קל מאוד להשתלח בישראל ובישראלים. חם מדי, בוער מדי, דתי מדי, חילוני מדי, יקר מדי, בטחוני מדי, הומאני מדי. די! די היא מילת מפתח לכל דבר, החל מהשאיפה לעצירה ולהתחלה מחדש ועד לרצון לאקטיביות יתר וליציאה לפעולה שתעצור את המצב הקיים. על דבר אחד, בעצם על שניים, אם לוקחים את הנתון הבלתי ניתן להפרכה או לערעור לגבי יופיין של הישראליות על פני המקבילות להן בעולם כלשונו ובמלואו, אין בכלל עוררין, ולא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית או החברתית או הכלכלית כל אחד ואחת נמצאים וזהו תחום הקולינאריה והמטבח הישראליים, נושא שעליו אפשר לומר רק מילה מייצגת אחת- אחלה.
מיזוג הגלויות והערב רב של מקומות, אתרים ותרבויות שונות שהגיעו לישראל מקדמת דנא, ובמיוחד מקימום חזונם של הרצל וההסתדרות הציונית העולמית אי שם בסוף המאה ה-19, ועד לימינו אנו, עת גל עלייה רודף גל עלייה, עת תרבות מערבית אירופאית ומזרח אירופאית, על שלל יתרונותיה וחסרונותיה, מתערבבת עם התרבות המזרחית האפריקאית, שגם היא לא קוטלת קנים ומהווה גורם מפרה ומדרבן לכל פיתוח ולכל חידוש קולינארי בהתאמה לחיך הישראלי, שהוא מהביקורתיים והדעתניים ביותר בעולם בכל הקשור לאהבתו לאוכל ולאכילה. אחלה היא מילה שהרבה מהשפים ומהבשלנים, גם החובבים וגם אלו המבקשים להתמחות בתחום, אוהבים לשמוע ושואפים לשמוע ממי שטועם מתבשיליהם. עד כמה שהדבר נשמע מוזר, דווקא המילה העממית הזו, אחלה, שמקורה בערבית מדוברת ומשמעותה דבר משובח, שראוי לחזור עליו וליהנות ממנו, היא הסופרלטיב האולטימטיבי שיכול הישראלי לתת למשהו שהוא אוהב ומעריך, הרבה פחות מההיצע הלשוני הקיים בשפות לועזיות, אך עדיין מילה מקומית, שלנו.
מה יש במילה אחלה שמהווה את הקישור האופטימאלי לכל מה שטוב ונכון? אולי זו העובדה כי אחלה היא מילה קצרה ותמציתית, המתאימה לאופי הישיר והבוטה, לעיתים מדי, של הישראלי הנורמטיבי, מילה שבקצרה, וללא אריכות יתר, מביאה עולם שלם של רגש, סימפטיה, הערכה וכנות לקדמת הבמה, אולי זו העובדה כי הח' הישראלית, כמו אותיות נוספות בעגה הלבנטינית של המזרח התיכון, יוצאת מתוך החך, מאותו מקום שאליו מתנקז הטעם ודרכו עובר המזון אל עבר קיבתו ואיבריו הפנימיים של האוכל. לא לחינם שגור המונח "ערב לחך" כדי לתאר דבר טעים במיוחד, מאכל שראוי לדברי שבח והלל ובהחלט מזון מומלץ לכל.
אחלה אוכל יש לנו פה, יודע זאת כל מי שביקר בחוץ לארץ וטעם מהמאכלים המסורתיים של כל עם, של כל מדינה ושל כל לאום ולאום, יודעים זאת גם התיירים המגיעים אלינו ואחד מרשמיהם הראשונים הוא היצע המזון ואיכותו, בין אם מדובר על מטבח מסורתי ביתי על פתיליה וניחוחות של שנות ה-50 המוקדמות עם צלוחיות חומוס וטחינה טריים בצד ובין אם מדובר על מטבח פיוז'ן מודרני על טהרת הבליל והשילובים, הישראלים, כמו בהרבה תחומים אחרים, מוכנים לקפוץ אל תוך האש ולנסות וזה, קוראים יקרים, הכי אחלה שיש.
