המעמד הבינוני 

מעמד בינוני היה קיים כמעט תמיד, כמעט בכל מקום.
תרבויות שונות בזמנים שונים הגדירו את סולם המעמדות החברתי בדרכים שונות. עולם הקאסטות ההינדי לא דומה במבנה שלו למערכת היפנית וזו אינה דומה כלל לסולם החברתי האמריקני. בוודאי שגם בזמנים שונים יש הבדלים אפילו באותה החברה. כל עוד יש סולם חברתי כלשהו, נגזר מכך שמי שנמצא בשלביו האמצעיים הוא מעמד בינוני. אבל התפקידים שהוא מילא לאורך השנים השתנו כמו גם משקלו היחסי בחברה ובכלכלה.

נתוני פתיחה
___________

גם אם נרצה למקד את הדיון לתקופתנו בארצנו הקטנטונת, עדיין יש צורך להבין תהליכים היסטוריים הנמשכים על פני כמה מאות שנים ומשפיעים עלינו פה ועכשיו בעוצמה גבוהה. הדבר נובע מכך שרובן הגדול של התורות הכלכליות חברתיות הנדונות היום וכאן הן תורות שפותחו לפני כ- 200 שנה ויותר, אבל לסביבה חברתית שונה לגמרי ולתנאים אחרים. המעטים מאד שרוצים "ללכת הכי רחוק" נוהגים להתחיל את הסיפור של התפתחות המחשבה הכלכלית במאה ה- 16. למרות שהכלכלה הפיאודלית היא זו שיצרה את הבסיס והעומק הנדרש לתורות האלו, שנת 1,500 (בערך) היא מעין קו גבול המפריד בין התקופות, בעיקר בגלל: סחר בינלאומי מתרחב, התפשטות השימוש בכלכלת הכסף, התרחבות התגליות הגיאוגרפיות והמדעיות, והיווצרותם של מדינות הלאום.

עם כל חשיבותן של ארה"ב של אמריקה ו או של סין, במונחים של טווח ארוך עדיין מערב אירופה היא זאת שקבעה את סדר היום הגלובלי באלפיים שנה האחרונות ותפקידה עדיין לא נגמר. רק שבמונחים של שעון, במערב אירופה עובד מחוג הדקות, האמריקנים אחראים על מחוג השניות, והסינים על מחוג השעות. אפשר לומר, גם אם במידה מסויימת של הכללה, כי הכלכלה הייתה זו שהקימה את מדינות הלאום במערב אירופה החל מהמאה ה-16 והכלכלה היא זו שמוחקת אותן במסגרת האיחוד האירופי בתהליכים שעדיין נמצאים בעיצומם. חשוב מאד לשים לב שהכוונה כאן היא לבנייה ולהריסה של מסגרות לאומיות, לא למסגרות התרבותיות. דווקא הריסת המחיצות הלאומיות מאפשרת לקבוצות מיעוט תרבותיות להגדיר את עצמן מחדש בתוך המסגרת הכלכלית של האיחוד. למשל, שפות ש"כאילו" נמחקו חוזרות לשימוש, עממים שהיה נדמה כי חלפו מהעולם חוזרים להגדיר את עצמם מחדש והרב גוניות התרבותית מתפתחת.

צרפת של ערב המהפיכה: המקור לתורת הביבי על "האיש השמן שרוכב על האיש הרזה..."
___________

ברבע האחרון של המאה ה- 18, פירסם אדם סמית ספר שלם העוסק כולו בכלכלה. הוא קרא לו "מחקר בטבע ובגורמים של עושר האומות " והספר הפך להיות רב מכר עולמי. היום כבר כמעט אף אחד לא קורא את שכתוב בו, בדיוק כמו שלא קוראים את מרקס, אבל יסודות המשנה הכלכלית שפותחה לפני כל כך הרבה שנים היא עדיין מושא תאוותיהם של מובילי משק רבים גם כיום.

