תת-תרבויות נוער והון תת-תרבותי 

"הון תרבותי" הוא מונח שטבע בורדייה שמציין את את הידע התרבותי של מנהגים, דרכי התנהגות, ומונחים המעניקים לפרט כוח חברתי וסטטוס. ת'ורנטון ניתחה את תת-תרבויות הריקודים של שנות ה80 וטבעה את המונח של "הון תת-תרבותי" שמציין את הידע לגבי מה אותנטי, מגניב, "אין", ושייך לקבוצה ומפריד אותה מהמיינסטרים. הרעיון של הון תת-תרבותי יכול לעזור בניתוח של תת-תרבויות נוספות המשתמשות בידע הייחודי להן בכדי לבדל אותן מהחברה הסובבת. דבר זה בולט במיוחד בניתוח צורות הביטוי האקספרסיביות של תת-תרבויות של בני נוער, הנמצאים במצב פסיכולוגי וחברתי של מעבר ומתח, ומוענק להם מורטוריום חברתי לנסות לגשש ולחפש את זהותם תוך כדי ניסוי וטעייה של חוויות וזהויות שונות.

תת-התרבות הגותית מעצימה את ההתעסקות של החברים בה עם המוות והדברים הקשורים בו. בני הנוער הגותיים רואים את המציאות בצורה מורבידית בהתייחסות לזמניות של החיים- דבר שניתן לקשר לעובדה שהם מתחילים להרגיש את התבגרותם כהזדקנות. כתוצאה מכך הגותיים יוצרים יוצרים הון תת-תרבותי שכולל תדמית אפלה והתנסות בצורות אקספרסיביות שקשורות לאובססיה אל המוות, כגון כתיבת שירה בעלת גוון מורבידי, או אף התנסויות של פגיעה עצמית ובחינת גבולות היכולת של הנער להיות על הגבול בין חיים למוות. תת-התרבות האימואית, תופעה חדשה יחסית, מזכירה במידת מה את הקשר למוות של הגותים, אך ההון התת-תרבותי שלהם דורש פן יותר רגשי ואף רגשני של ביטוי קיצוני של תחושות ומחשבות הסובבות סביב מצוקה, מועקה, ודיכאון. ניתן לומר שהאימואים מגיבים לסערת הרגשות הפסיכולוגית והלחץ החברתי שבני הנוער מצויים בו דרך החצנה של הרגשות והעצמתם. רגשנות זו זוכה להרבה ביקורת מצד בני נוער אחרים, כנראה כתוצאה מהרתיעה מההחשפות לרגשות שליליים בצורה חשופה כל כך.

מקרה אחר ושונה בעיקרו הוא תת-התרבות הגיקית. תת-תרבות זו מתאגדת סביב תחומי עניין וידע מסוימים- כגון מחשבים, מדע בדיוני ופנטזיה, משחקי תפקידים, ומשחקים שונים. תדמית הגיק- או ה'חנון'- עברה תהפוכות רבות ושונות, אך המאפיין הקושר אותה לאורך ההיסטוריה היא תחומי העניין שרובם נחשבים לא קונבנציונלים בתרבות המיינסטרים של הנוער. בדומה לתת-תרבויות אחרות, גם השייכות לתרבות הגיקים מאפשרת ליצור שייכות קבוצתית בולטת והיא מייצרת קבוצה מגודרת המפרידה את עצמה לעיתים קרובות מהמיינסטרים התרבותי בתחומי הספרות, הסרטים, והתחביבים. ביטוי בולט מאוד של ההפרדה של התרבות הגיקית היא בסלנג המיוחד לה, עד כדי כך שאדם ללא ההון התת-תרבותי המתאים לא תמיד יכול להבין את צורת התקשורת הגיקית.

תת-התרבות הגיקית לעיתים קרובות מחולקת ל'זנים' ספציפיים יותר כגון משחקי תפקידים, אוטקו (מתעניינים במנגה ואנימה יפנית), ותרבויות פאנדום שונות הסובבות סביב יצירה תרבותית מסוימת כגון סדרת טלוויזיה או סרט) 'זן' מעניין במיוחד הוא תת-התרבות הגיימרית של בני נוער המקדישים את זמנם למשחקי מחשב למיניהם ולגלישה באינטרנט, דבר שלעיתים קרובות בא על חשבון חייהם החברתיים מחוץ למחשב. ניתן לומר שנערים אלו רואים את המציאות כ"לא מספקת" ולכן מנסים ליצור מציאות אלטרנטיבית-וירטואלית, שיכולה להיות כתחליף (אם כי לא בהכרח מספק) למציאות הפיזית-חברתית. כאן ניתן לראות בצורה ברורה את הקשר בין הדרך שבה בני הנוער תופסים את המציאות ולתגובות האקספרסיביות-התנהגותיות הנובעות מתפיסה זו. הגיימרים דוחים את המציאות החברתית לטובת המציאות החדשה שהם יוצרים באופן אקטיבי לטעמם האישי ההון התת-תרבותי במקרה זה מלווה בידע הספציפי של משחקי המחשב למיניהם והומור אינטרנטי ענף.

