שר החינוך גדעון סער, הצהיר כי משנת 2012 "מצעד החיים" יהיה נגיש לכל שכבות האוכלוסיה, בעיקר לחלשה, ע"י סבסוד ממשלתי.
צעד נכון ונבון, אך לא מספיק. יש לשנות את תכנית המצעד על מהותו ומסלולו.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
ברצוני להחמיא לעצמי (כי אחרים לא יעשו זאת), אבל אני כותב על כך ומציע זאת כבר מספר שנים במאמרים בנושא זה, הנמצאים באתר.
לפני כשנה פניתי לח"כ ניצן הורוביץ ממרץ, שהעלה את הנושא בכנסת, במכתב ארוך ומנומק ובו הצעתי, לא רק הוזלת עלות המסע וסבסוד ממשלתי אלא גם שינוי במטרות, במהות, במסלול ובארגון.
לאורך הדרך, נתקלתי וקראתי גם על אנשי ציבור ומחנכים למיניהם, שמתנגדים למסע בכלל, וחלקם לתוכן שייצקו בו.
למתנגדים אני יכול לומר: "אין תחליף למראה עיניים", אין תחליף לצעידה לאורך נתיבי המוות והרשע, השכול וניסיונות להשכיח או ניסיונות להתנער מ"השואה" ונוראותיה. שלא לדבר על מכחישי השואה, היסטוריונים מטעם, בתוספת "השטן הקטן" בדמות אחמדינז'אד כהיטלר המודרני כאשר ביניהם יש מקום כבוד לפרטנר הפלסטיני שלנו.
אבו-מאזן, שהדוקטורט שלו, שכתב במוסקבה הוא "הכחשת השואה". כדאי – לתומכים הנלהבים שלו מקרב הישראלים, לזכור זאת כשבאים ודוחפים לוויתורים והסכמים למען "השלום כביכול", אשר חתימתו עם מכחיש שואה, לא בטוח ששווה את ערך הנייר.
לגוף העניין – את המצעד הזה אסור להפסיק. יש מקום לשינויים וביניהם לחלק את המסע בין גרמניה ופולין. ממשלת פולין, מתרעמת בצדק שמדביקים לה בלעדית כביכול את השואה.
השואה, תכנונה, מסגרות ביצועה – לא החלה בפולין אלא בגרמניה.
את המסע יש להתחיל בברלין, במוזיאון השואה, משם ל"ווילה וונזה", שם יש מוזיאון קטן להנצחת התכניות האופרטיביות לביצוע, כולל מסמכים, תמונות המשתתפים והסבר מהלכי הביצוע. משם לרציף 17 – בגרינוולד, משם גורשו כל יהודי ברלין, משם לדכאו – מחנה הריכוז הראשון בלב גרמניה.
בשלב ב' – יש לעבור לפולין ולאושוויץ כמחנה השמדה לדוגמא ולדיראון עולם.
בשלב ג' במסע – יש להדגיש את נושא התרבות, הספרות, המוסיקה, האינטליגנציה היהודית והישגיה באירופה, עד מלחמת עולם השניה, ומה שעלה בגורלם של גדולי היהדות בתחומים השונים.
בשלב ד' של המסע – יש לשלב לנוער הצעיר, התוסס והצמא דעת גם תרבות של טיול, של בילוי, של הנאה מהנופים ויפי הארצות גרמניה ופולין.
יש להפוך את "מצעד החיים" למסע של לימוד והטמעת ערכים ולא רק מסע אל מחנות המוות והשכול.
ואת כל אלה – אפשר בהחלט לשלב במסע של 8-6 ימים ובעלות סבירה.
לכן, יש לפנות לשר החינוך גדעון סער לברכו על מהלך הפיכת המסע לנגיש לכל ילדי ישראל, אבל לבקש ממנו בהזדמנות זו שינויים בתכנית ובמהות כפי שהצעתי לעיל.
ולסיום ברצוני לצרף מכתב שנתבקשתי לכתוב לנכדתי שיצאה למצעד החיים, מטעם "תיכון אלון", ברמת-השרון ושהוקרא בפני התלמידים, ביחד עם מכתבים הורים וקרובים נוספים באחד הערבים.
מאחר ודבר לא השתנה במשך השנים, ובכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, והעולם הציני והמזויף, מתרפס ושכח מה עשה לו עמלק, ציר הרשע והפשע, שהצביעות הבינלאומית חוגגת – המכתב אקטואלי ומעשי גם לימים אלה.
לאופיר הנכדה האהובה והיקרה.
את נוסעת לפולין, מדינה ממנה ברחתי, אחרי המלחמה בתום תקופה אפלה וטראומטית בתולדות עמנו - כאשר רק שרידים מהמשפחה ניצלו מהתופת ועלו לישראל.
את מגיעה, ממדינת ישראל הריבונית העצמאית הדמוקרטית, ביחד עם מאות בני נוער, צעירים תוססים חופשיים ועצמאיים. בעצם נוכחותכם על אדמה זו, הרוויה בדם ובדמעות בני עמנו, שהתאכזרו להם רק בשל היותם יהודים גאים, יש משום אמירה חזקה, בלתי מתפשרת, על נצח ישראל. שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו - אך לאורך כל ההיסטוריה, עם ישראל שמר על הגחלת, בשל ייחודו, לכידותו ונשמתו היהודית. אותה נחישות הביאה אותנו לעצמאות ישראל במדינתו ההיסטורית. הביקור בפולין ובמחנות, על אף העצב וההלם, לא צריכים לייאש, אלא לחזק אותכם ואותנו - בהמשך מאבקנו וקיומנו בצוררים שהיו, שעדיים קיימים ויהיו בעתיד, אך גורלם כבר נחרץ כמו קודמיהם.
צעדת אלפי בני הנוער בערי וכבישי פולין - היא "מסר", מהמדינה לאירופה ולעולם, "לא עוד", ושנית מצדה לא תיפול.
תצעדו בראש מורם ובגאווה ותעבירו את לפיד החיים והחירות לבאים אחריכם.
באהבה וגאווה – סבא-אבא
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
