מלך 

מלך

והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו

בסרט, תפוס אותי אם תוכל -בכיכובו של לאונרדו דה קפריו, אומר גיבור הסרט שהאנשים מקבלים את האחר על פי מה שהוא משדר, על פי מה שהוא אומר שהוא. שדר חולשה, והרי אתה חלש, שדר חוזק והרי אתה חזק. תחושת מלכות אינה תחושה של אני המלך וכולם נתיניי, אני ואפסי עוד, אלא בדיוק להפך. התחושה הזו באה ממקום שלם של האישיות שלך, ממקום בו אתה מקבל את החיים בהכרה בריאה ובתודה שלמה על הזכות לחוות את החוויה הנפלאה הזו. הקשיים, הברכות, הניסים והאסונות הם רצף של אירועים המוקרנים על מסך החיים שלך ואתה חי בו וגם צופה בו. ככל שתודעתך תגדל, תוכל להגדיל את תחושת הצופה על חשבון המעורב, והרי אתה מתקרב אל כס המלכות, שאני מדבר עליו. אתה המלך של עצמך, אינך נתין של אף אחד ואינך נתון לגורל עיוור שירים או יהרוס את חייך.

אושו, דיבר על קבצן לעומת קיסר. הקבצן ניזון כל הזמן מתרומותיהם של אחרים. הוא אינו חי מתוך עצמו, אלא ניזון משאריות החיים. הוא אינו יוזם את חייו, אלא נגרר אחריהם. לעומתו, קיסר חי בתחושת שלמות, גם אם הוא קבצן בפינת הרחוב. עולמו מלא, גדוש בהכרה עצמית והוא חי בתחושה של מלך. כל פעולותיו החיצוניות הן רק כלי שרת למען הנפש הגדולה שלו. יש עשירים ובעלי שררה שהם קבצנים במהותם, ויש קבצני רחוב החיים בתחושת מלכות. הבינו, אין זה משנה מה יש לך או כמה יש לך, משנה איך אתה חש עם עצמך.

בספר 'בדולינה' אשר נכתב על ידי גבי ניצן, מתואר זוג מלכותי הבא לביקור בארץ שלנו. כל החשיבה שלהם היא חשיבה מלכותית. בחשיבה שכזו, אתה מצפה שדברים יתרחשו בדיוק לשביעות רצונך. אתה עושה רק מה שאתה רוצה לעשות. מבחינתך העולם הוא מתנה אחת גדולה, כל יום חדש הוא חגיגה חדשה. היופי בכך, שהדברים אכן קורים במציאות, כשאתה חושב כך. רבים מכם ירימו גבה ויטענו נגדי "בלתי אפשרי לחיות כך, אגדה יפה אך המציאות חזקה ממנה". האמינו לי אתם צודקים בטיעון שלכם, אך היופי הוא, שגם אני צודק. מי שמפתח תחושת מלכות - אכן מרגיש כך. היקום מסתדר לו או הוא מסדר במוחו את המציאות, כך שהכל מתרחש לשביעות רצונו. הבינו, העולם הוא המודעות שלכם. ההצהרה שלכם כלפיו היא זו שגורמת למציאות להסתדר לפי רצונכם.

לאחר שקראתי את הספר, בדולינה, החלטתי לחוש כמלך ולהתנהג כמלך -  FAKE IT TILL YOU MAKE IT. ליל קיץ אחד יצאתי לטיול בחוף הים עם אהובתי דאז. הלכנו ערומים לאורך החוף, הירח האיר לנו קלושות, מוסיקה שמימית זרמה באוזניי. הייתי מאוהב ומלא תשוקה. הובלתי את אהובתי אל המים ושם על קו החוף השתגלנו. מי הים לטפו את גופותינו השלובים בטרוף המתוק הזה. השעה הייתה מאוחרת מאוד, בסביבות שתיים בלילה. פה ושם עברו אנשים. הביטו בנו, צחקקו קצת והמשיכו. בעל ג'יפ אחד שנסע, על החוף, עצר לרגע, האיר עלינו בפנסי מכוניתו והמשיך הלאה. לנו זה לא הפריע, אולי אפילו הגביר את כמות האדרנלין שזרמה בתוכנו. ואשה נאנקה תחתיי ואני נאנקתי עליה - רגע מושלם ביקום. חזרנו חבוקים לאורך החוף. "הייתי נותנת הכל כדי לאכול עכשיו גלידה" ואני, (המלך הבדוליני שבי קפץ החוצה), "תיכף תגיע הגלידה" ואשה צוחקת בלעג עצמי ובחוסר אמון, "שי זהב שלי, השעה שתיים בלילה, הכל סגור איך תשיג לנו גלידה?" ואני הודעתי לה נחרצות, שהגלידה תגיע. האמינו לי שלא היה לי ספק בכך. הגענו למזנון חוף שומם, איש אחד עסק בצביעת המקום. ניגשתי אליו ואמרתי לו: "שלום, מה שלומך (לא הכרתיו קודם) כפי שאתה רואה אנחנו מאוהבים, טיילנו לנו על החוף ועשינו מה שעשינו (ואשה קברה את פניה בכתפי), המלח חדר אל כל פינה בגוף שלנו, הפה שלנו יבש ומלוח, אין עלינו אגורה והגברת מתה לגלידה, מה אתה יכול לעשות בקשר לכך?" האיש הנחמד הזה חייך חיוך גדול ואמר: "קחו לכם מה שתרצו, הכל עלי". ואשה לא האמינה. תמיד הייתה סקפטית בקשר לאנשים, אני הייתי מאושר עד לשמים. השגתי לאהובתי את שרצתה ויישמתי את תחושת המלכות שבי. לקחנו לנו שני שלגונים ונפרדנו לשלום מהאיש הנדיב ההוא. (למחרת הגעתי במיוחד אל החוף והושטתי לאיש המופתע כסף). הבינו, לא הייתה זו יד המקרה שקיבלתי את שרציתי, אלא זו דרכו של העולם. הוא מגיב בהתאם לרצונות ולבקשות האמיתיות שלנו.

מלך אמיתי מתיישב מבלי להביט לאחור, תמיד יהיה שם כיסא

הרימו ראש, זיקפו חזה, נפחו נוצות ועופו אל כס המלכות שלכם. הכסא ריק הוא מחכה רק לכם, רק לכם".

מלך מי שאינו מפחד

מלך מי שאינו מפחד