כוח כלכלי בכלל וכוחה הכלכלי של התקשורת כחסם של חלוקת ידע 

רקע

כאשר דנים כיום במונח כלכלה, מקושר הדבר בדרך כלל לשיקולים של תקציב, לבניה של תמחיר, לשיקולי כדאיות וכדומה. זוהי ראיה מצמצמת הנובעת ממאות השנים הקרויות "המהפכה התעשייתית" בהן התרגל האדם המערבי לראות את עצמו כקצה של איזו מכונה. גלגלי השיניים, הבוכנות, הצירים והמיסבים היו העיקר והמרכז ואילו האדם היה נדרש כיחידת קצה זניחה, ברת תחלופה, זולה ובמידה רבה חסרת משמעות. השאיפה והחלום היו להיות בעלי שליטה על משאבים וחומרי גלם כמו קרקע, נפט, מכרות, בתי חרושת וכדומה. כתוצאה מכך, דיון כלכלי נטה לעסוק בשאלות של מחסור, מה לייצר, איזו כמות לייצר, עלויות ייצור, באיזה אופן לייצר, העדפות צרכן, דרישות השוק, גורם התכנון, ועוד. העולם המתועש כמעט והחריב את עצמו במלחמות המאה העשרים שנשענו במידה רבה על שאלות כלכליות: בעית גרמניה, שאלת התכנון המרכזי של הכלכלה הקומוניסטית בהשוואה לתכנון על ידי השוק של הכלכלה הקפיטליסטית וכיוצא באלו.

ויהי ערב ויהי בוקר והעולם התחיל לפעול במהירויות בלתי מוכרות. לפחות חלקים ממנו, למרות שרובם הגדול של האנשים עדיין רואים את עצמם כפיונים בארגונים שבהם הם מועסקים. זמני התגובה לכל נושא כמעט החלו להתקצר בצורה מפחידה וחוץ מהטכנאי של המקרר שעדיין משאיר אותך בבית ליום שלם לחכות לו (טוב, הוא לא לבד, יש עוד כמה מהסוג הזה...) העולם מסביבנו מתנהג אחרת. מהירויות התגובה שהרשת מספקת, החיבור לכל העולם באפס זמן באמצעות הסלולר והדואל, הורדת חסמי המכסים והיקפי הסחר הבינלאומי הם פשוט תופעות ללא כל מקבילה היסטורית. צריך לפתח כלי חשיבה חדשים, קשה ללמוד מניסיון העבר והתוצאה היא בדרך כלל חשש, פחד והתכנסות לפתרונות ישנים, מוכרים ולכאורה בטוחים. הכלכלה הפסיקה להיות נושא טכני הנלמד באוניברסיטה והחלה להיות פילוסופיה של חיי יומיום.

מכלולי התקשורת הישנים תחת איומו של העולם הדינמי

שרותי הידיעות של תחילת המהפיכה התעשייתית החלו להיות בעלי חשיבות כלכלית הולכת וגוברת בייחוד ברחבי האימפריה הבריטית בה לא שקעה השמש מעולם. נתוני מחירי הסחורות מלונדון נדרשו במהירות גוברת והולכת לסוחריה של בומבי, לפירטים (ברישיון מהמלוכה) של הונג-קונג ולכל שאר מחזיקי הקשרים המסחריים ברחבי העולם. מי שחושב ששרותי הידיעות שמהם התפתחו העיתונים הגדולים מאוחר יותר קמו בכדי לתקן עוולות חברתיות או לחשוף שחיתות פוליטית פשוט משחק בנדמה לי. כסף, השפעה ורווחים הניעו את העסק הזה קדימה, בדיוק כמו שהיום. היו תקופות בהן התשתית העסקית הייתה יציבה יותר אז מטעמים של קישוט, של הסוואה, צדקנות וכדומה, החליטו הברונים הגדולים של התקשורת לתת מקום גם לכאלו שאינם תורמים ישירות לתעשיית הכסף. אבל ביסודו של דבר היה זה עסק כלכלי שנועד לייצר רווחים לבעלי השליטה ובהתאם קבע גם מדיניות של תמיכה פוליטית כזו או אחרת. עיתונאים, ברובם, מאז ומעולם היו עובדי הייצור של תעשיית המידע שנועדה לייצר רווחים והשפעה עבור הברונים הגדולים של תעשייה זו.

האינטרנט שבר את חוקי המשחק

במילים אחרות, מערכות התקשורת פעלו כמו מונופולים עיסקיים וכמו בהרבה עסקים אחרים כשנשבר המונופול או שנוצר משבר או שמתפתחת הזדמנות לעקום צמיחה חדש. נכון להיום, מערכות התקשורת בישראל הן דינוזאורים מונופוליסטים, בעלי אינטרסים כלכליים מובהקים של קבוצת בעלי עניין מצומצמת הפועלת להאדרת יכולותיה הכלכליות באמצעות טיפלול של ידע. לדוגמא: ניתן לבחור כמעט כל יום בשבוע רגיל (אם יש דבר כזה) ולהשוות את הכתבות בעיתון "הצופה" מול אלו של עיתון "הארץ". לכל ברור שהדימיון והדגשים יהיו מזעריים. השאלה הגדולה עליה ממעטים לתת את הדעת היא מדוע? האם בגלל שאלו הם "שמאלנים עוכרי ישראל"? אולי בגלל שהאחרים הם "חרדים שחיים על חשבון המדינה"? קישקושי קישקושים. כל הסטראוטיפים וכל ההכללות הם מסווה לסיבה האמיתית: מאבק על השפעה, על הכוח הכלכלי שבא בעקבותיה ועל הזכות להיות צינור המידע והידע שינתב את הציבור המסויים הזה לתבניות של קבלת החלטות המושפעות במידה מסויימת על ידי האינטרסים הכלכליים של הבעלים. למשל, פירסומי "מעריב" על פרשות בעלי העתון היו שונים לחלוטין מאלו שהתפרסמו ב"ידיעות", ולהיפך כמובן. כאמור, כלי התקשורת כיום הם עסק כלכלי שמיועד לשרת את האינטרסים הכלכליים של בעליו.

