המקום היפה שלנו, זה לא מפליא , זה המקום הרגיש שבתוכנו.
זה אותו מקום שלעיתים לא מעטות טועים לומר אנו על עצמנו "לו הייתי פחות רגיש ופגיע" או "לו הייתי פחות מתייחס לדברים"...
מי לא מכיר את זה בשלב כזה או אחר בחייו -
המקום הרגיש הזה הוא לרוב תוצר של הדברים עליהם גדלנו והתחנכנו.
אנשים שונים באים ממקומות שונים, וזה בסדר. אין שום רע בכך, לא כולם יכולים להתאים לכולם, ולא כולם יכולים להבין את כולם.
המקום הרגיש הזה שיש לנו בפנים, הוא המיוחד שיש באדם, בכל אחד, ולו רק נלמד לומר זאת לעצמנו בכל רם ולא נתחבא.
לצד החיסרון כביכול, שאנשים המכנים את עצמם רגישים מרגישים, יש לה יתרונות רבים לאותה רגישות, אלה האנשים שיהיה מאוד חשוב להם לא לפגוע במכוון בעומד מולם, אלה האנשים שיבדקו מה מצב הרוח הרגשי אצל העומד מולם, אלה אותם אנשים שכואב להם על עוול שנגרם לאחר.
אלה הרגישים, תדעו כי זה אחד המקומות היפים שלכם, ולא חשוב כמה תלמדו בחייכם להתחספס ולהיות קצת יותר כהים, זה תמיד יהיה שם, כי זה שלכם. וזה מה שמייחד אותנו בני האדם, שאנו לא דומים. אם היינו דומים מאוד אז לא היינו מחפשים למשל את הביחד עם בן המין השני.
למרות זאת יש דפוסי התנהגות והתנהלות אצל הצד השני שאנו מתחברים אליהם, כי הם מזוהים אצלנו כמשהו שאולי חסר לנו או כמשהו שאנו מאוד דומים בו.
לרוב , מה שמחבר אנשים הוא האינטרס המשותף, אך מה שמחזיק אותם זמן רב וגורם להם להיפגש שוב ושוב, הוא המקום הרגשי שלהם.
זה המקום בו הנשמה שולטת, ולרציונל שלנו, יהיה הכוח שיהיה, אין נגיעה כלל.
אנשים נפגשים לרוב מאותם מקומות רגשיים. כי אחרי שמקלפים את המעטפת החיצונית תוך כדי ההיכרות שבינינו, ואחרי שנגמרות האמירות של הרושם הראשוני והתכנונים להגיע למאדים, אנו נפגשים עם הדבר האמיתי - הנשמה והרגישות שבתוכנו, והיא, כן היא, יודעת את מלאכתה, יודעת לזהות האם זה טוב לנו או נכון לנו, או שלא, לא כסף או כל חומר אחר או מילה מסוימת יכולים להחזיק בנשמה שבתוכנו, אלא רק מה שנכון לה, והיא מדברת איתנו תוך כדי אינסטינקט שלא תמיד אנו נדע להסבירו.
תמיד, אבל תמיד , נקשיב לתחושת הבטן שלנו שאומרת לנו טוב או לא טוב, ומי מאיתנו לא חווה זאת,, גם אם לא ידענו לתת הסבר על התחושה -
חשוב לנו כבני אדם להגיע למקום שהוא פחות או יותר זהה במקצת למקום שממנו אנו באים, זאת הנשמה שבתוכנו והרגישות שמכוונת אותנו לרוב, על מנת שנבין ונהייה מובנים, בכדי שנקבל את עצמנו ועל הדרך נוכל להכיל עוד נשמה בהתנהלות ורגישות דומה.
אנו לא רוצים אכזבות אבל אנו נתקלים ופוגשים בהן, אנו לא רוצים תסכול וכעס, אך אנו חווים אותם לא פעם במפגשים הללו, אנו לא רוצים התנסות בלתי נגמרת , אך לא פעם אנו מוצאים שאין לנו ברירה וזה חוזר על עצמו.
אנו רוצים להירגע בידיעה כי מצאנו את שאהבה נפשנו והגענו לנחלה, להפסיק את המרוץ.
עלינו להבין שלכל דבר יש את הטיימינג שלו ואם אנו ממשיכים וחווים את האכזבה התסכול ואולי גם כעס, זה אולי בגלל שזה לא נכון היה עבורנו בנקודת הזמן הנוכחית.
אז חבקו את ההרגשה הזאת שחוויתם ואתם לא נמצאים במקום שאתם לא צריכים להיות שם, זה החיוב שבעניין הזה, זאת גדולתכם בזיהוי , שכלל לא נשלט, על מה נכון ומה לא.
אז בפעם הבאה שתיפגשו אדם, זה יכול להיות בן המין השני למשל, ותרגישו תחושת בטן או שהגוף שלכם מגיב שונה במשהו ממה שאתם מכירים, או שתתחילו להרגיש "פרפרים" דעו לכם שלא ההיגיון הוא המפעיל של אלו, אלא הנשמה והרגישות שבתוככם .
תקשיבו לגופכם , לקול הפנימי , זאת הנשמה , היא לא טועה...
