התגברות האלימות סביב טקס החתונה, ההיריון והלידה 

אלימות במשפחה מוגדרת כשימוש בכוח ובטרור הבא לגרום לאחד מבני המשפחה לעשות מעשה או להימנע מעשיה והיא מוגדרת כעבירה על החוק (חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991). ישנם סוגים שונים של אלימות: אלימות פיזית, זריקת ושבירת חפצים, אלימות מילולית, אלימות רגשית, אלימות באמצעות איומים, בידוד חברתי, אלימות מינית ואלימות כלכלית. האלימות יכולה להופיע בכל צורותיה או בחלקן ולעיתים רק סוג אחד של אלימות. אלימות במשפחה מתרחשת בכל שכבות האוכלוסייה ללא קשר למצב כלכלי או חברתי. היא עלולה להופיע לאורך כל שלבי החיים וכוללת את מגוון האוכלוסיות: אלימות בין בני זוג נשואים ושאינם נשואים (בתקופת החיזור והקשר), אלימות של הורה כלפי ילד, אלימות של ילד כלפי הורה ואלימות בין אחים. האלימות הרווחת ביותר היא של בן זוג כלפי בת זוגתו ולכן מאמר זה יעסוק ביחסי כוח אלה. בנוסף, ציר התוקף-קורבן אינו דיכוטומי, כלומר לגבר המשתמש באלימות כלפי בת זוגתו ישנם גם חלקים קורבניים ולאישה הסופגת אלימות מצד בן זוגה ישנם חלקים תוקפניים. עם זאת, לצורך דיון זה ופישוט ההבנה אשתמש בתיאור דיכוטומי של יחסים בהם הגבר הוא התוקף והאישה היא הקורבן. לרוב, בן הזוג התוקף ובת הזוג הקורבן נכנסים לדפוס רגש-התנהגות קבוע סביב ההתנהגות האלימה הנקרא "מעגל האלימות". ניתן לזהות 6 שלבים עיקריים במעגל האלימות, אך הוא יכול להיות חסר שלבים מסוימים ולהימשך על פני פרקי זמן שונים מזוג לזוג ובתקופות חיים שונות:

• 1. צבירת מתח: שני בני הזוג מתחילים לחוש מתח פנימי שמלווה ברגשות לא נעימים וכן במחשבות שליליות אחד כלפי השנייה.
• 2. הסלמה (גבר): עקב אירוע שנחווה כמכעיס במיוחד הרגשות הקשים והמתח הפנימי גוברים. התחושה של הגבר היא שהאישה מנהלת אותו ואת רגשותיו.

הימנעות, ריצוי או ליבוי (אישה): הימנעות - נמנעת מלהימצא בקרבתו של בן הזוג / ריצוי - ניסיון לרצות את הגבר כדי להפחית את המתח / ליבוי - מלבה את המתח.

• 3. התפרצות אלימה (גבר): הגבר אינו יכול לשאת עוד הרגשות השליליים ו"מתפוצץ", הוא כביכול מאבד שליטה. האלימות בשיאה.

שיתוק או תגובה (אישה): שיתוק - חוסר יכולת להגיב / תגובה - מתעמתת עם בן הזוג או בורחת.

• 4. רגיעה (גבר): לאחר שהגבר פרק את המתח הפנימי על ידי האלימות הוא מרגיש רגיעה פנימית.

סערה רגשית (אישה): האישה מרגישה מושפלת, חסרת אונים, כועסת, ואף שונאת. לעיתים מתעורר רצון לנקמה.

• 5. חרטה (גבר): הגבר מתחיל להרגיש חרטה על מעשיו. הוא רואה את הסערה שבה נמצאת בת זוגתו ומבין שעשה טעות. במקרים רבים הוא חש רגשות אשם ובושה אישית. הוא מתנצל בפני בת הזוג ומבטיח שלא יתנהג כך בעתיד. במקביל הוא גם מאשים אותה בהתפרצות.

רצון לשיקום (אישה): בת הזוג רוצה לשקם את היחסים ולעבור הלאה. היא מקטינה את מימדיי האלימות,  מכחישה אותה ומוצאת לה הסברים שונים. לעיתים מאשימה את עצמה בהתפרצות.

