{פורסם לראשונה ב-15.3.2008}
מדינת ישראל, היא בליל של בניינים מכוערים...
האדריכלות הישראלית, נראית כמו שילוב של געל-נפש, עם חומרים שיוצרו במטרה אחת: לגרום לכל הצופה בהם לבחילה קשה במיוחד. בזמנו אף סברתי, שאין ביקום עיר מכוערת מתל-אביב, עד שראיתי את באר-שבע....ברררר. גם מצב כל יתר ערי-ישראל, אינו נחמד מזה. מתגאים פה בבאוהאוז? הרי הבאוהאוז הוא אחד הדברים המכוערים ביותר, הדוחים ביותר, חסרי-הנשמה ביותר, שאי-פעם הומצאו: הכל (כמעט) קווים ישרים, ריבועים וקוביות, מסויידים בלבן בלבד, בלי שום נשמה!! געל-נפש, פשוט געל-נפש. היכן הצבע? היכן הרכות? היכן הקישוטים? לא הכל, צריך להיות רבוע ו"פונקציונאלי", אלהים אדירים!! איננו רובוטים!! שהרי, מספיק להסתכל בבית-הספר לאדריכלות(!!), של אוניברסיטת תל-אביב - לעזאזל, בבניין הנורא הזה, מלמדים אדריכלות?! הרי זה לבדו, מסביר הכל!!
מה שישראל ואנו, תושביה, זקוקים לו, הוא תכנון שונה לחלוטין, ראש אדריכלי שונה. שכל המתכננים כולם, ישכחו את כל מה שלמדו אי-פעם (או, שמא הטוב ביותר יהיה: להשליכם, כולם עד אחד, לפח-האשפה של החברה הישראלית - הם כבר קולקלו) - ולהתחיל לבנות כאן, בצורה שונה לחלוטין (כמובן, אחרי שנסיר מעל-פני-האדמה, 98.9% מכלל הבניינים, שנבנו בישראל במאה השנים האחרונות, לפחות...). הגיע כבר הזמן, לאדריכלות אחרת. לאדריכלות שתיצור בתים, המחבקים את יושביהם. בפראפראזה על דברי בעלה של גיבורת הסרט "עמנואל" הראשון - יש להוציא את הקווים הישרים (בטעות, יצא לי כאן "ישקרים"... כמה מתאים!!) אל מחוץ-לחוק. להחליפם (בכח?) בחמוקים מעוגלים, עדינים, מחבקים, אוהבים. כך תיווצר בארצנו, גם חברה חדשה, של אנשים רגועים, חברתיים, שמחים ומאושרים, החיים בהרמוניה, עם עצמם ועם סביבתם. צבעי פסטל רכים ורגישים, כבנייה האוסטרו-הונגרית של המאה התשע-עשרה (האם ביקרתם במחוז פיליש שבהונגריה, איזור ברך-הדנובה, למשל? הדרך היפהפייה, מבודאפשט הנפלאה לאסטרגום הקדושה? אם כן, אתם יודעים, בוודאי, למה כוונתי...). במשך מרבית תולדותינו (כמעט מאתיים אלף שנה, מתוך מאתיים אלף שנה בטוטאל), חיינו במערות, או בבקתות עגולות. הניתוק מן הסגנון הזה, הוא שהרס, את מרקמנו החברתי ויצר מצב נורא זה, של "שברים, שברים הכל". של רובוטיות ממוכנת, חומרנית, גוזלת-אנרגיה ומרסקת-הרמוניה, של מה שהתרגלנו לראותו בתור "החיים המודרניים". עלינו לעבור לשיטת-בנייה אחרת לחלוטין: בנייה ידידותית לסביבה ולאדם, בתי-אדמה, גוונים עדינים, קישוטים מכויירים ומפוסלים על הקירות, מפנים ומחוץ ומעל לכל: לא שום קווים ישרים!! כי-אם חמוקיים מעוגלים...
סופר, משורר, עורך, הוגה-דעות, פובליציסט, אינטלקטואל, מתרגם, רעיונאי ("קופירייטר"), מעצב והומוריסטן רחובותי מקורי ביותר. בשנים 2005-2007 למדתי, באוניברסיטה העברית - הר הצופים (לימודי הודו, בורמה, רוסיה, פולין ואוקראינה, לשון עברית ומעט בלשנות כללית). יליד-רחובות (1975) והתגוררתי גם בתל-אביב (1998-1999 ו-2001), בבודאפשט (1998), בחיפה (2004-2005) ובירושלים (2005-2007). מרקסיסט, אנארכיסט, נודיסט, דאואיסט, רומנטי מאד, מחבק-עצים ומבטל-מגדר. מאמין בדת הפרדס.