תת-תרבות ההיפסטרים מאופיינת בחיבה לסרטים ולמוזיקת "אינדי" שצריכים להיות בעלי ייחוד ושונות ברור מהמיינסטרים. במקרה זה ההון התת-תרבותי תופס מקום חשוב מאוד בקביעת הגבול בין ה"אנחנו"- המקוריים, האלטרנטיבים, והמיוחדים לעומת ה"אחר" המיינסטרימי, הרגיל, וההמוני. ההיפסטרים מנסים לקבוע לעצמם, אולי יותר מכל התת-תרבויות האחרות, זהות שונה מהכלל ולהבדיל את עצמם, תוך כדי שייכות לקבוצה עצמה, שהיא מצומצמת ומובחרת שבה כל אחד נמדד לפי האיכות של הטעם שלו באומנות, מוזיקה, סרטים, ואופנה.

תת-התרבות הקווירית מאוגדת סביב מכנה זהותי משותף ברור- הזהות המינית. גיבוש הזהות המינית הוא תהליך פסיכולוגי מאוד חשוב שיש לו משמעויות חברתיות כבדות משקל. בנוסף, להיות להט"ב בכלל ומתבגר להט"ב בפרט אינה משימה קלה בעולם זה השרוי בהומופוביה, על אחת כמה וכמה בעולמם של בני הנוער. לכן בני נוער אלו מתאגדים סביב הזהות המינית שלהם לא רק בשביל למצוא בני ובנות זוג, אלא גם כדי ליצור קבוצת תמיכה לזהות שלהם שתאפשר להם מקום מפלט שבו יוכלו לבטא בגלוי את זהותם ללא פחד מסנקציות של החברה. ההון התת-תרבותי של הקווירים כולל ידע של מקומות המפגש ה"בטוחים" לקהילת הנוער הלהט"בי, צורת לבוש ודיבור יחד עם מודעות לסגנונות תרבותיים השונים מאלו של התרבות ההטרונורמטיבית.

תת-תרבות ההיפ-הופ התחילה להתאגד גם סביב מכנה זהותי משותף ברור- הזהות הגזעית השחורה. מכיוון שישנן קהילות אפרו-אמריקאיות מסוגרות- ה'גטאות'- שמאופיינים במצב סוציו-אקונומי קשה, נוצרות אצל הנוער צורות שונות לבריחה מחיי היומיום הקשים. דרך אחת היא דרך הסגנון של תת-תרבות ההיפ-הופ, המאופיינת בסגנון מוזיקלי ואומנותי שייחודי לקהילה האפרו-אמריקאית (אם כי מאוחר יותר סגנון זה עקף את גבולות הגזע). ההון התת-תרבותי של ההיפ-הופ מאופיין בידע של צורות הריקוד, הנגינה, והגרפיטי המאפיינים תת-תרבות זו. בעזרת הון תת-תרבותי זה הנוער האפרו-אמריקאי בגטאות יצר לעצמו צורת ביטוי ייחודית שסגורה בפני הרוב הלבן, ובכך דרך למסד את ההבדלים הגזעיים החברתיים בצורות של סגנון.

בכל המקרים האלו ניתן לראות כיצד בני נוער מנצלים את תקופת המורטוריום החברתי שניתנה להם כדי ליצור זהות שהיא בו-זמנית ייחודית וגם שייכת לקבוצה. כל תת-תרבות מתמודדת בצורה שונה עם יצירת הזהות של בני הנוער דרך התמודדות עם הסביבה החברתית שלהם ורקיחת תערובת סגנונית ייחודית שמבדילה את עצמם מאחרים. כתוצאה מההבדלה וההחצנה של השוני בין הקבוצה לאלו שמחוץ לקבוצה ההון התת-תרבותי משחק תפקיד מכריע, מכיוון שבעזרתו נמדדים חברי הקבוצה ומוערכים בתוכה. דרך הידע על המוזיקה, האופנה, האומנות, הסרטים, וכל שאר צורות הביטוי האופייניות, יחד עם יישומן, בני הנוער מרגישים חלק יותר אינטגרלי מתת-תרבות ייחודית של קבוצה שהיא בו-זמנית מובדלת מהחוץ ואחידה מבפנים.