• 6. ירח דבש מדומה: למראית עין, בני הזוג מנהלים מערכת יחסים יפה: הם מחזרים אחד אחרי השנייה, יוצאים לבלות, נוסעים לחופש ובעיקר לא מדברים על מה שקרה.

למרות אופייה המעגלי של האלימות, ניתן לזהות שני מוקדים התפתחותיים בהם היא מגברת. המוקד הראשון הינו החתונה. כבר בתחילתו של הקשר הזוגי ניתן לזהות "נורות אדומות" המאותתות על התנהגותו האלימה של בן הזוג. עם זאת, נשים רבות מדווחות שבסמוך לחתונה או מייד לאחריה ולעיתים אף בליל הכלולות עצמו, הן היו חשופות לאפיזודה אלימה מצד בן זוגן שהייתה חריפה מאפיזודות אלימות קודמות. גם נשים שלא חוו אירוע אלים ממוקד מדווחות שרמת האלימות גברה לאחר החתונה. אז מדוע זה קורה? מדוע דווקא אירוע שאמור לסמל את עצמת האהבה, נכונות בני הזוג להתחייב זה לזו ולהיפך ואת האיחוד מהווה במקרים רבים קפיצת מדרגה בהתנהגותו האלימה של בן הזוג? כמו במקרים רבים, גם כאן התשובות טמונות בשאלות.לחתונה משמעויות תרבותיות-חברתיות-משפחתיות-אישיות רבות וחזקות הפועלות על כל אחד מבני הזוג בכלל ועל האישה בפרט. משמעות המונח "נישואין" בתלמוד הוא "כניסה לרשות הבעל". שלב זה בפשטות הוא כניסת האישה, למטרת נישואין, לביתו של הבעל. נישואין הם מיסוד קשר בין בני זוג  ולעתים קרובות הם הצעד ראשון בכינון משפחה. ההגדרה המדויקת של נישואין השתנתה לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות, אך אפשר להגדיר כמה מאפיינים עיקריים: הם יוצרים קשר פומבי ומחייב בין אנשים שאינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה; לקשר הנישואין יש השלכות חברתיות, משפטיות ודתיות; קשר נישואין מחייב את בני הזוג להגביל את עצמם בקיום יחסי מין (ויקיפדיה - האינציקלופדיה החופשית). החתונה היהודית המסורתית רצופה טקסים מלאי-משמעות (קבלת הפנים, כיסוי פניה של הכלה, החופה, הקידושין, הטבעת, שבירת הכוס, הכתובה, שבע ברכות, ייחוד וסעודה) המבטאים את החשיבות העמוקה ביותר של הנישואין ואת מטרתם. הטקסים הללו אמורים לסמל את היופי שבמערכת היחסים שבין האיש לאשתו, וכן את המחויבויות שלהם זה כלפי זו, ושל שניהם כלפי העם היהודי (מתוך: המדריך לחתונה יהודית אתר "עם ישראל").בדומה לתרבות היהודית, גם בחברה הערבית הנישואין נחשבים למצווה וחובה דתית, עד כדי כך שלקהילה יש זכות ללחוץ על אדם מסוים להתחתן. שכן, אחרי שאדם מתחתן - מעמדו בחברה מתחזק. טקס החתונה הוא אחד האירועים החברתיים המרכזיים ביותר בחיי הכפר. בטקס זה חוגגים את הצטרפות החתן והכלה אל קהל המבוגרים, שהקימו בית ומשפחה. הנישואין נתפשים כמעין ברית או הסכם בין משפחת החתן למשפחת הכלה. החשיבות של טקס הנישואין בחברה הערבית היא גדולה כל כך גם משום שהקשר בין צעירים וצעירות שאינם נשואים הוא מוגבל ביותר (מתוך: תרבות החתונה הערבית בישראל)כאמור, הטקסיות הרבה של החתונה מוסיפה משקל ומשמעות למוסד הנישואין ואולי לא בכדי משתמשים במילה "מוסד" כדי לתאר את המעבר מ"סתם" זוגיות לנישואין - היחסים הזוגיים הופכים ממוסדים וממסדיים. במקביל לשינויים הפורמאליים כגון שינוי הסטאטוס