שיתוף האזרחים במימשל במשטר דמוקרטי 

נהוג לומר שהמשטר הדמוקרטי נשען על שלוש רגלים: הרשות המבצעת ( הממשלה ), הרשות המחוקקת והרשות השופטת. ההגדרה הנ"ל של רשויות אינה עומדת במבחן הזמן נוסח "ראה וקדש". במהלך השנים נוספה ברוב המדינות הדמוקרטיות גם רשות מבקרת. כנראה שהרציונל להתוספות רשות זאת היא שאין זה נכון לתת CART BLANCHE  לרשות המבצעת לעשית שגיאות על חשבון הציבור. גם במצב הזה יש עדיין פגם משום שהאזרחים מנוטרלים מכל מעורבות במה שנעשה בשלטון בין  מועדי הבחירות. כדאי לזכור שבמודל הקלסי של דמוקרטיה של עיר האזרחים נהגו להשתתף בהכרעות על ענינים שונים. עם גידול היחידה הדמוקרטית למדינות בעלות מיליוני אזרחים נוצר קושי ליישם עקרון יפה זה, אבל כדאי להשקיע שוב מחשבה כיצד ניתן ליישם אותו במציאות של ימינו. נזכיר כאן ברמת כותרות כיוונים אפשריים להגברת שיתוף האזרחים במימשל.

1.1  שיתוף האזרחים באישור תקציב ברמה המקומית

במספר מדינות בארצות הברית יש לאזרחים זכות הצבעה על תקציב העיר בה הם חיים ( אישור התקציב או דחיתו ) והם מיישמים זאת שם כל שנה. כדאי לחשוב על יישום זכות כזאת גם בישראל וזאת כדי לרסן העדפות תקציביות הנהוגות בעיריות ובמועצות מקומיות. התפתחות המיחשוב עשויה לאפשר הצבעה ממוחשבת בעתיד הלא רחוק ( עם נקיטת אמצעי בטחון מתאימים ) גם לציבור גדול. אישור תקציבים מידי שנה היא משימה שנראית מתאימה להחלטה של אישור על ידי ציבור האזרחים, אולם יכולים להיות גם נושאים אחרים. 

1.2 שיתוף האזרחים בפקוח על הרשות המבצעת

טכנולוגית המיחשוב והתקשורת מאפשרות כבר כיום לאזרח לדעת הרבה יותר מבעבר איך מתנהל המימשל ( הן ברמה ארצית והן ברמה מקומית ). במקום להרבות בגופים ממוסדים הממומנים על ידי הציבור שתפקידם פקוח כדאי לבחון דרכים לנצל את האזרחים למשימות פקוח בהתנדבות, תוך ניצול המידע המתפרסם באינטרנט. בצעד כזה יש כמובן משום הגדלה משמעותית של מספר העינים המפקחות על דברים שנעשים, ובנוסף הוא מאפשר ניצול ידע של אנשים שמבינים ענין ואשר אינם מועסקים במימשל הציבורי לעלות על בעיות ואפילו להציע פתרונות.

1.3  שיתוף האזרחים בהחלטות ברמה ארצית

במדינות שונות מתקיים לעתים משאל עם על נושא מסוים. בדרך כלל נוהגים להשתמש בכלי הזה לצורך בחינת שינויים בחוקה, ואירועים כאלה מתרחשים רק לעתים רחוקות. טכנולוגיות המחשוב והתקשורת יכולות לאפשר שימוש תדיר יותר בכלי זה או בכלי דומה לו. שימוש בתעודת זיהוי ביומטרית מאפשר בטחון סביר לאבטחת תקינות התהליך ואפשר לצפות שימוש תדיר יותר במשאלי עם בעתיד הלא כל כך רחוק. קרוב רחוק של משאל העם הוא התאגדות אד הוק של קבוצת אזרחים לצורך ענין מסוים כמו שראינו לא מכבר בכמה ארצות במזרח התיכון לנושאי חילופי משטר או בישראל לצורך לחץ להורדת מחירי גבינת הקוטג'. אולי כדאי לחשוב על מיסוד תהליך שבו התאגדות גדולה ממספר מסוים מחייבת את בית הנבחרים לדון בנושא ולקבל החלטה. אין כאן הקנית סמכות שלטונית לאזרחים, אולם כדאי לאפשר להם בתנאים מסוימים לחייב את המימשל בצעדים מסוימים. 

1.4 ייצוג נרחב יותר לציבור הרחב בישראל

בועדות ציבוריות בישראל המימשל מנסה להכניס אנשי מפלגה לכל מקום שאפשר בנימוק שהם מתאימים לתפקיד. כדאי לחשוב על שיטה שבה משורינים מקומות לייצוג לאנשים שאינם ( ולא היו ) חברי מפלגות בועדות ציבוריות שונות, וכך להרחיב את ייצוג הציבור הרחב.  בתקופתנו יש מקום להרחבת שיתוף האזרחים במימשל. המימשל בישראל מתקשה לתפקד, כי זה קשה. אין בישראל בצוע טוב של החלטות גם בגלל ניהול לא מספיק טוב וגם כי אין בישראל  CIVIL SERVICE בעל תודעת שירות לציבור ויש עודף ביורוקרטיה ללא תכלית. שיתוף האזרחים במימשל צריך להיות מעוגן בחוקה בייחוד בישראל, שבה נציגי הציבור הם לרוב אנשי שלומנו של המימשל הנבחר. בנוסף נדרש חינוך האוכלוסיה למעורבות יותר גדולה ולא לצפות שהאזרח יהיה פסיבי אבל מישהו ידאג לו – זה פשוט לא קורה. בתקופתנו המחשב האישי, רשת האינטרנט וזרימת מידע מהמימשל על ידי שקיפות גוברת דרך אתרי אינטרנט מאפשרים לאזרח כבר היום להשפיע על תהליכים ( במידה שרחוקה מלספק ). בנוסף הלחץ הציבורי באינטרנט משפיע גם הוא במידה זו או אחרת על העומדים בראש המימשל.

 קריאה נוספת למעמד האזרח במדינה דמוקרטית ניתן למצוא בקישור http://www.articles.co.il/article/38745