. מכאן, שבמספר מצבים קיים קושי בטענה של חוסר פניות, אף על פי שחוסר פניה הינה מטרה קלה יותר להשגה מאשר נייטרליות.
חיזוק לטענה זו נמצא בדברי גלין (1996) הטוענת כי אחת הטעויות של מנהלי מו"מ היא להתייחס להתערבות צד שלישי כאל התערבות נייטרלית. לדבריה התערבותו של צד שלישי נעשית בכדי לסייע לצדדים להתגבר על המשבר שהם נתונים בו, אך הצד השלישי אינו תמיד חסר אינטרס או עניין בתוצאה זו או אחרת. לצד השלישי יכול להיות אינטרס משלו, או של הגוף שהוא מייצג ואינטרס זה חשוב לו יותר לפעמים מאשר הנייטרליות הנדרשת ממנו או צדקתו של אחד הצדדים.
(1951, Simmel) מבחין בין 3 צורות עיקריות של התארגנות בשלישיה:
· אחד מהשלושה יכול לשמור על נייטרליות. הוא אינו מזדהה עם אף אחד מהשניים האחרים, ומשמש גורם השומר על אחדות השלישיה.
· אחד מהשלושה יכול להפריד בין השניים הנותרים, לכרות ברית עם אחד מהם ויחד איתו להשתלט על השני.
· אחד מהשלושה יכול להנות מהמריבות בין השניים האחרים מבלי לעמוד לצידו של אף אחד מהם.
Touval מחזק וטוען כי התערבותו של המגשר בסכסוך דו צדדי יוצרת יחסים משולשים.
המגשר יכול ליצור קואליציות עם צד אחד כנגד הצד השני ולהיפך, דבר המקנה לו כוח מיקוח. לעיתים, אין הוא חייב לעשות קואליציה עם אחד הצדדים, כיוון שמספיק האיום בלבד, בכדי לאלץ את הצדדים לוותר. ולעיתים הדעה כי המגשר נוטה כלפי צד אחד מזכה אותו ביתרון, כיוון שהצד שכנגד משתדל לרכוש את לב המגשר ולהעביר לצד שלו. כך קונה המגשר את כוח המיקוח שבידו.
עוד מוסיף Touval כי במו"מ המשולש שנוצר מתמקח המגשר עם הצדדים ולכן הוויתורים נעשים בין כל צד לבין המגשר. כל צד שמוותר מצפה לתגמול מהמגשר, כלומר, המגשר הינו מתמקח שסוחר בוויתורים.
לסיכום טוען החוקר כי מגשרים לא חייבים להיות חסרי פניות, ואם יראו לא חסרי פניות, נוטים כלפי צד כל שהוא, עשוי הדבר להיות להם ליתרון, התורם להגדלת כוח המיקוח שלהם כנגד שני הצדדים.
המגשר הינו איש מקצוע מיומן, שצבר ניסיון ועבר הכשרה ייחודית בתחום הגישור. הוא נדרש בראש וראשונה להבין את המצב המשפטי בו נתון הסכסוך בין הצדדים. בנוסף רצוי כי בידי המגשר תהא הבנה בתחום המחלוקת הספציפי אם כי הדבר אינו הכרחי. יחד עם זאת, אין הבנה זו מהווה תנאי מספיק כדי ליצור הסכמה בין הצדדים. המגשר נדרש ליישם מיומנויות שונות ומגוונות מתחום המשא ומתן, תוך התאמתן לצורכי הגישור. כן עליו ליישם מיומנויות שונות ומגוונות מתחום מדעי ההתנהגות, בעיקר בתחום יחסי אנוש ותקשורת. אישיותו של המגשר, גישתו לאנשים ולגישור, ניסיונו האישי והמקצועי ושליטתו במיומנויות הגישור מהוות גורם מכריע בהצלחת הגישור. זאת משום שפעילותו של המגשר משנה את הדינמיקה של הסכסוך, מחייבת כל צד לגבש מחדש את עמדותיו, ויוצרת הזדמנות לחיפוש פתרון שהוא בבחינת פריצת דרך המקובלת על שני הצדדים. בנוסף, עליו ליישם את המודל לסכסוכים בעלי נתונים ספציפיים אשר לדעתו מתאים יותר מכל מודל אחר, בהתחשב באופי הסכסוך והנפשות הפועלות.