תורת "השמן והרזה" לקוחה ישירות מצרפת של ערב המהפכה. אצולת בעלי הקרקעות חנקה את החקלאות במיסוי כבד בעוד שהאצולה והכמורה היו פטורים לחלוטין ממיסוי. התעשיה הצרפתית לא יכלה להתפתח בגלל גזרות הרשויות המקומיות שכל אחת מהן עשתה כמיטב יכולתה להגביל תנועת סחורות על ידי מכסים ומיסים מסוגים שונים. האיכרים חויבו לסחור באורח בלעדי אך ורק עם הטוחנים, האופים ודורכי היין של האדונים. לאצילים נשמרה הזכות לערוך מסעות ציד גם על פני שדות מעובדים. חוקי הציד גם אסרו על ניכוש או עישוב שהיה בו כדי להבריח חוגלות צעירות. בנוסף לכל זה כפה החוק הפיאודלי על האיכרים ועל בהמות המשא שלהם לעבוד בחינם בדרכים הציבוריות, על פי רוב לתועלתם של האחרים. במשך מאות שנים הטילו הרשויות הצרפתיות את סחר התבואה, למשל, לתוך מבוך של תקנות שאיש לא הצליח למצוא בו את הידיים ואת הרגליים. הגילדות בצרפת האריכו לחיות גם לאחר שבוטלו באנגליה השכנה. הן השתנו באופיין והסמכתן באה תחת הסמכות שנשמרה קודם לכן לערים או לאצולה הפיאודלית. אבל עד למהפיכה ב- 1789, המשיכו הגילדות לעכב כניסה חופשית של עובדים לתחומי עיסוק שונים, הגילדות הגבילו וויסתו את התפוקה, שלטו על המחירים ולחמו בכל סימן של תחרות חופשית. בספרם על תולדות המחשבה הכלכלית, אוזר ובלאנשפילד (1978) מתארים מריבות ומחלוקות בתוך הגילדות וביניהם שנמשכו על פני דורות ומאות שנים. על רקע של חברה מושחתת ניסה כל אחד לשמור על כוחו ועל פרנסתו. למשל, צולי האווזים רבו במשך כחמישים שנה עם סוחרי העופות עד שסוחרי העופות הוגבלו רק למכירת עופות ציד בלתי מבושלים. הצולים פנו עם ניצחונם למלחמה בטבחים שהם עצמם ניצחו קודם את עושי הרטבים. מחלוקת בת שלוש מאות שנה, בין סוחרי הבגדים המשומשים ובין החייטים נגמרה כשהמהפיכה ביטלה את הגילדות ואת כוחן.

מתוך הרקע החברתי הזה באה תפישת העולם המבוטאת באמירה המפורסמת (לפחות לאלו שעוסקים בכלכלה) המיוחסת לוינסן דה-גורניי (1712-1759) האומרת: "Laissez faire, Laissez passer", כלומר: תנו לעשות, תנו לעבור.
או במילים אחרות: רדו לנו מהעורק ...

"עושר האומות" (1776): הבסיס לאידאולוגיה החברתית העכשווית של ישראל
___________

אדם סמית פירסם את "מחקר בטבע ובגורמים של עושר האומות" בשנת 1776 וזכה כמעט מייד לתהילת עולם. סמית היה גדול הפרקליטים של ה"לסה פייר". כלומר: אי התערבותה של הממשלה בעסקים. על פי השקפתו הממשלות הן בזבזניות, מושחתות, בלתי יעילות ועיקר עיסוקן הוא בפיזור זכויות יתר מיוחדות. סמית עסק בהתקפה על המונופולים, דן במשמעות חלוקת העבודה במשק, הבהיר והגדיר מחדש את מונח הערך, המחיר, מנגנון קביעת שכר העבודה, תפקיד הרווח ומשמעות הרנטה, תפקיד הכסף והחוב, ומשמעות הפיתוח הכלכלי. "עושר האומות" הגדיר בפעם הראשונה תורה כלכלית שלמה במסגרת לאומית המשוחררת מכבלי הפיאודליזם ומאפשרת לפרט לפעול כיזם חופשי. הצהרות שרי האוצר של ישראל בתחילתה של המאה ה- 21, לקוחות ברובן הגדול ממקור עתיק זה.

