אימון אישי במתודת נכים ללא מגבלות 

בהיותי נכה מלידה ברגלי למדתי שהעדשה דרכה אני רואה את הנכות עצמה יכולה להוביל למגבלה הגדולה ביותר שלי. ההבנה כי לא הנכות עצמה היא זו שמגבילה אלא המחשבה על הנכות והפרשנות האישית למצב הקיים שינתה את המשמעות והמשקל של הנכות בחיי.
כמאמן למדתי כי טיב המחשבות אשר יובילו לטיב הביצוע או החוסר ביצוע הם אלו שיקבעו אם אני אחייה חיים מלאים,עשירים, שמחים וללא מגבלות.
דרך האימון האישי ((Coaching,באמצעות עבודה אישית עמוקה ומאתגרת, ובמהלך מפגשים רבים עם נכים בדרגות שונות במהלך חיי פיתחתי את מתודת האימון "נכים ללא מגבלות" - כלים פרקטים לעבודה עצמית אשר יביאו לשינוי בתפיסת הנכות ולהבנה כי אנו יכולים לקבוע את רמת האושר בחיינו ולהגיע לניצול מלא של הפוטנציאל הטמון בנו.
כי הנכות האמתית היא רק במוחנו - אם נוכל ללמוד לחיות ללא מגבלות במחשבותינו נגיע לחופש אמיתי ללא קשר לנכות הפיזית.
בוא לגלות בעזרת האימון עולם חדש של אפשרויות ועוצמות הטמונות בכך ולהפיק את המקסימום מחייך!!!


להכיר את המגרש ולחזור להיות שחקן מוביל:

אחד מיסודות האימון , המתאים גם כיסוד חשוב מאד למתודת האימון "נכים ללא מגבלות" , היא היכולת לזהות ולהגדיר את המגרש האימוני שלנו. המגרש האימוני הוא המקום בו אנו קובעים תוצאה לעומת היציע בו אין לנו יכולת להשפיע על המהלכים והתוצאות. ביציע אנו מקטרים , מתלוננים , הופכים לקורבן , ומחפשים את מי להאשים. במגרש אנו פועלים , יוזמים ,לוקחים אחריות ומשנים דברים בחיינו. המתאמן חייב קודם לדעת מה הם גבולות המגרש האימוני שלו . גבולות אלו יעזרו לו להבין היכן הוא יכול להשפיע ולשנות והיכן זה מחוץ לגבולות יכולתיו . אימון הפועל מחוץ לגבולות יכולת ההשפעה עלול לגרום לאכזבה , מירמור וחוסר אונים. המתאמן חייב לדעת כי אין לו כל שליטה על המתרחש - המציאות ודברים אשר יקרו במהלך חייו אינם בשליטתו . המוטו באימון הוא : הכל יכול לקרות וה"מכה" הבאה כבר כאן. כלומר אנו צריכים להתכונן לבאות . המאמן מגדיר יחד עם המתאמן את גבולות המגרש שמתחילים בתגובה למציאות. אם אמרנו שעל המציאות אין לנו שליטה אז על התגובה למציאות ולמה שיקרה בדרך יש לנו שליטה מלאה. אנו בוחרים כיצד להגיב למה שקורה לנו . אנו בוחרים מידי יום ומידי שעה עשרות תגובות למצבים שונים בחיים מהקלים ועד הקשים ביותר.
במהלך האימון המתאמן מגדיר את התגובה הרצויה לדברים ומצבים שיקרו או קרו לו , ובוחן את האלטרנטיבה בין בחירה מודעת ובין בחירה אוטומטית. בחירה אוטומטית היא למעשה בחירה ללא מחשבה ,גירוי מוביל לתגובה. את התגובה הזו יש לבחון : האם זו התגובה בה אני מעוניין - האם היא מובילה לתוצאות רצויות? במידה והתשובה היא לא , יש לבחור תגובה אחרת , תגובה מודעת.
יש מרווח מאד קטן בין הגירוי לתגובה - מרווח בו ניתן לבחור באיזה תגובה אני מעוניין.
המאמן והמתאמן יכולים לפתח מספר תגובות רצויות אשר יובילו לסיטואציות רצויות עם הסביבה. הבחירה הסופית היא בידי המתאמן אשר מחליט לשלוט בתגובותיו ולשנותן. כאן יש למתאמן השפעה ישירה על התוצאה. זהו גבול המגרש האימוני.