ברלב (1999) מציין כי המגשר מטפל בשני מישורים - תוכן ותהליך. תוכן, פרושו מהות הבעיה, גורמיה החומריים, והסכומים הכספיים הכרוכים בפתרונה. המבט במישור זה מופנה אל ה"מה" - מה הנושאים, מה הבעיות, מה המשמעות המשפטית, מה הצדדים רוצים. במישור התהליכי מופנית ההתייחסות אל האופן בו מתקדם ומתפתח המו"מ המשולש סביב שולחן הגישור, כאשר במרכז ההתייחסות עומדת מערכת היחסים, הגישור. דרך הטיפול בהיבט הרגשי מאופיינת בהתקרבות לשני הצדדים. על המגשר לגרום לצדדים לעבור ממצב של סכסוך למצב של הבנה, מהלך שלעיתים נראה כמעט בלתי אפשרי. יצירת הקשר האנושי בין הצדדים הוא זה שמאפשר להם לפתור את הסכסוך. המבט במישור זה מופנה אל ה"איך" - איך הצדדים מתנהגים, איך המגשר משפיע על התנהגותם, איך המגשר יכול לשפר את התקשורת בין הצדדים.
במישור התוכני המגשר עוסק בקביעת סדרי עדיפויות של הצדדים לגבי האינטרסים, במתן יעוץ והכוונה והעלאת הצעות לפתרון הסכסוך. במישור התהליכי המגשר עוסק ביצירת תקשורת בין הצדדים, בחשיפת אמוציות ועיבודן, בעזרה לצדדים בחשיפת האינטרסים שלהם, ובהנעת הצדדים להעלאת הצעות לפתרון הסכסוך.
העוסקים בגישור באים מהתחום המשפטי והתחום הטיפולי, פועל יוצא של תחומי עיסוק אלו הינו הגישות שבהן משתמשים בתהליך הגישור והנושאים להם מייחסים חשיבות ועוסקים בהם במהלך הגישור (1990, Payne & Overend). קיימים סגנונות שונים של גישור, אשר מושפעים מהרקע המקצועי של המגשר, כמו גם מהבדלי אישיות וההכשרה שקיבל (1986, Marlow).
לכן, בבואכם לבחור מגשר, עליכם לבדוק לא רק מהי עלותה של שעת גישור ומהו משך ההליך אלא נכון להתעניין במספר פרטים: לשאול להשכלתם הכללית ולהכשרתם הגישורית (באיזה קורסי גישור השתתפו), לתחום עיסוקם הרלוונטי לנושא הסכסוך, למשך הזמן בו הם עוסקים בגישור ולניסיונם המעשי בתחום. יש לבחור מגשר בקפידה רבה, שכן בחירה זו היא שתשפיע על האופן שבו יסתיים הסכסוך הנדון.
הליך הגישור בו מעורב מגשר, משמעותו, שלישיה (triad), הוא משמש כמתווך בין השנים האחרים ומחזק את הקשר ביניהם ע"י הפחתת חילוקי הדעות.
Simmel (1951) דיבר על הזר הממלא תפקיד חברתי במסחר. הוא עוזב את קהילתו ומפתח יחסים חברתיים עם בני קהילות אחרות אליהן הוא מגיע. כלומר, הזרות היא סוג של אינטראקציה. הזר הוא אובייקטיבי ונייטרלי כי הוא אינו מחויב לאמונות בסיסיות של בני המקום, לעיתים הוא שומע סודות הנשמרים מידיעת תושבי המקום וזאת כיוון שהוא אינו מהווה איום על בעל הסוד, הוא מקשיב וממשיך בדרכו וע"י כך מקל את המתח שבשמירת הסוד. לסיום, מה שמכונן את הזר כזר הינם יחסים שונים של קרבה וריחוק מאנשים וקהילות. אם כן, במקרה שלפנינו ניתן להתייחס למגשר כזר.
הדרישה הקריטית ביותר הינה כי המגשר יהיה מקובל על הצדדים, זאת בגלל אופיה הוולנטרי של צורת התערבות זאת, מכיוון שאף מגשר לא יוכל לפעול ללא אמון הצדדים. זאת כיוון שהמגשר צריך לאסוף מידע סודי, שאם יהיה בו שימוש לא דיסקרטי, זה יהרוס את האסטרטגיה בה נוקטים הצדדים למו"מ. לכן, השלב הראשון בהליך זה, כאשר המגשר אינו מוכר לצדדים, הינו למסד את הקרדיט שלו. מגשר טוב צריך להיות: אמין, עוזר, חברתי, אינטליגנטי, מצחיק, בעל ידע בתחומי המחלוקת וכו' (1992, Katz & Kochan).
