אני שם את מבטחי ביקום שאכן המחשבה מייצרת את המציאות.
אין יקום אגב, שיוצר תודעה, אלא תודעה שיוצרת את היקום בו אנו חיים.
מציאות של תודעה מתגשמת לאיטה ואט אט רוקמת עור וגידים, אני חש את הדברים עליהם חשבתי ואליהם שאפתי, איך הם מתגשמים. כל יום אני מקבל סימן. סבלנות בהחלט נדרשת לתהליך.
אני ממשיך לפרוש את זרועותיי אל המרחב, ממשיך לייצר את החשיבה אשר תשלוט בתודעה ותהפוך אותה למציאות של היקום הפרטי שלי.
קבלה של עצמי ונטרול שיפוט היקום על חסרונותיו, מאפשרת לי לראות ולקבל את החיובי שביקום ויתרונותיו.
קבלת האחר כפי שהוא משחררת אותי לעיסוק העיקרי : חשיבה על עולם בריא יותר עבורי ותוך כדי תנועה גם עבור הסביבה הקרובה אליי במגע.
ערוצי המחשבה אכן נפתחים ומייצרים מציאות בה אני רוצה לשחות.
אמונה מביאה אותי אל היעד הנכסף, אני חש בזאת.
אם ערוץ מסוים אינו פתוח עבורי, הרי שדרך הערוצים הקיימים ביקום מתחילים להיסלל ערוצים חדשים אשר דרכם אני חש כי אני אגיע אל המטרה.
עוד לא הגעתי אל היעד, אך אני יודע כבר כי אני על הערוץ הנכון בדרך להגשמת החזון.
כל זה לא היה מתרחש אילו הייתי ממשיך בביקורת ושיפוט מתמידים, לא הייתי פנוי במקרה כזה לקבלת עצמי הרבה יותר נקי.
כל זה לא היה מתחיל להתגשם אילו לא הייתי משנה את התפיסה המוטעית שאומרת: "אם אין לי אז גם לא יהיה", "והקבלה שמורה רק לבעלי מזל" .
התפיסה הייתה צריכה לעבור היוולדות מחדש.
מאותם הרגעים הקטנים, שעבורי הם סימנים חיוביים, שואב אני את ההתחזקות לאמונה שאכן דברים מתגשמים בתודעה ותוך כדי כך גם במציאות, ושאני בדרך הנכונה .
היקום מקבל באהבה בעיקר את מי שמקבל את עצמו באהבה.
