28 יולי 2011
שופכים התינוק עם המים
מדי פעם אנו בטורים אלו מביעים התפעלות מהחוכמה המצרפית הציבורית ישראלית. אך לאור הכיוון בו צועדת ההפיכה / "מחאה" המשתוללת ברחובותינו והעיוורון לגביה של אלו בנינו אשר חושבים עצמם כחושבים ונחשבים גם בידי אחרים כנבונים לכאורה, הרי שאיננו כה בטוחים עוד בהגדרה זו. דבר אחד ורצוי ביותר הוא לתקן קלקולים, דבר אחר לחלוטין הוא לשבור את הכלים ולהתדרדר לאנרכיה אשר תמיט אסון על העם הזה.
קיים מחסור נואש בדיור-בר-השגה במדינת ישראל. המחאה לתיקון המעוות הנה ראויה, יש לתקון פתרונות ובמהירות האפשרית. עד כאן שאנו. קיימים עוד קלקולים חברתיים נוספים הדורשים טיפול ותיקון, אך לא בכך עסקינן, כפי שלא בכך עוסקים כוחות האופל שמאחורי המחאה.
ענן חידלון שחור ומחניק מתחיל לכסות את שמי ישראל, הענן מתפשט ומרעיל את יכולת קיומנו. לא בעיות דיור ורופאים או פערי הכנסה בין עשירים לעניים, אלא בעיית נחישותו של המיעוט לשלוט ברוב הציבור תוך שמניח, יחדיו עם שוטמי ישראל בעולם, עניבת חנק סביב צווארנו.
במדה וכך ימשיכו פני הדברים, ואלו יהפוכו לגלישה במדרון התלול לעבר הארנכיה והכאוס, הרי שמדינת ישראל עומדת לקרוס באורח גורף מבפנים. קריסה פנימית תעלה עלינו את כל אויבינו מבחוץ הממתינים לרגע זה וינצלוהו עד תום להחריבנו, הפעם גם מבחוץ. משך שנים ארוכות אנו מזהירים במאות מאמרי דעה את הציבור השפוי כי "משנאי החינם בנינו" מהווים סכנה אסטרטגית לקיום העם היהודי בארצו. ארועי השבועות החולפים מצביעים על מגמה זו בדיוק דהיינו, פוטש-הפיכה להפלת שלטון אשר אהוד על רוב הציבור אך מתועב על המיעוט תוך הסגרתה של מדינת ישראל לידי אויביה. משך שנים אנו מזהירים כי משקלו הסגולי של השמאל הרדיקלי הינו עצום ורב ועולה למרות מיעוטו המספרי על משקלו של הרוב במדינה, באשר הינו מגובה בפרקליטות שכירת חרב הפוליטרוקים השוטמים, בית משפט עליון-כלבלבה של הקרן לישראל חדשה, האקדמיה שלגביה אף חבל להכביר מילים, פוליטיקאים, בעיקר מהאופוזיציה (וגם מהקואליציה) החוברים והמשתפים פעולה עם אירגון ג'יי-סטריט וממשל אובמה לסלק באורח בילתי דמוקרטי את ממשלת ישראל ולהמליך על ישראל שלטון מיעוט קומוניסטי-אנרכיסטי שאין אנו רוצים בו. זה שלטון שמאל רדיקלי אשר ידרדר שוב את ישראל לחידלון פרעון מוניטרי, יזרים מליוני פלשתינים לתחומי הקו הירוק ויביא בכך למלחמת קיום נוראה על ראש העם הזה, בעוד שלא יפתור ולו בעיה אחת קטנה, כפי שלא פתר כל בעיה שהיא אי פעם.
קריסה פנימית עקב אנרכיה, תעלה משמעותית את האפשרות כי יעלה על ישראל בוודאות רבה משטר דיקטטורי בתמיכת הציבור, באשר אך משטר זה יוכל להחזיר את ישראל מויין מצולות הכאוס אל אורח חיים סביר מחדש.