בתעודת הזהות מתרחש גם שינוי חברתי. ערכם החברתי של בני זוג נשואים, ובעיקר של נשים נשואות, עולה מכיוון שממלאות את תפקידן המסורתי כרעיות וכאמהות. לפני החתונה לבני הזוג ישנה לגיטימציה תרבותית-חברתית-אישית להיפרד. לרוב, הם אינם מסתכנים בסטיגמה המודבקת על הגרושים ובעיקר על הנשים הגרושות. מכיוון שהנישואין מסמלים את המשכיות השושלת, לעיתים קרובות, לאחר החתונה האישה הסובלת מאלימות אינה מקבלת את תמיכת משפחתה לרצונה לפרק את מערכת הנישואין. מסרים אלה מוטמעים בנו עוד מילדות בסיפורי ושירי ילדים, עד כי אין צורך באמירות מפורשות כלפי האישה. היא עצמה מרגישה את מחויבותה למוסד הנישואין ומרגישה שנשים גרושות הן "פגומות" ולכן נמנעת מלהתגרש.מצידו של הגבר המשתמש באלימות כלפי בת זוגתו החתונה מסמנת, בנוסף לדברים שצוינו קודם לכן, גם  את התגשמות מאווייו התת-מודעים: איחוד רגשי-גופני עם בת זוגתו. כאן המשפט "בלעדייך אני חצי בן אדם" צובר ייתר משמעות. החתונה מסמלת עבור הגבר שלעולם לא יהיה עוד חצי בן אדם. במקביל לכך, מגיעה גם ההבנה ההפוכה לחלוטין מהציפייה,  שגם החתונה לא תוביל לאיחוד המיוחל. הציפייה לאיחוד בשילוב התסכול מאי התגשמותו מעוררות את האלימות בניסיון חוזר ונשנה לשלוט על האישה כדי שתספק את הפנטזיה הבלתי ממומשת. כמובן שכל ניסיונותיה לממש את הפנטזיה של בן הזוג נועדו לכישלון מכיוון שלעולם יישארו בני הזוג נפרדים, גם אם רק מבחינה פיזית. השפה העברית, גם היא תורמת, במודע ולא במודע, ללגיטימציה שמקבל בן הזוג להשתמש באלימות. מ"חבר של..." או "בן הזוג של..." הופך הגבר ל"בעלה של...". במעמד החתונה, קונה הגבר את אשתו והופך לבעלה. באנגלית למילה "בעל" מספר משמעויות, בנוסף לפירוש husband, spouse מופיעות גם מילים המייצגות את יחסי הכוח בין הבעל לאשתו: lord, owner, possessor, owner of, a man of, a person of.המשמעות האישית הגדולה שמקבלת החתונה אצל כל אחד מבני הזוג, במקביל למשמעות החברתית והמשפחתית יוצרות אווירה מקדמת אלימות אצל זוגות הסובלים מאלימות במשפחה. המוקד השני שבו ניתן לזהות הסלמה ברמת האלימות הוא ההיריון והלידה. ראשית, בזמן ההיריון והלידה האישה פגיעה יותר הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית. רוב משאביה מושקעים בעובר הנברא ברחמה. באופן כללי ניתן לומר שבזמן ההיריון, בייחוד בשבועות האחרונים, ומייד לאחר הלידה האישה תלויה יותר בבן זוגה. ההתנהלות הפיזית נעשית קשה יותר וכך גם ההתנהלות הרגשית הן בעקבות שינויים אובייקטיבים-הורמונאליים העוברים על האישה והן עקב קשיים סובייקטיביים-רגשיים הקשורים באופן אישי לכל אישה ואישה.לעיתים קרובות, גם התלות הכלכלית בבן הזוג גוברת בעיקר בחודשים הראשונים לאחר הלידה. מצידו של בן הזוג האלים נשמעות אמירות כגון: "לא כדאי שתמשיכי לעבוד, את צריכה לנוח, יש לך תינוק בבטן"; "אל תדאגי לכסף, את תדאגי לילד ואני אדאג לכל השאר". פעמים רבות האמירות האלימות באות במסווה של דאגה. הגבר המשתמש באלימות כנגד בת זוגתו מזהה את חולשתה ופגיעותה בשלבים אלה ולכן מגביר אלימותו.