מה מסתתר מאחורי אנרגית המחאה הציבורית // נמרוד נוי
27/7/2011
באשר לתנועת המחאה העממית בתוכנו נדמה לי שהגיע העת לתת את הדעת לדברים שמעבר לנגלה, מעבר לישיר ומעבר למידי. הגיע הזמן לצעוד צעד אחד קדימה במחשבה. יוקר המחייה והשאלות הרבות המסתעפות מכך הן רק הסימפטום ולא המחלה עצמה. אני סבור שגם אם איננו יודעים להסביר זאת לעצמנו, מאחורי אנרגיית המחאה מסתתר משהו אחר. משהו הרבה יותר גדול ויסודי. כותבים רבים מבינינו, וגם פרשנים מן העיתונות ואנשי אקדמיה, מעלים את נושא הפוליטיקה כדבר האמתי. ואכן, גם אני סבור שאי אפשר לנתק את המחאה הגדולה הזו מן הפוליטיקה. אך לצערי, מרבית הכותבים אוחזים בידיהם דפוסים מיושנים וארכאיים של התייחסות למציאות ולפוליטיקה, וככך רב הסיכוי שלא נדע לאן לקחת את המחאה. לאן להובילה. כמו בדברים רבים אחרים גם כאן נדרשת חשיבה מחוץ לקופסה. מחוץ למוכר ולידוע. מחוץ למידי ולטרוויאלי. נדרשת חשיבה פורצת גבולות. נדרשת חדשנות רבה ויצירתיות. ובמיוחד אנו נדרשים למנה גדושה של תעוזת הרוח, שנשכחה מעמנו ונעלמה ממחזותינו בדור האחרון.
המחאה איננה על הקוטג' ואיננה על החיתולים והדיור. היא גם איננה על מצב הרפואה בישראל. המחאה היא על כך שמדינת ישראל, באמצעות ממשלותיה כולן בדור הזה, הפקירה את החברה האזרחית והקריבה אותה לטובת תחזוקת קואליציות ולטובת אמביציות אישיות של העומדים בראשן. ממשלות שפעלו נגד העם. נגד רובו. שלא נתנו מענה להבטחה היסודית של המדינה והיא לספק בטחון ורווחה לאזרחיה. שפעלו נגד אמנה יסודית זו. השחיתו אותה. ממשלות שהעבירו תקציבי ענק לחרדים ולהתנחלויות וטיפחו בתוכנו גולם שקם על יוצרו ומהווה כיום סיכון לעצם הישרדותה של המדינה. והחמור עוד יותר הוא המאמץ העכשווי של קואליציית הימין, בראשותו של בנימין נתניהו, לכפות על החברה האזרחית, דרך חקיקה אנטי דמוקרטית, אורח חיים חדש. אורח חיים ימיני-גאולי הנוגד את דעת הרוב.
אף כי על פי הגדרה פורמלית לימין יש רוב קואליציוני הוא בפירוש איננו רוב העם. דבר זה נובע מן המציאות הישראלית המיוחדת בה הפוליטיקה בישראל עוסקת בעיקר בשאלת השלום והביטחון, ועל פיה נעשית החלוקה המפלגתית. על פיה מסתדר הציבור ביום הבחירות. הניסיון הנואל הזה לצאת נגד הרוב האזרחי-חילוני-ליברלי, נגד הישראליות הבסיסית שלנו שעוצבה כאן מקום המדינה, ולשנות את אורח חיינו, היה הקש ששבר את גב הגמל. הוא זה שהצית את האש הגדולה. אף כי אין חוקה כתובה בישראל אין הדבר אומר שראש ממשלה יכול ככה פתאום לקום בבוקר ולפעול נגד מרבית תושבי המדינה. זוהי סוג של בגידה יסודית בתפקידו. הרצון לכפות סדר יום תרבותי-חברתי חדש במדינת ישראל הוא עבירה שעליה צריך כל ראש ממשלה לשלם בראשו. זהו חטא מטאפיסי. חטא משמיים. וזוהי פרשנות מוטעית מן היסוד של דמוקרטיה מהי. רוב קואליציוני פוליטי מזדמן איננו מקנה רשות לפגיעה בתשתיות יסודיות של העם הזה.
