השיחה לא תעסוק בתלונות על מחסור בכסף, לא על ריבוי התשלומים, לא על מצבם הכספי השפיר של השכנים ולא על דרכים לחיסכון נוסף וכדומה.
זו תהיה שיחה חופשית, משתפת ומשתתפת.
נקודות לשיחה:
מהן הציפיות שלך מבן זוגך ושל בן זוגך ממך בנוגע לכסף?
האם את מצפה כי הוא יאפשר לך "לגהץ" את כרטיס האשראי כרצונך, לפי צרכייך?
האם את מצפה לא להיות מעורבת בניהול הכסף?
האם את מצפה להיות יותר מעורבת?
דברו, חייכו... ושוב דברו.
התענגו על השיחה.
חיוך, מבט, קריצה...
הביטי בבעלך ודמייני אותו כפי שנראה כשנפגשתם לראשונה ואהבת כל תנועה שלו.
ישנם זוגות שמגלים כי בעצם אף אחד בבית לא מנהל את התקציב, אלא "מתגלגלים"...
ישנם זוגות שמחליטים על חלוקה בניהול התקציב. למשל: אחד מהם אחראי להוצאות על חינוך, והשני – על עסקאות התקשרות עם ספקים למיניהם.
ישנם זוגות שמתחילים לקיים את השיחה וכעבור כמה דקות חדלים – משום שפרץ ביניהם ויכוח, או התחיל שידור של משחק כדורגל... או הטלפון צלצל... או התינוק בכה...
ומה אתכם?
דמייני שיש לך "חשבון בנק" אצל כל אחד מבני ביתך.
כל חשבון נקרא על שם "בעליו": תמר, הודיה, יונתן, הילל.
כל מילה טובה, חיוך, מעשה טוב - מהווים הפקדה לזכות בעל החשבון.
וההיפך: כל הערה, מבט מזלזל או אפילו מחשבה רעה – הם בחזקת משיכה מהחשבון.
כדי "למשוך כסף", כלומר: להעיר (למשל, לבקש מיונתן שיקפיד על הכנת שיעורי הבית) – עלייך "להפקיד כסף", כלומר להחמיא לו: כמה רצון טוב יש לו, כמה פוטנציאל יש בו. לפרגן, לחייך... להפקיד ולמשוך...
חשבי על זה.
אלו קטעים מתוך הספר - יומן לניהול תקציב. הספר מיועד לנשים.. המעוניינות לנהל נכון את התקציב שלהן... בהצלחה
לאחרונה שמתי לב שמאז שגדלה הכנסת המשפחה משכר דירה שאנחנו מקבלים, פחתה הכנסתי כעצמאית כמעט באותו יחס.
סיפרתי לחברה והיא פרצה בצחוק:"אני לא מאמינה.. בעלי קבל לאחרונה העלאה במשכורת ולעומת זאת אצלי בעבודה היו קיצוצים והכנסתי פחתה.."
מסתבר, הלכה למעשה שהכנסה היא אכן "עסק משפחתי"
בעידן זה שנשים אף הן עצמאיות ומפרנסות אני בוחרת להזכיר לעצמי שוב שמדובר ב"עסק משפחתי". מרגיע לי קצת את "כוחי ועוצם ידי.."
