אלימות מילולית 

קוראים יקרים,
בתיבת המייל שלי החלו להצטבר שאלות רבות שלכם המבקשות עזרה, סיוע ועצה בנוגע לזוגיות שלכם. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהתנצל בפני אלו מכם שלא זכו לקבל ממני עדיין תשובה. אמשיך לנסות לענות לכולכם ובינתיים אענה על גבי העיתון מדי שבוע לשאלה אותה אבחר מתוך השאלות שאתם שולחים אלי.
עצה משותפת לי לכולכם - דאגו שהעיתון יהיה בבית ויהיה זמין לבן או בת הזוג. מרבית השאלות שעולות על ידי הקוראים עולות בעקבות דילמות שיש למרבית הזוגות בקשר ולכן גם העצות יתאימו ללא מעט מהזוגות וגם לזוגיות שלכם במידה כזו או אחרת ובשלב כזה או אחר.תוכלו להניח את העיתון במקום בו הוא יהיה נגיש לבן או בת הזוג כשהוא פתוח במדור הנוכחי ותוכלו אף להקריא לבן הזוג וליצור שיחה בעקבות הכתבה על הזוגיות שלכם. בהצלחה והמשיכו לכתוב אלי לכתובת - sigalhacohen@nana10.co.il
_______________________________________________________________________________________________________________
(להלן תמצית ממכתבה הארוך של עדי)
סיגל שלום,
אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, אני בת 32 בעלי בן 35, נשואים כמעט 5 שנים ויש לנו שני ילדים קטנים. בסה"כ היחסים ביני ובין בעלי בסדר, אנחנו יודעים למצוא לעצמנו זמן לבד בו אנחנו משוחחים על הכול - ילדים, תוכניות לעתיד, סקס וכו', א-ב-ל כשאנחנו רבים אז כל ריב נהיה פיצוץ גדול מאוד וריב שנמשך כמה ימים. בזמן המריבה בעלי מסוגל לומר לי דברים מאוד פוגעים שמאוד קשה לי איתם. לאחר המריבה ו "וברוגז" שנמשך מספר ימים, הוא יירגע, לפעמים יתנצל, ויחזור לסדר היום. אני לעומת זאת מגלה שמאוד קשה לי עם זה. אני לא יכולה פשוט לחזור לסדר היום כאילו לא קרה דבר. אני מעמידה פנים כלפי חוץ כדי לשמור על שלמות המסגרת, אני "סולחת", מחייכת, וממשיכה הלאה. אבל בפנים, בתוך הלב פנימה זה ממש לא כך. אני לא יכולה פשוט להניח מאחור את מה שהיה ולשכוח את הדברים שנאמרו בשעת כעס, אני לא יכולה לשכוח את העובדה שהיה לו כל כך קל במהלך המריבה לדבר על פרידה וקשה לי מאוד. החיבוק כבר לא אותו חיבוק, ובלילה, כשאנחנו נכנסים יחד למיטה, אני לא נפתחת בקלות, המשפטים שהוא אמר לי עוד מהדהדים לי בראש ואני מרגישה שאני מעמידה פנים.
ניסיתי כמה פעמים לדבר איתו על ייעוץ זוגי אבל הוא מתנגד בכל תוקף ואומר " אם אנחנו מגיעים למצב שצריכים טיפול אז זה אומר שהקשר שלנו כבר אבוד" - לדעתי מחשבה קצת פרימיטיבית - הוא ממש נגד טיפול- הלוואי שהיה מסכים .
אני ממש סובלת מזה וככל שעובר הזמן אני יותר ויותר מתקשה להעמיד פנים. מקווה שתוכלי לענות לי בהקדם, אני פשוט לא יודעת איך להמשיך מכאן.

תודה רבה,
עדי
_________________________________________________________________________________________________________________
עדי שלום,
ליבי יוצא אליך ואל הקושי שאת חווה. דעי כי כשאת נמצאת בתוך הסיפור האישי שלך, נדמה כי את היחידה שחווה את התחושה הזו שאת מתארת. המצוקה בה את נמצאת, היא נחלתם של נשים רבות ושל מספר לא מועט של גברים שאינם יודעים, בעצם, למה ומתי זה בדיוק התחיל. את עדי, הפכת בלי משים לאישה עצובה וטרודה, איבדת במשך הזמן את האמונה שלך בעצמך ובכוחותיך והמכתב שלך משקף זאת בצורה ברורה. במכתבך כתבת באריכות ובפרוטרוט על משפטיו הפוגעניים של בעלך אך מצד שני בחרת להתחיל את מכתבך ולומר " בסה"כ היחסים ביני ובין בעלי בסדר". עדי יקירה, צר לי אך היחסים בינך ובין בעלך אינם בסדר. אל לאף אחד מאיתנו להסכים להיות שותף למערכת יחסים בה הוא מרגיש צורך להעמיד פנים כדי שהכול ימשיך כאילו לא קרה כלום. משהו כן קרה. בעלך הטיח בך מילים פוגעות ומעליבות בזמן ויכוח ואין שום סיבה שתרגישי לאחר מכן כמו שהרגשת לפני כן. התחושה הראשונית שלך שאמרה "פגעו בי" כנראה נכונה. סמכי על תחושותיך, הלב (כמעט תמיד) אינו משקר ודעי כי אינך חייבת לעבור לסדר היום לאחר שמילים אלו הוטחו בך. את חווית למעשה אלימות מילולית ואין סיבה שתקראי לזה אחרת.
זכרו כי מילים הורגות. למילה יש כוח חזק מאגרוף ואלימות מילולית אינה פחות חמורה מאלימות פיזית, ויש הסוברים שהיא אף חמורה יותר וזאת מכיוון שהיא מוסוות, פגיעותיה אינן נראות לעין כאלימות פיזית ומטרתה להנמיך את קומתו של האחר, לערער את בטחונו ולשלוט בו. כמובן שאמירה בוטה שנאמרה באופן חד פעמי במהלך מריבה לא תיכנס לקטגוריה הזאת, אם כי עליכם לזכור שהמילה נשארת גם לאחר שהכעס חולף. לתכיפות בה אמירות פוגעניות חוזרות בדו שיח שלכם ולתדירות שלהם ישנה חשיבות מכרעת. השלב הראשון יהיה לזהות כי המערכת הזוגית שלכם היא מערכת זוגית פוגענית. עליכם "לקרוא לילד בשמו". להפסיק לחשוב, לומר ולשדר שהכול בסדר, ולהפסיק לשתף פעולה ולהסכים בהסכם של שתיקה להמשיך ולחוות את המצוקה הזו בכל פעם של חילוקי דעות בינך ובין בעלך.
כתבת על אמירה של בעלך שאמר " אם אנחנו מגיעים למצב שצריכים טיפול אז זה אומר שהקשר שלנו כבר אבוד". ואני אומרת לך עדי, כאשר בן הזוג אמפתי למצוקותיך, מרגיש אכפתיות כלפי הקשר ויש לו רצון לשמר את הזוגיות, הוא ישמח לצעד של בת הזוג שמשמעותו תקווה לחיים זוגיים פורחים ואוהבים ולא ידחה על הסף אפשרות לתקווה שכזו.
עדי יקירה, אני ממליצה לך בחום להגיע לייעוץ אישי בשלב הראשוני. תוכלי לומר לבעלך שהחלטת לקחת אחריות על הזוגיות שלכם או לפחות על איכות חייך ואל תוותרי, כי מגיע לך חיים טובים יותר.


סיגל הכוהן
הדרכה והכוונה בכל תחומי החיים

8646880- 052