כולנו יציר של ההיסטוריה שלנו, זה לא חדש.
אנו שוכחים כי ההשפעות הינם שקטות בתוך גופנו ומוחנו, משפיעות על התנהלותנו, במישור הזוגי, החברתי, בחינוך ילדנו והתנהלותנו במקום העבודה.
אדם בוגר שנוהג את יומו כרגזן וכועס רוב זמנו, מופעל ע"י גורמים חבויים בתוכו שכלל אינו מודע להם בתודעתו הגלויה, תת המודע שלו מסתיר את ההיסטוריה עמוק ויודע לקחת אליו פנימה את מה שמפעיל את התנהגותו מבלי שירגיש וכתוצאה מכך, מבלי שישלוט.
לכן, לא פעם, רואים אנו אנשים, שלאחר כעס מאוד גדול והתפרצות יושבים בשקט ו/או אומרים, "אני לא יודע מה עבר עלי" ו/או "זה לא אני" והם עדיין לא מבינים כי התת מודע שלהם מתנהל במישור נוסף שהם טרם הגיעו להכרה של מישור זה ולכן גם לא שולטים שם.
ילד שחווה פגיעה בילדות יפנים את הסיטואציה והיא תשליך בבגרותו, אלא אם בוצע תיקון או סגירת מעגל בטיפול מתאים. ילדים שחוו נטישה של הורה או מוות, תיתכן השפעה שתשליך על מערכות זוגיות, על תקשורת עם החברה וכו`. מי מאיתנו לא חווה בילדותו מאורע שנחרט עמוק בזיכרון???
המציאות גם מזמנת את ההתמודדות הזאת יום יום.
אז למה זה בעצם נקרא מערכת אמונות ??
כיוון שתהליכים שעברנו בצמיחתנו, בילדותנו, בהתהוות שלנו, סיגלו את מוחנו לתבנית של הגנה שזו תפעיל מנגנון מסוים.
לעיתים אנו כבוגרים, מאוד מאמינים כי "זה אנחנו" ולא ניתן לשנות מדפוסי ההתנהגות, זה פשוט הפך לטבע נוסף שלנו.
אך לא נכון הדבר, לו רק נעצור לרגע באמצעו של כל המרוץ הזה של החיים ונשאל את עצמנו שאלות עמוקות, וננסה להיזכר בהיסטוריה שלנו, יתכן שנקבל תשובות שאולי ישפכו אור על על מקצת ההתנהלות שלנו בהווה.
כדי להתחיל להבין את עצמנו טוב יותר , עלינו לפחות לנסות להקשיב לעצמנו , להקשיב לתודעתנו, ולהאט לעיתים את הקצב של ההתנהלות.
אך תמיד , תמיד , תחילתו של כל תהליך, תהיה בהחלטה !
ההחלטה שאנו רוצים להיות אנשים טובים יותר קודם כל עם עצמנו, רגועים יותר, פחות מתוסכלים מנושאים לא פתורים.
לאחר מכן נרגיש ונדע שאנו יכולים להיות ולחיות הרבה יותר טוב עם העולם אשר סביבנו.
תנו לאהבה להיות הכח המניע, תאהבו את עצמכם.
