Carccasson – יום 1 / ריקי שחם
אתמול בלילה
הסתכלתי על החושך
ושמעתי את הלילה מנגן לי
איזו סימפוניה.
אחר כך
בראי
באור של מנורה
גיליתי עוד פעם
את הקמט בזוית הפה
שלא עזב אותי
כאילו מסמן איזו הטבעה של עצב
ומדגיש
את הזמן חסר הרחמים.
אני לא רואה את הציפור השחורה בלילה
כי בלילה היא שחורה כמו הלילה
ובלילה אני חושבת על אמא שלי
כי זה זמן טוב לדבר עם המתים.
אני לא מתאבלת על אף אחד
אפילו לא על העץ ששתלתי
והוא מת לי
וגם דג אחד מת לי.
אני רוצה שדה של מדוזות
שישמרו על הדגים שלי
ועל השדות שלי.
אני לא הולכת עם אבנים למזל
כי אבני החן שלי
הם פנסי הרחוב הדולקים בפריס
ובלילה אני מטיילת לי בעיר עם פנסים
או בשדות עם מדוזות
ויודעת שממילא הכל אבסורדי
גם השיער הלבן שצריך כבר צבע
וגם החשכה שמסתירה אותו.
כי אני המזל שלי דגים
ולכן אני יודעת ללקק את הפצעים שלי
ולהסתתר בתוך החומה
שאהוב לבי בנה לי היום.
Carccasson – יום 2 / ריקי שחם
אני נוסעת ללנדוק
כדי להתחבר לטעם של הבגידה.
יצאתי בלילה ליער בלנדוק
וזעקתי זעקה גדולה אל תוך הלילה.
אני מחפשת את הקבר המשותף
של כל הכופרים.
אני קוראת לכל הכופרים
שהעלו אותם על המוקד
לבוא אלי
לבית שלי, לגינה שלי, לנהר שלי,
לכרם שלי,
לעננים שלי
אנחנו יחד נהיה כת של גיבורים
שקוראים יום יום את שמותיהם של הכופרים
נחזיק בידיים שלנו
את כל הצלמיות שבעולם
נחזיק בקרנות המזבח
ונאמר יחדיו:
"אלוהים מה רבו נפלאותיך".
אנחנו לא יורקים על ספרים
ולא יורקים על מילים
ולא שורפים מקדשים
כי אנחנו בצד של הכופרים
ולא של המלשינים.
האלון שלי מרשרש עכשיו
והעלים שלו נושמים את חגווי הסלע
והמצודה שראיתי היום
היא מצודה פנימית
שצועקת אתי בחשכת הליל
ומבכה את התמוז
יחד עם המקוננות
על אלה שהלכו במסלול
של ייסורי אהבה
והמלשינים הפכו אותם
לנחיל דבורים
שיש לרססו
באחד מה"סנו" הרבים.
כי הזמן חוזר.
ריקי שחם.
יש לי ציפורן חודרנית / ריקי שחם
אלה הם החיים היומיומיים שלי.
קמה
שותה 4 כוסות קפה
עוד כוס קפה
אלה הם החיים היומיומיים שלי.
אם הייתי סינית
בטח במקום קפה
הייתי מעשנת אופיום
ככה הייתי מצליחה להשקיט
את הנשמה שלי.
יום יום אני צועדת בשיירה
לאיזשהו מקום
אפילו שאין שיירה
ואין מקום
כי אלה הם החיים שלי.
אני אומרת ללב שלי:תרגע
ומנסה לקרר את החום שלו
על ידי מחשבות על אנשים
שהם
פריג'ידר.
הלב שלהם הוא כמו קרחון
בקוטב הצפוני.
אז הלב שלי נרגע
מעשנת סיגריה גלואז
וחושבת
כי אלה החיים שלי.
אחר כך גוזרת את הציפורן החודרנית
מגרדת בכל המקומות
שהזבובים הצהובים
עוקצים אותי
ומתחילה לסכם את היום שלי
עד הצהריים.
אפילו שזה נשמע בנאלי נורא
אני,
אין לי חיים של אדיוט
והגוף שלי לא ממעט את הנפש שלו.
כי אלה החיים שלי
ואני בשעה הזו
עם כוס של יין ביד
מחבקת את הכלב שלי
קורצת לדגים
אומרת להם שלום
תולה את הז'קט שלי על קולב
אפילו שאני היום לא לובשת ז'קט
ואין לי בעצם מלתחה.
אבל אני אוהבת לחיות
עם מונולוג פנימי
ולשחק את החיים בנונשלנטיות
כאילו יש לי שולחן של ברידג'
וכאילו החיים שלי מתגלגלים
בדיוק כמו שאני רוצה.
ואז בנקודה מסוימת
נופל עלי גוש של חרה.
אני זזה הצדה
אוטמת אוזניים
ולא מקשיבה לאף אחד
כי בשניה הזאת
הגוף שלי זר.
כשאני מתחילה להתפתל
לוקחת עוד גלואז
חושבת באיזה עולם אני חיה
מחזירה לי את הדם לורידים
וכותבת:
אלה החיים שלי.
ריקי שחם - פילוסופיה מעשית http://www.rikishaham.co.il>