מהיכן מגיעה תפישת העולם המונופוליסטית הזו?

לקראת סוף המאה ה- 15 הקהילה הפיאודלית המספקת בעצמה את כל צרכיה החלה לפנות את מקומה לשיטה החדשה של קפיטליזם הנישא על ידי הסוחרים. הערים גדלו, הסחר הבינלאומי שדעך עם נפילתה של רומי החל להתפתח שוב, גילוי הזהב בחצי הכדור המערבי סייע להגביר את השימוש בכסף והמדינות הלאומיות באירופה החלו להתעצב. על רקע זה נוצר צורך שהלך והתגבר בדוקטרינה חדשה שתחליף את המושגים הפיאודליים, תקדם את הלאומיות, תקנה מידה חדשה של חשיבות והדר לסוחר אך מעל לכל, תקנה הצדקה למדיניות של התפשטות מדינית וצבאית בכדי להשתלט על משאבים רבים ככל האפשר.

אחד ממרכיביה המהותיים והחשובים של הדוקטרינה הכלכלית החדשה היה הצורך בשליטה על המושבות שנכבשו מעבר לים ובניצולן לטובת הממלכה האם תוך יצירת מונופול על מוצרי הסחר שלהן. הסוחרים הגדולים החליפו את בעלי הקרקע ורצו לשמור על המושבות כנועות ותלויות לנצח בארץ האם. כל טובת הנאה שגלשה למושבות מתוך הגידול הכלכלי והכוח הצבאי של ארץ האם לא הייתה אלא מוצר לוואי אקראי של מדיניות הניצול. דוגמא קלאסית לכך הם חוקי השיט האנגליים מאמצע המאה ה- 17 שאסרו לייבא סחורות לאנגליה או למושבותיה אלא בספינות אנגליות. מוצרים קולוניאליים מסויימים הותרו במכירה רק באנגליה ואחרים היו צריכים להשלח לאנגליה לפני שהיו יכולים להיות מיוצאים לארצות אחרות. היבוא הזר אל המושבות הוגבל או נאסר כליל, והתעשייה הקולוניאלית הוגבלה ובכמה מקרים אף הוצאה אל מחוץ לחוק. כך היו הטריטוריות התלויות אמורות להיוותר בחזקת ספקים של חומרי גלם או יבואנים של מוצרי תעשייה אנגליים.

ברור לגמרי שתורה כלכלית זו שירתה את הברונים הגדולים של המסחר. אבל במיוחד היה בה בכדי להועיל לאותם אינטרסים שהיו החזקים והמבוצרים ביותר, החזיקו במונופולים המשובחים ביותר ובזכויות היתר. באנגליה דאגו חוגי הצמר לחקיקת חוק בשלהי המאה ה- 17 שקבע במפורש כי יש לקבור את המתים בתכריכי צמר בניגוד למסורת הדתית שקבעה תכריכי פשתן. בצרפת הייתה תורה זו מחוברת עוד יותר למערכת הפיאודלית הישנה. בין השנים 1686 ו- 1759 נאסר לייבא לצרפת אריגי כותנה מודפסים ובהוצאות להורג שהתרחשו כתוצאה מהאיסורים הללו נהרגו על פי האומדן כשישה עשר אלף איש. אלפים אחרים נשלחו לשרת כמלחים בספינות המלכותיות על כורחם. בנוסף, ליגיון שלם של פקידי ממשלה, מפקחים, שופטים, ואנשי חוק משכו טובות הנאה מן התקנות המונופוליסטיות. הממשלה הפיקה הכנסות משמעותיות מקנסות, זיכיונות, הרשאות מונופול שנמכרו לאנשי עסקים והפקידים קיימו בידיהם אחוז קבוע מן הקנסות אשר הוטלו על מפיריהן של התקנות הממשלתיות הרבות.

כל זמן שההתפתחות הכלכלית הייתה איטית, דומה היה כי המשאבים, התפוקה והעושר של העולם הם קבועים. לפיכך התמקדו כל הניסיונות לחלוקה מחודשת של העושר, אצל הברונים הגדולים במידה רבה גם כיום, בערוץ המיטיב עם המחלקים. כלומר ככל שהנך בעל השפעה גדולה יותר על חלוקת העושר כך מוטב מצבך הכלכלי. אבל כאשר ההתפתחות הכלכלית והטכנולוגית הופכת להיות מגה מהירה מתברר כי ניתן להיטיב את המצב הכלכלי של א' מבלי שיהיה צורך לדלדל את מצבו הכלכלי של ב'. מצב כזה מהווה איום מתמיד על הברונים הגדולים החוששים מאובדן השפעתם וההטבות הכלכליות הקשורות למעמד זה.

האמור לעיל מתקיים גם עבור התקשורת וכל הקשור לתעשייה זו מנסה לייצר השפעה כלכלית על קהל יעד מוגדר באמצעות הערוצים שבשליטת ברוני התקשורת בכל דרגיהם.

כל דיון במצב של התקשורת בעידן של כלכלה ידע מהירה, מן הראוי שיתחיל בנקודה זו.