המחשבות והשפעותיהם:

האימון מכוון לזהות מחשבות מגבילות . מחשבות אשר גורמות למתאמן להפחית מעוצמתו ולעיתים אף לשתקו. כל מחשבה שעוברת בראשו של המתאמן למעשה נוצרה או אומצה על ידו, ומכאן שניתן ליצור מחשבה חדשה טובה יותר או לאמץ גישה מפרה יותר. במהלך האימון עולות ומתגלות מחשבות ואמונות מגבילות אשר המתאמן בטוח שזו אמת לאמיתה. המחשבות יוצרות מציאות ונדמה שהן נמצאות אצל כולם - כל העולם חושב כך. חשיפת מחשבות אלו , בחינתם מול המציאות , ומציאת סדקים ביסודותיהם מובילות לערעורן, ובהמשך להחלפתם.
מאמן: למה אתה לא מנסה לפנות לשוק העבודה?
מתאמן : כי אין לנכים מה לחפש בשוק זה . יציעו לי עבודות נחותות ומשעממות.
מאמן: הם בחנת את האפשרויות העומדות בפניך?
מתאמן: לא צריך , אני יודע , אני רואה סביבי שכל מי שמנסה חוזר הביתה ללא עבודה.
מאמן : כל מי שמנסה? אתה מכיר את כל מי שניסה? קראת מחקרים בנושא? אתה יודע מה הסטטיסטיקה של השתלבות נכים בשוק העבודה?
מתאמן: לא ,אבל אני יודע שאין סיכוי שאני אמצא משהו טוב.
מאמן : האם אתה מכיר נכים במשק שהצליחו ומונו אף למנכ"לים של חברות?
מתאמן: כן , יש כמה ברי מזל.
מאמן : האם הם חכמים ממך? מוכשרים ממך? או פשוט החליטו שלמרות הנכות הם יצליחו.
מתאמן : אני משער שהם החליטו כי הם לא יתנו לנכות לעצור אותם.
מאמן : אתה חושב שזה אפשרי לערוך בדיקה אמיתית ועמוקה לגבי שוק העבודה , האפשרויות המוצעות בו?
מתאמן: אני חושב שזה אפשרי. אני באמת אבדוק. יש הרבה מקומות בהם אוכל לתרום באופן משמעותי.

בתהליך האימון המתואר ,המתאמן הגיע לאימון עם דעה מוצקה לגבי תנאי שוק העבודה לנכים , אך באמצעות שאלות של סקרנות במהלך האימון הצליח המאמן לחשוף סדקים ולערער את המחשבות והאמונות המגבילות של המתאמן. הסדקים יהפכו לשברים אשר יפילו בסוף את האמונה ויהיה צורך לבנות אמונה חדשה המושפעת מהנתונים החדשים.

דימיון חשוב יותר מידע:

