זו הדמות שלך שנמצאת שם רחוק במראה - הסברתי, והיא יצאה למסעה 

עלמה (שם בדוי), אשה שמתקרבת לעשור השישי בחייה, יוצאת למסעה. מסע של גילוי עצמי. היא אשה משכילה, רבת תארים, סקרנית מאד, יצירתית, בעלת ראש פתוח ואוהבת אדם. עתה היא מתפנה לעסוק גם, ובאופן לגיטימי ב'אהבת עצמה'.

יש כאלה שזה ישמע להם כסוג של 'נרקיסיזם', והרי חונכנו לאהוב את הזולת ולא לעסוק ב'אהבת עצמי'. היום אנחנו יודעים שלא כן הדבר ואף מבינים טוב יותר את המשמעות העמוקה שעולה מהחכמה היהודית העתיקה שאומרת לנו 'ואהבת לרעך כמוך'. ידיעת עצמך וקבלתו היא הדגם והמודל לאהבה וקבלת האחר.

עלמה הגיעה אלי לסטודיו 'נורית- ארט' על מנת לעסוק 'בעיצוב הדיוקן על העצמי' - סדנה לדיוקן עצמי שבה היא עובדת בהנחייתי. מפגש חד שבועי של כשעתיים בהם היא פוגשת לא רק אותי, אלא בעיקר את עצמה. המראה מספקת לה את המפגש ואני מתווה לה את המסלול.

עלמה אינה ציירת. מעולם לא ציירה. ובוודאי לא ציורי דיוקן עצמי. היא מאמינה בי ובוטחת בי שאוביל אותה בדרך נכונה. שאתן לה כלים יצירתיים וחווייתיים על מנת ללמוד את עצמה, להיות, להתהוות, ולצמוח. היא הגיעה אלי אחרי שקראה את רשימתי 'אתם שואלים אני עונה' - קיבלה שם הרבה תשובות לשאלותיה ומשם גם קיבלה החלטה לצאת למסע.

נקודת המוצא לעבודתה ונקודת המפגש היא מול המראה - דמותה נשקפת אליה במראה.

"זו הדמות שלך שנמצאת שם רחוק במראה. אותה את מביאה, אליה את מדברת, את מנסה להפוך אותה ממשהו שם רחוק, מתעתע, בבואתי, וקר, למשהו שהוא שלך, אולי את, כאן על הנייר.  זהו שיח שבו יש לפחות שתיים ;  האחת היא הדמות ששם שקיומה תלוי במראה,  האחרת זו את עצמך המתבוננת. שחקנים נוספים הם הנייר שעל הקיר, חומרי הציור, ועולם הרגש שלך, את היא המנצחת על התזמורת הזאת. כל אלה הם הכלים שלך, אתם את מנגנת את השיר שלך. זהו השיר של העצמי שלך".

עלמה אכן אוחזת בכלי נגינה ומקורבת לשפת המוסיקה. במפגשים שלנו אני חושפת אותה לשפה אחרת. שפת האמנות. שפה שבה השירה איננה בצלילים, גם לא במילים, אלא בסימנים ובצורות. שפת הציור שאותה אני מתכוונת להגיש בפניה היא זו שתתווך בין כל המשתתפים במפגש זה ( דמותה הממשית, דמותה הסימבולית שבמראה, עולם הרגש שלה, וחומרי הציור).

אני מלמדת את עלמה להתבונן על דמותה שבמראה בעיניים אחרות. ההתבוננות במראה, במפגש זה, היא לא על מנת להתאפר, או לקבל אישור כזה או אחר על המראה שלה. היא גם פטורה מלספור את הקמטים שכבר הרוויחה בכבוד. ההתבוננות שלה באמצעות כלי הציור, וההנחיות שלי מציבים אותה כפרשנית. מתבוננת במציאות (שאותה היא רואה) ומפרשת אותה.

אני מזכירה לה ואומרת  "הדמות שלך, זו הנשקפת במראה היא מקור ההשראה שלך. היא נקודת מוצא. היא לא אובייקט לשחזור והעתקה. משם יכולה לצמוח היצירה החדשה שלך שתהיה עוד ורסיה של דמותך שלך, של דיוקנך".

כן, זו שנשקפת אליה מן המראה היא זו שמשמת לה מודל ונמצאת הרחק שם בתוך המראה. לכן הפסיכואנליטיקאי לאקאן דימה זאת ל'אני האחר' - מה שמסמל את תת המודע, את האני הלא ידוע. ואילו היא זו שמשקיפה ממקומה על זו הנשקפת. היא זו שמתבוננת, כמו חוקרת. אחר כך, ובאמצעות פעולת הציור המתווכת, היא מציגה ומפרשת בדרכה את מה שהיא רואה, חשה, חווה, ומדמיינת.

"המראה, עלמה" הסברתי לה, "היא זו שמאפשרת לך, במקרה הזה ,לצאת לטיול, לחלוף על פני הפנים הגלויות ולהכנס בפנים - אל תוך הפנים. כי יש רק דרך אחת , כמו שאומר רילקה " קיים רק מסע אחד פנימה: אל תוך עצמך".