תופעה נוספת שקיימת היא אלימות סביב מין העובר. לעיתים, כאשר מין העובר הוא נקבה מגביר הגבר את אלימותו ומאשים את האישה בכך שלא הביאה לו בן זכר. במקרים של אלימות קיצונית קיים ניסיון לפגוע בעובר על ידי הכאת האישה בבטנה.גם החודשים הראשונים לאחר הלידה מהווים קרקע פורייה להגברת האלימות. האישה מוגבלת פיזית, תשושה מהלידה ומהטיפול השותף בתינוק (הנקות, החלפות, קימה בלילה, חוסר שינה ביום וכד'). היא אינה פנויה לתת תשומת לב לבן זוגה, דבר המגביר את תסכולו ממערכת היחסים. אצל רוב הזוגות שחיים ללא אלימות, קיימת היכולת להכיל את התקופה הקשה ולהתגבר עליה. במערכות זוגיות המאופיינות באלימות, מלכתחילה היכולת להכיל קונפליקטים ומשברים היא נמוכה. השילוב בין הקשיים שמזמנים ההיריון והצטרפות ילד חדש למשפחה לבין הקשיים הבין אישיים החריפים של בני הזוג החיים בזוגיות אלימה, מביא להסלמה באלימות.ישנם שלושה סוגי טיפול המקובלים כיום באלימות במשפחה: הטיפול הפרטני והטיפול הקבוצתי לכל אחד מבני הזוג בנפרד והטיפול הזוגי. מסגרת הקבוצה ממעיטה את תחושת הבידוד והשונות של המשתתפים/ות בה, משפרת את הכישורים הבין-אישיים, מציעה עזרה הדדית והזדהות. כמו כן, הקבוצה מסייעת בפיתוח נורמות לשינוי אישי וחברתי ומעצימה גם את הגמול על שינוי. באמצעות הקבוצה, הרשתות החברתיות של המשתתפים/ות מתרחבות, וכוללות גם אחרים/ות התומכים/ות בהפסקת האלימות. הקבוצה מציעה מגוון של מודלים ומקורות פידבק הן לנשים והן לגברים המפתחים יכולת התבוננות עצמית, משנים דפוסי חשיבה ולומדים לתקשר בדרך אחרת. בטיפול פרטני, תוכן השיחות מתמקד, ברוב המקרים, באותם החומרים המוצגים בטיפול הקבוצתי, אך הוא מאפשר יותר תשומת לב אישית, מאשר זו המתאפשרת ליחיד בקבוצה. הטיפול הפרטני מתמקד בזיהוי שורש הבעיה והמניעים הלא-מודע לאגרסיביות ובטיפול בהם. הטיפול הזוגי כולל פגישות זוגיות אך מרבית המודלים המטפלים ביחידה הזוגית, כוללים גם טיפול בנפרד לכל אחד מבני הזוג וגם את הילדים, בנקודות זמן שונות ולפי הצורך. בדגמי התערבות אלה נתפסת האלימות כתהליך מעגלי וכתוצאה של חסר במיומנויות תקשורת והיעדר בקרת כעס בין בני הזוג. את הטיפול הזוגי נכון להתחיל אם וכאשר אין כלל אלימות פיזית, או לחילופין הגבר המכה עבר תהליך טיפולי והפסיק את האלימות הפיזית. בכל מקרה, חשוב לברר עם האישה האם היא מרגישה בטוחה במפגשים הזוגיים.לסיכום, אלימות במשפחה באה לידי ביטוי בצורות שונות, מתרחשת בכל שכבות האוכלוסייה, בכל שלבי החיים ובעלת אופי מעגלי. למרות שהאלימות קיימת עוד משלבי הקשר הראשוניים, ניתן לזהות שני שלבים עיקריים בהם היא צוברת תאוצה ומסלימה- סביב החתונה וסביב ההיריון והלידה. אצל זוגות רבים שלבים אלה הם משבריים וגורמים לקונפליקטים, אך אצל זוגות החיים במערכת אלימה קשיים אלו מגבירים את האלימות. אלימות במשפחה ניתנת לטיפול הן במסגרת קבוצתית, הן במסגרת פרטנית והן במסגרת זוגית (כאשר אין אלימות פיזית). השינויים המשמעותיים ביותר מתרחשים כאשר שני בני הזוג עוברים תהליך טיפולי מקביל או זוגי.