ביקור ב אוטופיה - זה בארץ 

יום טיול מהנה. מומלץ גם לכם.

אוטופיה : Utopia, נגזר משורשים יווניים, וניתן להבנה כ"המקום הטוב" או כ"שום מקום". המונח נטבע על ידי תומאס מור באנגליה ב-1516. כיום, במובן הכללי והמקובל ביותר שלו, מתייחס המונח לחברה מושלמת היפותטית. - מתוך ויקיפדיה.

יש מקום כזה. הינו שם. עם אילנה כבר היתי פעמיים והמלצנו לכול מי שאנחנו מעריכים כי ימצאו דרך לבקר באחד המקומות היפים בהם ביקרנו בשנים האחרונות. יפה בכול קנה מידה. יפה, מרשים ומהנה.

כחמישים ויותר קצת, חברים מהותיקים - שם חיבה - בניצוחם של אילנה וגואל, יצאנו באוטובוס מהחדשים, בשעה שנקבעה, לבקר ב "אוטופיה": אתר חדש יחסית - עכשיו שנה - ועוד מקומות בדרך, וחזרנו מרוצים בהרגשה שהרווחנו חוויה ויום נהדר. באמת.

נסענו על כביש 6. נסיעה נוחה ולא מטלטלת במיוחד. עם הפסקות כנדרש לצרכים חיוניים. לארוחת בוקר שהבנו מהבית. חילצנו רגליים וחזרנו לכביש כדי להגיע לקיבוץ "בחן". בארץ. לא נזקקנו לדרכונים.

נכון שזה לא מצב רגיל. ז"א להגיד שביקרנו באתר יפה ביותר ושזה בארץ, אבל הפעם, באופן יוצא מהכלל, זה אמת.. נכון שיש עוד מקומות, אבל זה, בטוח אחד מהם.

כדבר שבשיגרה, חברים מ"בחן", שהיה קיבוץ, קיבוץ והיום הוא אולי קיבוץ מתחדש, יחד עם יזמים פרטיים בעלי יכולת, הקימו מיזם יוצא דופן ביופיו. גן בוטני, חלקו מקורה. חלקו פתוח. עם אולם לקבלת המבקרים. עם פרוזדורים אסטטיים, לממכר צמחים, ועציצים ומיני קישוטים לגינה ולבית. והכול צבעוני, מפתיע, נקי ושובה את העין ואת הלב. וזאת רק בכניסה. עוד טרם התחלנו את הביקור.

בישיבה על ספסלים, שמענו על המקום. על היזמים ועל העבודה המאומצת שנמשכה למעלה משנה מאז החלו העבודות במקום ועד שהתקבל המבקר הראשון. נכון להיום, המבקרים מגיעים בעצמם והשמועה עוברת מפה לאוזן. תהליך של שיווק מאורגן עוד בדרך.

מהכניסה למקום, - שהוא גם האזור המסחרי של האתר - יוצאים לחצר מרוצפת בחלקה. בחלקה דשא ירוק זרוע סלעי אבן גיר לבנה כאילו כתמים יפים. גבעונת מלאכותית עמוסה זני קקטוסים. חלקם קטנים וצבעוניים. כמה שולחנות וכסאות למבקשים נוח. ובהמשך השביל, כניסה מרשימה לתוך החלק המקורה של החממה הנפלאה הזאת.

בכניסה, קשת "כמו מערה". בחריצים שבין אבני הקירות הלחים המטפטפים מים, סוגי פטריות שהובאו לכאן בנוסף לאלה שהחלו מתפתחים במקום. האור אמום. הלחות בהתאם ואתה כבר בפנים.

קשת הכניסה נפתחת למקום מרוח, מתחת לוילון מים זורמים מעברו צמחיה נהדרת, ומראה כסום של מקום שכדאי לבקר.

גג חממה גבוהה. המתקן בנוי קומותיים. שני מפלסים בהם אפשר להתהלך ולהביט בכול פינה ועל כול צמח הנמצא בחממה. שבילי לוחות ומעקה צינורות צבוע ירוק. משתלב במראה הכללי. מפלי מים מטפטפים בפינות רבות לתוך אגמים לא גדולים המכוסים צמחי מים רחבי עלים.

על עצים מבוגרים, מטפסים ירוקים ופרחים צבעוניים, יפים. שפע של מיני מינים של צמחיה ירוקה המציגה אין ספור עלים ופרחים בירוק ובגווני צבעיים שובים את העין והלב.

בכיכר רחבת ידיים, על מדרגות אמפי לא גדול, ישבנו לשמוע הסברים על צמחים טורפים. יש כאלה. לא רק בין בני האדם.

מעניין. אני מאלה שלא הבאתי טורפים הביתה. אולי יש כאלה. אני לא יודע.


בכלובי רשת גדולים, ציפורי שיר וצבע, לשמחתם של ילדים המגיעים עם הוריהם. לרוצים, ניתן להכנס לכלובי העופות הגדולים יותר ולהנות בחברתם. - מי שאוהב.........

והיה זמן להסתובב על השבילים ולחזור להביט בפרט זה או אחר שמשך תשומת לב מיוחדת ואם הייתם רוצים עוד תיאורים, אני מודה שאין לי מספיק מילים כדי לתאר את המקום. רוצו לשם.

ושם הכול מתוכנן. לא מיקרי. כול דבר במקומו. המים המשמשים את החממה אוספים בחורף. מי גשם. המים מנוצלים במערכת סגורה. חלקם מחוממים כמו שכתוב בספר.
הלחות בחממה והטמפרטורה נשמרות בקפדנות ולצמחים, נשאר לצמוח בתנאים שבני אדם חרוצים דואגים שיתקיימו ברציפות.