עתה עלינו לברר מה הן הסיבות לכך שלמעשה אין בישראל חיים פוליטיים של ממש. וכיצד קרה שהפוליטיקה התנתקה מן העם ולמעשה הולאמה על ידי הפוליטיקאים והמדינה בלעה אותה אל בין קרביה החמים. כיצד יצרנו במו ידנו דמוקרטיה התאבדותית הנשלטת על ידי מיעוטים. על דברים אלה כתבתי בהרחבה בסדרת מאמריי הרבים שהתפרסמו באינטרנט ושלאחרונה קיבלו ביטוי מזוכך ומגובש יותר בספר צנוע שכתבתי על המערכת הפוליטית בישראל ושמו "לקראת פרדיגמה חדשה".
הנה הקישור לספר: http://www.mediategy.com/nimrodnoy/index.html
אני בא לטעון כאן, כי 'מאחורי כל זה' מסתתרת מערכת פוליטית הרוסה ובלתי רלוונטית עוד לחיינו. מערכת שאיבדה את הקשר עם הציבור והיא נשלטת ללא מיצרים על ידי הפוליטיקאים הנבחרים שלה. מערכת שאיננה דמוקרטית ודרכי התנהלותה אינם עונים אפילו על אמות מידה מינימליות מקובלות של איכות ומקצוענות. והדבר הראשון שעלינו לעשותו הוא להתמודד עם חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל. היא זו שמייצרת למדינה ולחברה בה את ההפסדים הגדולים והעצומים שאנו הדים להם וחווים אותם בכל חומרתם. הפסדים שהם כבר מזמן בעלי משמעות אסטרטגית מן המעלה הראשונה. מערכת, שעל סמלה בנין הכנסת, אפשר להמשילה למצודה של שמרנות וארכאיות בלב החברה הישראלית, המפזרת פורענות לכל עבר. ועד שלא ניתן לדברים תשובה ולא יעשה כאן תיקון גדול בנדון, כל הטוב שנשאף אליו וכל מה שנחלום עליו יתנפצו אל שובר הגלים הזה.
לסיכום: כן פוליטיקה, אך לא הפוליטיקה כפי שהיא נתפסת כיום בציבור. ללא התעמקות בשאלות היסוד שלנו, באשר לחיינו הציבוריים, רב החשש שאירועי המחאה האחרונים יהיו רק פתיח לאירועי פורעות רבים ונוספים שישטפו אותנו. ועד שלא נבין כי רצון טוב וכוונות טובות אינן ערובה להצלחה, ונמשיך להדיר את רגלינו מכל התייחסות מקצועית ועניינית לשאלות המעסיקות אותנו, וכל ניסיון שכזה יזכה לקיתונות של בוז, עד שלא נפרוץ את המלכוד התרבותי הזה של דורנו, ולא נכיר בכך שהטיית היתר הערכית אידאולוגית של דורנו עומדת לנו לרועץ, נמשיך לספוג הפסדים.
ממשל בלתי ראוי הוא תוצאה ישירה של דמוקרטיה בלתי איכותית ושניהם נגזרים מחולשתה של המערכת הפוליטית שלנו. ומאחורי כל זה, כאמור, מסתתרת חברה ששינתה את אופייה והפכה מ'חברה פותרת הבעיות' - כפי שהקימו כאן האבות המייסדים של המדינה בראשותו של דוד בן גוריון, המתמודדת עם המציאות 'על דרך היצירה' - לחברה המרוממת את עצמה ב'שרוכי הנעליים' של ערכים ואידאולוגיות מימין, משמאל ומשמיים. עלינו להכיר בכך ורק אז נוכל להתחיל במסע התיקון הגדול והדורי שלנו. ואם אנו חפצים שתתקיים בנו השורה הנפלאה מאת המשורר יהודה עמיחי "מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול", עלינו לשנס את מותנינו במהרה ולעשות זאת בתבונה רבה, במקצוענות ובתעוזת הרוח . לכאן הייתי לוקח את המחאה הציבורית. הייתי מתרגם את הדברים לתוכנית אופרטיבית כיצד עלינו להתמודד עם חולשת המערכת הפוליטית שלנו. על כך, כאמור, כתבתי בהרחבה בספרי שמוזכר לעיל.