אלברט אינשטיין אמר שדמיון חשוב מידע . האימון מגדיר זאת שלא משנה כמה ידע יש לך,אם אין ביכולתך לדמיין זאת זה לא יקרה במציאות. הדמיון הוא למעשה הבריאה הראשונה של כל מהלך בחיינו. הבריאה הזו מתרחשת במוחנו במהלכה אנו רואים וחשים את הסיטואציה , את מה נגיד , מה מרגיש , ואיך תגיב סביבתנו. אנשים בעלי דימיון מפותח יכולים ממש להשאב לעולם של דמיונות כמעט מוחשיים.
לדימיון השפעה אדירה על העשייה העצמה . אם נדמיין שאנו מגיעים לפגישה ובמהלכה אנו מקסימים, מוצלחים , אסרטיבים וכריזמטים - רוב הסיכויים שזהו המצב אשר יתרחש במציאות.
באימון אנו לומדים כיצד לבצע סימולציות בדימיון למצבים שונים בחיים . המאמן מפגיש את המתאמן עם הסיטואציה בדימיון , ומכין אותו לאפשריות שונות העלולות להגיע במהלך הפעולה במציאות. אם נתכונן לנורא מכל (פיטורין, דחייה מבחורה, מקרה מביך ועוד) נדע איך ההרגשה תהיה במציאות. נחווה אותה עוד לפני שהיא התרחשה ונגיע מוכנים יותר. האימון מתרכז בבחירת התגובה למצבים מסויימים , ואם נתכונן לסיטואציות בראשנו נוכל לפעול במציאות מתוך בחירה , ולא בצורה אוטומטית.
באימון הדגש על הדימיון הוא ביכולת לראות את עצמך בעתיד עושה פעולה שלעולם לא חשבת שתוכל או שיהיה לך אומץ לבצעה. בדמיון אתה מסוגל לעשות הכל , אתה חייב לראות את זה קורה ולדמיין זאת בפרטי פרטים כולל תחושות , תגובות, ופחדים, ככל שתתאר במהלך האימון את הסיטואציה ותפרוט אתה מרמת המאקרו לרמת המיקרו וכך תוכל לישם זאת במציאות ביתר קלות ועם מוכנות נפשית גדולה יותר.




הומור עצמי כחלק מקבלה עצמית:

הומור עצמי זה אחד מגורמי שחרור הלחצים הגדול ביותר באימון ובייחוד מטודת האימון "נכים ללא מגבלות". באינטראקיות עם הסביבה ,למרות שאנו לא תמיד מודעים לכך ,יש לחץ הדדי בין הצדדים במהלך המפגש . אחת הדרכים היעילות ביותר למסמס לחץ זה היא באמצעות הומור . כאשר נכה מגיע לפגישה עם אדם אחר , יש הרבה לחץ וחוסר וודאות בין הצדדים - מה מותר לשאול, מה אסור , האם להזהר במילותי והאם יש לעזור לאדם מולי. אם נדע לצחוק על מגבלותינו ולשבור את המתח עם הומור שחור , בדיחה או אפילו צחוק מתגלגל נגיע למצב אידאלי בו אין קלפים מוסתרים והכל נאמר בפנים.
כלי אימוני זה מתקשר לגבולות המגרש האימוני שלנו. יש לנו זכות לבחור בהומור כתגובה לסיטואציה מסויימת. אני מרבה להשתמש בכלי זה בחיי וכמאמן . פעם בעת הרצאת אימון מול כיתה מלאה , הבחנתי כי המתאמנים בוהים ברגלי ומתלחשים בינם לבין עצמם. נחשתי כי מקור ההסתודדות נובע מסקרנות לגבי הליכתי המלווה בצליעה. פתחתי את ההרצה במשפט "הזמינו אותי להרצות על נושא חשוב בזמן קצר מאד. זה לא קל להעביר נושא כזה על "רגל אחת" אבל אני אסתדר". לאחר שקט של מספר שניות , צחוק מתגלגל הציף את הכיתה והקרח נשבר.
הדבר המצחיק האמיתי הוא נסיונות ההסתרה שלנו של דברים שכולם רואים אבל הם מתנהגים כאילו הם לא ראו ואנו ממשיכים להסתיר למרות שאנו יודעים שהם יודעים. מוזר אבל כל-כך נכון. במקום להסתיר מגבלות - החצן אותם . תצחק עליהם . אפשר להפוך את הסיטואציות הללו למצחיקות עד דמעות, וזה עדיף על האנרגיה הרבה המושקעת בתהליך ההסתרה.
צ'ארלי צ'פלין אמר שטרגדיה + זמן = קומדיה. בואו לא נחכה , בואו נהפוך את זה לקומדיה כבר היום ונהנה מהפירות - צחוק בריא , קרח שנשבר , פתיחות והקשבה נקיה.