מהחממה לגן הפתוח. גן אמרתי? הרבה יותר מגן. אם המילה :"פארק" מבטאת גן גדול הרי כי זה "פארק" נהדר.

במרכזו של הפארק, מזרקת מים גדולה. שבילי חצץ המתפתלים בין עצים צעירים גזומים בדמותם של חיות מחמד. שטחי דשא רענן מכסה שטחים גדולים של שטח לא מפולס. סככות ופרגולות ממקומות בנקודות תצפית. ושקט. איזה שלווה. איזה שקט פסטורלי. שקט כפי שמתארים סופרים גדולים בספרי הקלסיקה הישנה.

ועוד דבר. המקום הוא בפיתוח מתמיד. וכול שסיפרתי עוד יתעצם ויהיה גדול ויפה יותר.

ובכול זאת חברים, רוצו לשם. נכון שזה עולה כסף אבל לא נורא. המחיר עוד יעלה.

ועוד ביקרנו בביתו השמור של הלורד ALFRED MOND במושבה "תל מונד".

זה הכול קרוב. קפיצת דרך. מבחן, דרך כביש 40, בצומת דרור ואתה שם. צמוד לכיכר המושבה.

כמה שנים אני בארץ? הרבה. הייתי צריך לדעת יותר על התקופה המדוברת ממה שבאמת אני יודע.

במה שהייה ביתו של הלורד "אלפרד מונד", - אחד הבתים. כי היו לו כמה, חלקם בחו"ל - כינסו אנשים טובים, בעזרת החברה לשימור אתרים, תמונות, פריטים חשובים ומיני מזכרות, רהיטי הבית שנשתמרו וציוד של אותם ימים. הכול מסודר ושמור במקומם, והוסיפו תאורה מתאימה, חדר הקרנה להציג מצגת וסרט המספר את סיפור הקמתה וראשית התפתחותה של "תל מונד".

אני מודה שזה הייה מעניין. נכון שהסיפורים שייכים ל"סיפורי הותיקים" שמספר המספרים בישוב הולך ומתמעט, אבל יש עדיין כמה שחיו את התקופה המיוחדת ההיא ממנה צמחה המדינה של היום.

בחצר הבית, מחרשות של הימים ההם. צריף מצויד במיטב הכלים של אותם ימים. פרימוס ישן. סירי אלומיניום מקומטים. כדי חלב לנשיאה בשנים. פרחים במריצות. תרנגולות מנייר במקום שהיו תרנגולות מקרקרות באמת. והכול כדי לספר לתלמידים הצעירים המגיעים עם מוריהם לבקר במקום על ימים שלא ישובו עוד.

נפרדנו מהמקום בתשלום לא גדול, תרומה צנועה, וצעדנו כמה עשרות מטרים לתוך גן ציבורי לא קטן, במרכזה של המושבה לצידה של כיכר תנועה ובמרכזה מצבה לזכר 3 מבנות המקום שנהרגו בפיצוץ מחבלים.

זהו המקום לארוחת הצהרים ששעתה הפורמלית כבר חלפה.

"ותיקים" כן. ממושמעים גם כן. פרקנו מהאוטובוס בזריזות את הכלים והפרודוקטים שהבאנו איתנו. ומבלי לבזבז זמן, הכול נפתח וכול אחד לקח לעצמו מהשפע שהייה. והייה.

אין מילים לפעמים להודות למסירותם של אלה שקמו בבוקר מוקדם והכינו לנו, המטיילים את ארוחת הצהריים הזאת. שניצלים, ואורז חם. וירקות טריים. ופרי. ולחמניות טובות ופריכות של אסתרקה. ושתיה טעימה וקרה והכול מספיק לכולם. וזה חשוב.

בגן הזה שהעיריה הכינה עבורנו, התקבצנו ליד שולחנות וספסלי אבן שעל הדשא. אכלנו. שתינו. אספנו וניקינו. העמסנו מה שנשאר ויצאנו כדי לעצור בעוד מקום אחד. סודי. בבית חרושת לשוקולד ב "קדימה".
"אורנט" שמו.

לבקר בתוכו לא ביקרנו. אפשרי, אבל השארנו את האטרקציה לפעם אחרת.

ביקרנו בחנות המפעל. המנהל קיבל אותנו בחיוך. הכין עבורנו טעימה קטנה. דוגמית כמו שאומרים וזה הייה FIX. טעים ביותר. בגביע קטן של שוקולד מלאו מעדן שוקולד אלכוהולי טעים ביותר וזה הייה ממש בזמן.

וקנו. תמיד נמצאים הקונים החרוצים שיקחו הביתה את הטוב ביותר, במחירי עלות של חנויות המפעל. גם אנחנו קנינו. אם זה זול, שיהיה.

לאוטובוס והביתה.

יצאנו לכביש 6. ירדנו לשירותים ולגלידה. נכון יותר, ארטיק. ואחרי הכול, בשלוק אחד בלי עיקובים והפסקות נוספות, התעוררנו כמה דקות לפני שהאוטובוס חצה את קו השער.

תם הטיול הזה. נאמרו מילים טובות. המארגנים למשתתפים. המשתתפים למארגנים. הציוד הוחזר למקומו. הפרי והעוגות נאלמו. והאוטובוס נסע לדרכו.

הייה לנו נהג טוב. באמת.

05.10.2007