על המגשר להראות בעיני הצדדים כחסר פניות, במובן זה שלא יתמוך בצד א' או בצד ב'. הוא צריך להיות בעל אישיות, שתדע להתגבר על רגשותיה, כך שלא יעמוד במצב בו הוא מעדיף צד אחד על פני צד שני.
לפי (1967) Young קיים הבדל בין Impartiality לבין Neutrality.
חוסר פניה (Impartiality) - מתקיים כאשר צד ג' אינו מבכר אף צד על פני חברו ונשאר אדיש להפסדו או נצחונו של כל אחד מהצדדים.
ניטרליות (Neutrality) - מצב שבו לפעולת המגשר אין כל השפעה על סיום הסכסוך לטובת צד א' או צד ב'.
במאמר אחר טוען (Young (1972 כי נייטרליות מתייחסת למצבים, שבהם לפעולת המגשר אין כל השפעה על חלוקת התגמולים בין הצדדים. אם כי מצב זה הינו בעל הסתברות נמוכה. חוסר פניה הוא מצב שבו אין למגשר כל אינטרס עצמי בחלוקה היחסית של התגמולים בין הצדדים. אם כן, המגשר יכול להיות חסר פניות באופן מושלם, אפילו במצבים בהם השפעת פעולתו אינה נייטרלית. אך בדרך כלל קיים קשר בין חוסר פניה לנייטרליות, כאשר פעולות המגשר משפיעות על חלוקת התגמולים. מכאן, שבמספר מצבים קיים קושי בטענה של חוסר פניות, אף על פי שחוסר פניה הינה מטרה קלה יותר להשגה מאשר נייטרליות.
חיזוק לטענה זו נמצא בדברי גלין (1996) הטוענת כי אחת הטעויות של מנהלי מו"מ היא להתייחס להתערבות צד שלישי כאל התערבות נייטרלית. לדבריה התערבותו של צד שלישי נעשית בכדי לסייע לצדדים להתגבר על המשבר שהם נתונים בו, אך הצד השלישי אינו תמיד חסר אינטרס או עניין בתוצאה זו או אחרת. לצד השלישי יכול להיות אינטרס משלו, או של הגוף שהוא מייצג ואינטרס זה חשוב לו יותר לפעמים מאשר הנייטרליות הנדרשת ממנו או צדקתו של אחד הצדדים.
(1951, Simmel) מבחין בין 3 צורות עיקריות של התארגנות בשלישיה:
· אחד מהשלושה יכול לשמור על נייטרליות. הוא אינו מזדהה עם אף אחד מהשניים האחרים, ומשמש גורם השומר על אחדות השלישיה.
· אחד מהשלושה יכול להפריד בין השניים הנותרים, לכרות ברית עם אחד מהם ויחד איתו להשתלט על השני.
· אחד מהשלושה יכול להנות מהמריבות בין השניים האחרים מבלי לעמוד לצידו של אף אחד מהם.
Touval מחזק וטוען כי התערבותו של המגשר בסכסוך דו צדדי יוצרת יחסים משולשים.
המגשר יכול ליצור קואליציות עם צד אחד כנגד הצד השני ולהיפך, דבר המקנה לו כוח מיקוח. לעיתים, אין הוא חייב לעשות קואליציה עם אחד הצדדים, כיוון שמספיק האיום בלבד, בכדי לאלץ את הצדדים לוותר. ולעיתים הדעה כי המגשר נוטה כלפי צד אחד מזכה אותו ביתרון, כיוון שהצד שכנגד משתדל לרכוש את לב המגשר ולהעביר לצד שלו. כך קונה המגשר את כוח המיקוח שבידו.
עוד מוסיף Touval כי במו"מ המשולש שנוצר מתמקח המגשר עם הצדדים ולכן הוויתורים נעשים בין כל צד לבין המגשר. כל צד שמוותר מצפה לתגמול מהמגשר, כלומר, המגשר הינו מתמקח שסוחר בוויתורים.
לסיכום טוען החוקר כי מגשרים לא חייבים להיות חסרי פניות, ואם יראו לא חסרי פניות, נוטים כלפי צד כל שהוא, עשוי הדבר להיות להם ליתרון, התורם להגדלת כוח המיקוח שלהם כנגד שני הצדדים.
