קופת האוצר, היא הנהנית העיקרית מהמשבר המתמשך בשוק הנדל"ן ודמעות התנין של הממשלה לא יצליחו לעמעם עובדה זו.
מדינת ישראל מנהלת באמצעות מנהל מקרקעי ישראל 93% מקרקעות המדינה (יתר הקרקעות הן קרקעות פרטיות) ומשמעות הדבר שהמדינה כרגולטור יכולה בכוח שליטתה זה ליצר תכנון מושכל של שוק דיור שבו תהיה בניה מסובסדת למשפחות חסרי דיור, דיור להשכרה למיעוטי יכולת ולסטודנטים לצד בניה צמודת קרקע ומגדלי יוקרה לטייקונים.
בהחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל, במאי 65 נקבע כי "ניתן למסור קרקע בתנאים שונים..באזורים שבהם תקבע הממשלה כי יש לה עניין מיוחד לעודד פיתוחם ויישובם" וברור כי זו הייתה אחת המטרות בהקמתו של מנהל מקרקעי ישראל, לקידום מטרות לאומיות לצד פיתוחה הכלכלי של המדינה.
מרכיב המס בשוק הדיור, אינו גזרה משמים, שכן הממשלה שולטת באמצעות הכנסת גם על הליכי החקיקה הקובעים את נטל המס המוטל על האזרח.
אפשר להאשים את הבירוקרטיה, את הסחבת במוסדות התכנון, את חוסר היעילות של מנהל מקרקעי ישראל, אך לא ניתן להתעלם מהעבודה הברורה שכ- 60%-70% ממחירי הדירה נובעים ממכרזים על הקרקעות, ממיסים שמוטלים על רוכשי הדירות ומוכריהן בצורה ישירה ועקיפה.
רק בשנים 2009-2010 הרוויח ממ"י לקופת האוצר כ-10 מיליארד ש"ח יותר ממה שתכנן באמצעות מכרזי הקרקע. אם נוסיף לכך את הכנסות המדינה ממיסי נדל"ן בשנת 2010 שעומדים על כמעט 7 מיליארד ש"ח , (גדילה של כ-30% מ-2009) הרי ברור שאוצר המדינה הוא הנהנה העיקרי מהמשבר.
נטל המס בישראל הוא מן הגובהים בעולם ובנוסף למיסים הישירים מטילה הממשלה מיסים עקיפים על אזרחיה באמצעות מע"מ, מס קניה, בלו ועוד בעוד היא פועלת לצמצום נטל המס על החברות ובכך מעשירה את העשירים.
אפשר לצאת בהכרזות על הסופרטנקר, רפורמה בתכנון ורפורמה בממ"י ואפשר גם להאשים את הממשלה הקודמת והקודמת לקודמת במצב החמור, אך בשורה האחרונה לאזרח היצרני הקם בבוקר הממשלה הנוכחית במשמרת ועליה להביא פתרונות היום ולא מחר.
קורת גג, אינה מוצר מותרות והיא חלק מהצרכים הבסיסים של כל אדם כמו בגד ומזון וכאשר האדם הממוצע נדרש לשלם יותר מ-30% מהכנסתו הפנויה לדיור, משהו לא תקין.
המחסור בקורת גג או חוסר הביטחון בהמשך קיומה גורם למתחים ומביא משפחות רבות לתסכול שביטויו במתחים תוך משפחתיים, תחושת קיפוח, גירושין ועוד.
הפתרונות הם רבים ובעולם הנאור הם פועלים בהצלחה מתוך ראייה של טובת האזרח, למרות שבכל המדינות הללו אין מצב קיצוני הדומה לישראל שבו המדינה כאמור שולטת במרבית הקרקעות.
בין הפתרונות המוצעים: בניה מגוונת בכל אתר שכוללת בניית בתים לזכאי דיור, בניה להשכרה, בנייה ייעודית לסטודנטים וצעירים, משכנתאות אטרקטיביות לחסרי דיור ולזוגות צעירים, מכרזי בניה ללא מרכיב הקרקע, צמצום נטל המס וביטול המע"מ, הטלת מס מדורג על השכרת דירה (ככל ששכר הדירה גבוה יותר המס יהיה גבוה יותר), הטלת מס על רוכשי דירה שנייה, מענקי מקום, שינוי חקיקה להבטחת כדאיות (פינוי בינוי, תמ"א 38) ואלו רק דוגמאות לפעולות שניתן באמצעותם להוביל שינוי מחר ולא בעוד שנים.
הפער בין שכבות העם הולך וגדל וביטויו אינו בא רק בשחיקת מעמד הביניים, שחיקת מעמד העובד וערעור מעמדו בחברה האזרחית, זלזול באזרח הוותיק ועוד והתופעה של התקוממות אזרחית אינה אלא פועל יוצא של זלזול הממשל באזרחיו.
נדרשת מנהיגות ולא רפיסות, נדרשת משילות ולא בכיינות, נדרשת קבלת אחריות ולא הטלתה על אחרים. זו המשמרת שלכם-גלו נחישות ועל תבנו על הזיכרון הקצר של האזרח.
הכותב, עו"ד ומשמש כמזכ"ל האיחוד החקלאי
