חברות כנסת שעסקו בתחום הצרכנות היו בהחלט נשים שהשאירו חותם: נוזהת קצב ייסדה את הרשות להגנת הצרכן של ההסתדרות בימים שבהם ההסתדרות הייתה חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה וראשיה היו בעלי השפעה; שולמית אלוני התגלגלה להקמת מפלגה הדוגלת במאבק על זכויות אזרח שורדת מזה ארבעה עשורים; פאינה קירשנבאום אמנם חדשה בכנסת אך בחרה לעסוק בנושא למרות מעמדה הפוליטי המשמעותי - במקביל לחברותה בכנסת היא המנהלת הכללית של אחת משלוש המפלגות הגדולות בייצוגן בכנסת.
דווקא מי שדיברו על הטבה עם שכבות אוכלוסייה כאלו ואחרות לא הצליחו, ואולי לא ביקשו, למנף את עצמן ככוכבות עולות בחיים הציבוריים: נציגות המפלגה הקומוניסטית אסתר וילנסקה ותמר גוז'נסקי פשוט בחרו במפלגה הלא נכונה ונותרו מוערכות רחוק מלב הקונצנזוס; שלי יחימוביץ' אמנם מציגה משנה חברתית-כלכלית סדורה ואמנם מנסה למצב עצמה כמנהיגה, אך גם אם תצליח להתברג בהנהגה תמשיך להתפס כפופוליסטית מתנשאת שבצד ההתרברבות שלה באחד הראיונות על תגמולים שמנים שנכנסים מרבי המכר שכתבה גוזרת קופון פוליטי ודואגת לחלש. במידה רבה פעילותה דומה לזו של חנה למדן בשנות החמישים, ולמדן (אולי בזכות העובדה שעברה שלוש-ארבע מפלגות בחייה הפוליטיים) נעלמה מהזירה המרכזית וכל תרומתה לאחר מכן (גדולה ככל שתהיה) הייתה באמצעות ועדות מקצועיות בהסתדרות ובמפלגה.
מחאות חברתיות לא באמת הצמיחו כאן מנהיגה פוליטית בעשורים האחרונים:
- גאולה כהן נבחרה לכנסת בין היתר על רקע מסע תקשורתי ארוך שקיימה למען אסירי ציון בברית המועצות. כמה שנים בתוך כהונתה בכנסת שברה ימינה להקים את מפלגת התחיה. למרות תרומתה האדירה בתחום קליטת עלייה (הקמת הוועדה לנושא זה בכנסת, ביקורה כסגנית שר שסייע לקיים את מבצעי העלייה מאתיופיה, ועוד) היא תזכר לעד כמנהיגת הימין שקרעה את הסכמי קמפ דייוויד והתגוררה בקרוואן בקרית ארבע. הלהט האידאולוגי דחק את הפן החברתי. ניתן לראות זאת כיום בדמותה של ציפי חוטובלי, יושבת ראש ועדה חברתית בכנסת שמוכרת בראש ובראשונה בזכות דעותיה המדיניות.
- מנהיגת הסתדרות האחיות אילנה כהן צצה לרגע ונבחרה לכנסת במפלגת "עם אחד" של עמיר פרץ. את הפעילות שלה הקדישה לתחום המצומצם שממנו הגיעה, ועם ההתמזגות למפלגת העבודה נעלם גם הקול הייחודי שלה בתחום מצומצם זה. החיים הפוליטיים לא פשוטים כאשר כפופים למוסדות מפלגה ולמשמעת קואליציונית או אופוזיציונית. למרות שהשלימה שלוש שנים מלאות בין כתלי הכנסת נותרה בין השמות האלמונים ביותר מבין הפוליטיקאיות הישראליות לדורותיהן.
- מנהיגת הסטודנטים גילה גמליאל בעלת נטייה לכהן בכנסת כשמפלגתה היא מפלגת השלטון. ההישגים ברשות המבצעת יפים מאוד, אבל יהיה מעניין לראות אותה יושבת באופוזיציה ומקדמת נושאים חברתיים מבין ספסלי הכנסת.
ככלל, נדמה שחברות כנסת בעלות רקע מובהק של התאגדות חברתית או עשייה כלכלית נוכחות לדעת שפעילותן מחוץ לכנסת בעלת השפעה גדולה יותר מאשר מתוכה:
- מנהיגת האחיות צפורה לסקוב נבחרה לכנסת ב-1955 והודיעה מבלי לנסות כלל את הפעילות בכנסת על הגשת התפטרותה.
- סנטה יוספטל, מנהיגה גדולה ואישה שעמדה בראש אחת מהתנועות הקיבוציות, התפטרה מאותה כנסת ממנה התפטרה לסקוב כעבור 14 חודשים. בכל השיחות וההתכתבויות שהיו לי איתה כ"חברת כנסת לשעבר" התייחסה לכהונתה בביטול ואמרה שתוצאות מעשיות שנראות לעין לא משיגים על ידי דיונים בכנסת.
- הלוחמת הירוקה נחמה רונן התברגה ברשימת "המרכז" בעיצומה של מערכת בחירות שבתחילתה הייתה יושבת ראש מפלגת "קול הסביבה". לאחר שלא נבחרה הקימת את עמותת "צלול" והובילה מאבקים סביבתיים חשובים. הכניסה שלה לכנסת באמצע כהונה הייתה חשובה - רונן הובילה חקיקה חשובה והייתה נציגה בוועדה לאיכות הסביבה בפורום פרלמנטרי בין-לאומי. לאחר שנתיים כחברת כנסת חזרה למגזר הפרטי הציבורי. יתכן ותרומתה כיושבת ראש תאגיד המיחזור אכן גדולה יותר.
יוצאת מן הכלל הייתה אולי שושנה ארבלי-אלמוזלינו, פעילה חברתית במעברות של שנות החמישים שהעפילה למקום הראשון ברשימת המערך ומונתה לשרת הבריאות. אמנם המנהיגות החברתית והלכלית שלה הביאה להתחשב במועמדותה במוסדות המפלגה אבל לצערי, מהכרות עם שיטות הרכבת רשימות המועמדים, אפשר לומר בביטחון שלולא הייתה אישה, יוצאת ארצות ערב ובמקרה תושבת עיר (שכן לו נשארה חברת קיבוץ לא הייתה נבחרת כל עוד רות הקטין מאיישת את משבצת "אישה חברת קיבוץ" ברשימה) לא הייתה נבחרת מלכתחילה או הייתה נבחרת במועד מאוחר יותר ולא מספיקה להגיע לפסגה הפוליטית.
השינויים בהיסטוריה של הפוליטיקה בישראל ניכרים - בעבר או במפלגות נטולות פריימריז המאבק החברתי תפס עדיפות: יש שהעדיפו להתפטר מהכנסת להמשיך בו, יש שהצליחו במפלגות סקטוריאליות (עם אחד, קומוניסטיות) לרכז את הפעילות הפוליטית בתחום המאבק ולהמשיך להיבחר. ככל שנכנסים למפלגות הנדרשות לנקוט עמדה בנושאים רבים יותר (אילנה כהן) או נדרשים לעמוד בפריימריז (נחמה רונן, גאולה כהן) המאבק החברתי נדחק. אולי הפגנת הערב תסמן בעתיד גם שינוי בשיטת הבחירות.
שביט בן - אריה, מחבר הספר "חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל" (תשע"א) ויועץ מומחה בפורומים שונים העוסקים בהגברת ייצוג נשים בפוליטיקה. ספרו מתאר 120 שנות היסטוריה ארץ ישראלית באמצעות עשרות סיפורי חיים של נבחרות ציבור.