המגשר הינו איש מקצוע מיומן, שצבר ניסיון ועבר הכשרה ייחודית בתחום הגישור. הוא נדרש בראש וראשונה להבין את המצב המשפטי בו נתון הסכסוך בין הצדדים. בנוסף רצוי כי בידי המגשר תהא הבנה בתחום המחלוקת הספציפי אם כי הדבר אינו הכרחי. יחד עם זאת, אין הבנה זו מהווה תנאי מספיק כדי ליצור הסכמה בין הצדדים. המגשר נדרש ליישם מיומנויות שונות ומגוונות מתחום המשא ומתן, תוך התאמתן לצורכי הגישור. כן עליו ליישם מיומנויות שונות ומגוונות מתחום מדעי ההתנהגות, בעיקר בתחום יחסי אנוש ותקשורת. אישיותו של המגשר, גישתו לאנשים ולגישור, ניסיונו האישי והמקצועי ושליטתו במיומנויות הגישור מהוות גורם מכריע בהצלחת הגישור. זאת משום שפעילותו של המגשר משנה את הדינמיקה של הסכסוך, מחייבת כל צד לגבש מחדש את עמדותיו, ויוצרת הזדמנות לחיפוש פתרון שהוא בבחינת פריצת דרך המקובלת על שני הצדדים. בנוסף, עליו ליישם את המודל לסכסוכים בעלי נתונים ספציפיים אשר לדעתו מתאים יותר מכל מודל אחר, בהתחשב באופי הסכסוך והנפשות הפועלות.
ברלב (1999) מציין כי המגשר מטפל בשני מישורים - תוכן ותהליך. תוכן, פרושו מהות הבעיה, גורמיה החומריים, והסכומים הכספיים הכרוכים בפתרונה. המבט במישור זה מופנה אל ה"מה" - מה הנושאים, מה הבעיות, מה המשמעות המשפטית, מה הצדדים רוצים. במישור התהליכי מופנית ההתייחסות אל האופן בו מתקדם ומתפתח המו"מ המשולש סביב שולחן הגישור, כאשר במרכז ההתייחסות עומדת מערכת היחסים, הגישור. דרך הטיפול בהיבט הרגשי מאופיינת בהתקרבות לשני הצדדים. על המגשר לגרום לצדדים לעבור ממצב של סכסוך למצב של הבנה, מהלך שלעיתים נראה כמעט בלתי אפשרי. יצירת הקשר האנושי בין הצדדים הוא זה שמאפשר להם לפתור את הסכסוך. המבט במישור זה מופנה אל ה"איך" - איך הצדדים מתנהגים, איך המגשר משפיע על התנהגותם, איך המגשר יכול לשפר את התקשורת בין הצדדים.
במישור התוכני המגשר עוסק בקביעת סדרי עדיפויות של הצדדים לגבי האינטרסים, במתן יעוץ והכוונה והעלאת הצעות לפתרון הסכסוך. במישור התהליכי המגשר עוסק ביצירת תקשורת בין הצדדים, בחשיפת אמוציות ועיבודן, בעזרה לצדדים בחשיפת האינטרסים שלהם, ובהנעת הצדדים להעלאת הצעות לפתרון הסכסוך.
העוסקים בגישור באים מהתחום המשפטי והתחום הטיפולי, פועל יוצא של תחומי עיסוק אלו הינו הגישות שבהן משתמשים בתהליך הגישור והנושאים להם מייחסים חשיבות ועוסקים בהם במהלך הגישור (1990, Payne & Overend). קיימים סגנונות שונים של גישור, אשר מושפעים מהרקע המקצועי של המגשר, כמו גם מהבדלי אישיות וההכשרה שקיבל (1986, Marlow).
לכן, בבואכם לבחור מגשר, עליכם לבדוק לא רק מהי עלותה של שעת גישור ומהו משך ההליך אלא נכון להתעניין במספר פרטים: לשאול להשכלתם הכללית ולהכשרתם הגישורית (באיזה קורסי גישור השתתפו), לתחום עיסוקם הרלוונטי לנושא הסכסוך, למשך הזמן בו הם עוסקים בגישור ולניסיונם המעשי בתחום. יש לבחור מגשר בקפידה רבה, שכן בחירה זו היא שתשפיע על האופן שבו יסתיים הסכסוך הנדון.
שרון משל, מגשרת ומרצה בעלת ניסיון רב בתחום הגישור וההדרכה. בעלת תואר שני בסוציולוגיה ארגונית מאוניברסיטת בן- גוריון. מגשרת מוסמכת מטעם משרד המשפטים ובעלת ניסיון בגישור בעשרות תיקים אשר רובם הסתיימו בהצלחה.
http://www.dia-logica.com
http://www.dia-logica.com