ובכן, תנו להם לשבות, תנו להם להשבית המדינה, תנו להם להפגין, תנו להם לקעקע את סיכויי קיומה בכך שההנהגה לא תוכל יותר להתפנות לענינים קיומיים. ככל שתגבר האנרכיה כן יהיה יותר טוב. ככל שהבוקה ומבולקא תהייה חריפה יותר כך יהיה בסופו של יום טוב יותר לעם ישראל
יתמה הקורא, הכיצד רע הופך לטוב? ובכן רע אינו הופך לטוב אך בכל רע קיים גם גרעינו העתידי של הטוב. הרוב הדומם החוזה בתאטרון-האבסורד שלפניו מתהפך לצד השני וממשיך במרמיטתו. צריך ארוע טראומטי חריג על מנת לעוררו מריבצו. קרוב לוודאי כי החיזבאללה (אשר ממילא מתכונן לתקוף את ישראל כעזרה למטיבו הסורי), אפשר וינצל את ההזדמנות הכאוטית המתחוללת כעת ויחל לשגר טיליו. סוריה מצחצחת חרבות מאותה הסיבה והחמאס ממילא מוכן תמיד. מחריד לחשוב על כך אך הנזקים והנפגעים שיגרמו עקב כך יהוו כניראה האות להתעוררות הציבור השפוי למען קיומו. אפשרות נוספת קיימת בהעמקת האנרכיה עד כדי כך, עד כי כל השרותים הציבוריים ישותקו כליל (תרחיש אשר הארועים הנוכחים מובילים אליו), ומדינת ישראל תדרדר לתוהו-ווהו. לא רצוי באורח קטגורי, אך זו האפשרות היחידה אשר תפודי-הכורסה הישראלים יואילו בטובם להלחם על חייהם, לעלות על הבריקדות ולסלק את משנאיהם ומחריביהם מבפנים. ובאם לא יקומו על משנאיהם מבפנים, מה לנו כי נלין. שהרי העם הזה ראוי לאשר יבוא עליו. והלא כבר שנו רבותינו "חמור אוכל קש" וגו.
ישראל עומדת בפני פוטש אנטי דמוקרטי קיצוני של מיעוט על הרוב, הדמוקרטיה תתחסל במדה ואנשים טובים יחשו. עד עתה הציבור, העם, הרוב סוכר פיו ואינו יודע לאן לפנות. ובכן מה באשר לפניה עבור עתיד קיומי ולא כאוטי?
ישראל צועדת במהירות מסוכנת לאנרכיה של "כיכר תחריר" המצרית. כבר כעת ניראה כי ההפיכה במצרים הביאה כאוס, יגון ודאבה לשנים רבות על ראש המצרים. מצרים לא תתאושש זמן רב על אשר עבר עליה. האזרחים שם שדרשו שינוי הם במו ידיהם ושכלם התמים, חלקם אף מתוך כוונות טובות (כיום כבר ידוע כי חלקם של המהפכנים שם – כפי שבנינו- היו כל דבר חוץ ממבקשי טובתה של מצרים ועמה), הללו הביאו על עצמם אסון. "שדרות רוטשילד" שלנו עומדות להביא עלינו אסון דומה במדה ואנשים טובים בציבור לא יקומו ויעמדו בפרץ..
תנו להם להצמית את החיים במדינתנו. תנו להם לחסום כבישים כך שהחיים ישותקו לחלוטין, אנשים לא יגיעו לעבודה, סחורות לא ישונעו, מזון לא יגיע למרכולים והחנויות, בקיצור אנרכיה. נמלי אוויר וים יושבתו, בתי החולים יסגרו (נו טוב הם כבר סגורים), ההסתדרות תשבית את הרשויות המקומיות ומפעליה (נו, כבר הם כבר משביתים), הבנקים יסגרו כמובן, הבורסה תישבות, המטוסים (רחמנה ליצלן) לא ימריאו, החשמל לא יזרום והמים ישאבו מבורות. בקיצור, חגיגה. מה רע? סוף סוף נשתלב במרחב המזרח-תיכוני, סוף סוף נשווה תנאים עם מדינות ערב ולא נהווה מושא לקנאה ולשנאה, נהפוך לעוד מדינה ערבית במזרח התיכון...מה רע?
האנרכיסטים מדמים בנפשם כי הינם יכולים להמשיך בתעלולי האנרכיה שלהם באשר הינם סמוכים ובטוחים כי הרוב המכריע השפוי והדמוקרטי לא יתן למצב הענינים להתדרדר, ירים ידיו ויכנע להשתלטות העוינת שלהם על מדינת ישראל. הנחות אלו אינן לחלוטין מופרכות. התנהלות הרוב הדומם הישראלי עד כה אינה מבשרת טובות. ציבור זה לוקה בהבנתו את המחאה הצודקת מחד, ואינו רואה את הבעירה האנרכיסטית האנטי-ישראלית, הכאוטית המבעבעת מתחת לפני השטח, מאידך. הסיכוי כי למרות הכל, יתעורר הציבור השפוי במדינת ישראל ויעמוד על נפשו וקיומו אינם כה רבים. התקשורת הישראלית החוברת ברובה לציבור האנרכיסטים והפוליטרוקים הישראלים ניתמכי האנטישמיות העולמית, עמלה קשות להרדים את הציבור ולהעלים את הסכנה למרקם החברתי העדין של מדינת ישראל והסיכוי הסביר ביותר כי ניתדרדר בכך לאנרכיה. על כך בונים האנרכיסטים בנינו את האסטרטגיה שלהם.