מחסרון ליתרון:

כל חסרון , על מגרעה , יכולה להפוך בקלות ליתרון . בצעירותי (לא שאני כזה זקן...) שיחקתי כדור סל בנבחרת הנכים של "אילן" . רוב הנכים היו כאלו שהשתמשו בכיסא גלגלים גם מחוץ למגרש. אצלי זו היתה חוויה ראשונית של הכרות עם הכיסא. אפשר כבר להבין שאותם נכים "השאירו לי עשן" ועקפו אותי במגרש , קלעו וחטפו לי כדורים בלי שהרגשתי אפילו. היה להם יתרון במגרש. גם עם שחקן NBA היה מגיע למשחק ויושב על הכסא הוא לא היה מגיע לחצי מרמתם ושליטתם במשחק.
מכאן, ניתן לומר שכל חיסרון הוא גם תלוי סביבה וסיטואציה.
אני חייב לציין כי מרבה להפוך את חסרונותי ליתרונותי הגדולים. גם כמאמן . בתהליך האימון לומר שאני לא יודע או שיש כאן נושא אותו אני צריך ללמוד ולחדד רק מוסיפה לי קרדיט מצד המתאמנים ומראה אותי כמאמן "אנושי" אשר מחפש פתרונות למצבים יד ביד עם המתאמנים עצמם ולא מעליהם כמוביל אשר יודע את הדרך. האימון עצמו חייב להערך בגובה העיניים ולא מעמדה של "אני יודע".
לא אחת בחיי , השמשתי בחסרונותי כזרז להשגת מטרות , לעיתים אף במניפולציות רגשיות ואחרות.
למדתי כי לחסרונותי יש המון כוח ועוצמה ויש לדעת כיצד להשתמש בהם ולהופכם ליתרונות.
במהלך אימון במטודת "נכים ללא מגבלות" אני מנסה לפרק כל סיטואציה להביט בה בדרך שונה. שיטת הכובעים של דה-בונו יכולה מאד לעזור כאן . עם נפרש מצב מסויים הנתפס כשלילי (כובע שחור) בכובע הצהוב (החיובי) נלמד כי אפשר לפרש את אותו מצב גם בדרך שונה. נלמד כי באותו מצב , חסרון גלוי וברור הופך ליתרון אדיר.
האימון מדגיש כי הראיה והפרשנות שלנו של מצבים מסויימים הם אלו שיקבעו אם מדובר בחסרון או יתרון. במהלך האימון נלמד טקטיקות כיצד להפוך במחי יד את אותו חסרון מציק ומשתק לאחד מהנכסים הגדולים שלנו. במהלך קורסי אימון , ואימונים אישיים אני מרבה לספר את המקרה שבו הבנתי שתזוזה קלה בפרשנות יכולה לשנות את כל עולמי - זה היה במהלך צלילה בסיני עם חברים , אני התעקשתי להכנס למים ללא עזרה (הייתי אז עקשן וטיפש) והחוף הסלעי יחד עם הציוד הכבד על גבי היקשו עלי מאד. חברי כבר היו במים וחיכו לי שאגיע אליהם כדי שנוכל להתחיל בצלילה. בעוד אני נאבק בסלעים ומזדחל לכיוונם הבנתי משהו שהשפיע על המשך חיי. הבנתי שכל ההבדל ביני לבינם זה רק זמן . אני אגיע אליהם אולי אפילו עוד שעה, אבל השעה הזו היא כל ההבדל ביננו. אני אצלול, אחווה, אתרגש, אהנה בדיוק כמוהם. מתוך החסרון התנועתי שלי למדתי את אחת המסקנות החשובות שלי. באותו רגע השתנת מחשבתי והחלתי להעריך את הרגע , את חברי , ואת פלאי העולם. זהו זמן איכות חשבתי לעצמי, בוא ננצל אותו. זהו היה האימון הראשון שערכתי לעצמי.