אבל כדאי מאד לזכור שבמקביל למשנה הכלכלית פירסם סמית ספר נוסף, שזכה בתקופתו לתפוצה רחבה אך נעלם מאז לתהום השיכחה. היה זה ספר חשוב שהיווה תמונת ראי ומשלים לתורתו הכלכלית. ספרו זה נקרא בשם "התיאוריה של הרגשות המוסריים", הוא עסק בערכי האנושיות, ויצא לאור בשש מהדורות במהלך חייו של סמית. בספרו זה אומר סמית כי בני אדם אינם יכולים להתקיים אלא בחברה. האנשים חשופים לפגיעות הדדיות וצריכים זה את עזרתו של זולתו. כאשר העזרה הנדרשת באה מתוך רגשות חיוביים, ידידות והערכה, אז יודעת החברה פריחה ואושר. אבל כאשר נוצר מצב חברתי המאפשר פגיעה וצורך להכאיב, אז אין סיכוי שתתקיים החברה האנושית הזאת לאורך זמן. אם יש בדעתם של שודדים ורוצחים לכונן חברה בת קיימא, כי אז הם צריכים לכל המועט למנוע עצמם משוד ורצח בתוככי החברה הזאת. עשיית צדקה היא פחות חשובה לקיום החברה מאשר הצדק. החברה תמשיך להתקיים, גם אם לא בצורה נוחה, גם ללא צדקה. אבל, שלטון אי-צדק, סופו שיחריבה כליל (חלק II, קטע 2, פרק 3).

בספר "תיאוריה של הרגשות המוסריים" ניתח סמית את טיבם של הכוחות האתיים הקושרים בני אדם יחדיו במסגרת של חברה יציבה. ב"עושר האומות" הוא הניח את קיומה של חברה צודקת והראה כיצד הפרט מודרך ומוגבל על ידי הכוחות הכלכליים. סמית האמין כי אדם המנהל את ענייניו בתבונה, ראוי לו שינהג בצדק כלפי זולתו. הוא הסכים עם בנג'מין פראנקלין שאמר: "יושר הוא המדיניות הטובה ביותר" בתקופה שבה סערו מאד רוחות החופש, תקופה שהולידה את ארה"ב ואת צרפת החדשה. שני ספריו של אדם סמית מדברים על תואם בין האינטרס האישי והחברתי המושג לכשעצמו תודות ליד נעלמה, הרמוניה טבעית, עקרון החופש הטבעי של היחיד והזכות לצדק. רק שהיום, המודלים הכלכליים המונפים ברמה נשענים בכבדות רבה על רגל אחת של משנה כלכלית בת כ- 200 ומעלה שנים אך ללא הרגל השניה של כללי המוסר והצדק החברתיים הקשורים לתורה זו.

עד היום לכל מטבע יש שני צדדים: תקציר נקודות הכשל של השוק החופשי
___________

סוף המאה ה- 18 ותחילת המאה ה- 19 מוצאות את מערב אירופה בעיצומה של המהפיכה התעשייתית שכוננה על יסודות תורתו של סמית ואחרים שהלכו בעקבותיו. רק שהפיתוח הטכנולוגי המואץ גרם לערעור הכלכלה הישנה שהייתה מבוססת על חקלאות ומלאכת יד. התיעוש גרם להקמתם של בתי חרושת ענקיים שמסביבם קמו משכנות עוני צפופים, מבחילים ושורצי מחלות. העובדים עצמם חיו בדלות, אפופים בפשיעה, בזנות, רעב ומצוקה. נפגעי תאונות העבודה הרבות לא זכו לכל סעד, לשכירים לא היו כל זכויות, נאסרו האיגודים המקצועיים, האבטלה חגגה ומצב מעמד הפועלים היה בכי רע.