אפשר וקיים יתרון פורתא ביצירת אנרכיה חברתית. מהפכה הינה מכוונת על ידי סקטור אחד כלפי האחר, אך אנרכיה העוקבת ברגיל אחר המהפכה פוגעת בכולם. ומכאן, ניתן למצוא יתרון בכך שהתקשורת הישראלית מיוזמות ומעוררות האנרכיה עכשווית תוחזר לממדיה הטיבעיים "ככלבי השמירה של הדמוקרטיה" ולא כמעוררת אנרכיה יגון וסבל אזרחי. זו תהיה הזדמנות לתקן את כל קילקולי מערכת המשפט הישראלית והעומד בראשה זה בית המשפט העליון (או מוטב לומר "הפירטים השיפוטים"). אנרכיה כעת, בהחלט תחזיר בסופו של יום את בית המשפט העליון לממדיו הטיבעיים. אנרכיה, תקעקע סופית את עמותות השטנה ממומנות ההון האנטישמי בעולם החותרות ובוטשות בקירבי המדינה היהודית. אנרכיה, תאזן את הסקטור האקדמי בישראל כך שיכלול אנשים ראויים מכל שדרות הציבור ולא בעיקר "אנשי שלומנו". אנרכיה תביא לשילוב טוב יותר של העדות בישראל באשר כולם יעלו על הבריקדות וידרשו זכויותיהם. אנרכיה תקעקע את "הכנופיה הלבנה הרחבייתית" זו האליטה הבזויה השולטת במדינת ישראל ותעלה מנהיגי ציבור אוטנטים מהפריפריה מאלו הנהוג לכנותם "ישראל השניה" אשר בכך יהפכו לשווי זכויות מלאים עם ישראל הראשונה.
כמובן, רצוי יותר כי כל האמור לעיל יקרה באופן טיבעי והדרגתי ולא באיבחת אנרכיה, אך אם כבר אנרכיה אזי למצער שמדינת ישראל תזכה גם ליתרונות מכך ולא רק לחסרונות היגון והאנחה האנרכיים.
משך כל זמן זה על הממשלה לעסוק בתפקידיה הרגילים תוך שמאזינה לתלונות הציבור ודחקו ומנסה כמיטב יכולתה לתקן הקילקולים, אך ללא פניקה, ללא פתרונות תזזיתיים, בשום שכל, תוך הפעלת נוהל קבלת החלטות מסודר שאינו תחת לחץ ותוך חתירה חסרת לאות לקבלת תוצאה מהירה ומיטבית. דיצה בילתי אחראית לפתרונות דחוקים לכאורה של הבעיות המוצדקות לעיתים המועלות על ידי המוחים תגרום לנזק נוסף ולא תפתור דבר. הממשלה חייבת להפגין כי הינה כאן המבוגר האחראי באשר עליה מוטלת האחריות בסופו של יום.
לא הממשלה או הכנסת הכבולות בעשרות ומאות סייגים, מסוגלות לעצור מרי אזרחי-אנרכיסטי כפי הנירקם לנגד עינינו באשר לכל פתרון שיעלו, יהיה זה נאות ונכון ככל שיהיה לתיקון בעיות ממשיות, יסרבו המוחים לקבלם וימשיכו בחחתירתם ליצירת אנרכיה ציבורית או גרוע יותר מלחמת אזרחים שהרי לא לפתרון הבעיות מיחלים הם אלא להפלת הממשלה והחלפת השלטון באורח אנטי–דמוקרטי.
ולכן, חייבים אנשים נימרצים וטובים לקום מתוך העם, אלו "השופטים" מזמן המקרא של זמננו ולהנהיג את הציבור השפוי לדרך נכונה המקעקעת את כוונות הפלגנות ומלחמת האזרחים המקודמת על ידי מכווני ומממני "מוחי הדיור". אין המדובר בעצירת התיקון לקילקולים החברתים, נהפוך הוא, עלינו לתמוך בהם, אך בהחלט מדובר בעצירת ההתדרדרות למצער וודאית לעבר אנרכיה אשר סופה חורבננו כולנו. יש לזכור, אנו יודעים כיצד מתחילות מהפכות, לעולם איננו יודעים כיצד הן תסתיימנה. רק ראו את המהפכה הנאצית, והמהפכה הקומוניסטית מה קרה להם ולעולם וכיצד הן הסתימו.
איננו מאמינים כי פסו אנשים טובים, ערכיים, שקולים המוכנים להרים קולם ולהנהיג ציבור, אלו קיימים. עליהם לעורר את הללו הנמים משנת המרמיטה האזרחית, לדחות את השרלטנים והאנרכיסטים בנינו, לעלות על הבריקדות ולהביא שלום ואחדות לעם הזה.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