מצב חברתי זה הביא לפיתוחם של מושגים חברתיים חדשים שיוכללו מאוחר יותר תחת המסגרת הכוללנית של "סוציאליזם". מרקס ואנגלס יפתחו את משנתם על רקע זה וגם עוד רבים אחרים, אך זהו כבר סיפור אחר לגמרי.

שאלת המעמדות
___________

בתהליך הפתלתל של התפתחות כלכלית חברתית מימי הביניים, לאורכן של המאות שעברו על מערב אירופה ועד לימים אלו בארץ הקודש החוגגת עצמאות, שינה הסולם החברתי את צורתו ואת פניו לחלוטין. כלל לא בטוח איך היה מגדיר מרקס את הפרולטריון הנוהג ברכב יפני חדש, או את מעמד בעלי ההון היום אם היה קם לתחיה כאן ועכשיו. מי היה נגד מי ב"קפיטל" אם היה נכתב היום?

לאורכן של רוב שנות ההיסטוריה הוגדר מעמד חברתי כהשתייכות לסוג עיסוק מסוים. לוחמים, כוהנים, איכרים וכדומה. יכול היה לוחם להיות מרושש או עשיר ועדיין להשתייך למעמדו. איכר יכול היה להשמין מרוב הצלחה ועושר אך עדיין להרכין את ראשו בהכנעה מול האציל על זכויותיו מלידה. ביפן למשל היה מותר אך ורק לבני השושלת המלכותית ללבוש קימונו בצבע סגול. היה זה צבע נחשק עד מאד אך אסור באיסור חמור על בני המעמדות האחרים. לכן, היו ראשי הבתים הגדולים של יפן בסוף המאה ה-19 מזמינים בגדי פאר בגוונים מותרים אבל את הבטנה היו תופרים בגוון הסגול המלכותי. שירגישו שיש להם את היכולת כאשר אסור שיראו. אבל כיום, במקומותינו, נקבע במידה רבה המעמד בהתאם לגובה ההכנסה ולא בהתאם לעיסוק או להשתייכות מעמדית מוגדרת מלידה. אם הכנסתך מספיק גבוהה, תוכל לרכוש בית מגורים בסביבה המתאימה לתפישתך את המעמד החברתי, לקנות למשפחתך חברות במועדוני החברה הגבוהה וללבוש סגול עד בחילה. כאשר הכסף אינו מספיק, עוד קצת כסף פותר בדרך כלל את הבעיה.
לא מספיק שקיים קושי גדול בהעתקת תיאוריה כלכלית בת למעלה מ 200 שנה, שפותחה עבור סביבה חברתית של טרום המהפיכה הצרפתית, הרי גם התאמתה עבור מעמד הביניים הישראלי של היום הוא מעשה מרכבה מוזר בלשון המעטה. מיהו בדיוק מעמד ביניים זה?
למעשה, אין כיום במקומותינו מעמד ביניים. ישנו הפרולטריון הנהנה מרמות שונות של הכנסה וישנה אצולת בעלי ההון. קו הגבול בין שני מעמדות אלו אינו חד. קיים טישטוש במעבר מהשכבה העליונה של מעמד הפרולטריון למעמד אצולת בעלי ההון. באיזור הגבול מעמד אישי מאד תלוי בהקשר שבו מדובר. אך למעט איזור גבול מצומצם זה, פשוט אין לנו מעמד ביניים.

אז איך נתאים לו את התורה הישנה? לא רק שחסרים אנו מעמד ביניים בעל תפקיד והשפעה חברתיים, אנו נעדרים כמעט לחלוטין כללי מוסר וצדק חברתיים. יש לנו מערכת מסובכת וענפה של חוקים, תקנות וצווים. יש לנו גם מערכת משפט שהתנהלותה מעוררת לא מעט קשיים ותהיות. יש לנו השקעה אדירה בשאלה פוליטית של הכרה ביישות לאומית תאומה, שאלה המתנהלת במסלול היסטורי משלה. אך אין לנו קוד חברתי מוסרי הנשען על צדק. כאמור, גם אין לנו מעמד ביניים ששרי אוצר נבחרים כה להוטים לדאוג לרווחתו.