יש פתרון לבעיית הדיור 

בעיית הדיור, הן דיור בבעלות והן הדיור בר-ההשגה לצעירים, ניתנת לפתרון, אך הממשלה מעדיפה להתנהג כטייקון נדל"ן חזירי וליהנות מכספי הציבור. הצעירים בכיכרות מפיחים בי תקווה שניתן לעשות שינוי.

הצעירים שגודשים את הכיכרות צודקים. דיור בר-השגה הוא חלק מסל הזכויות החברתיות במדינה נאורה ומכאן נגזרת אחריות המדינה לדאוג לכך. תביעתם של המוחים בכיכרות מהמדינה, לעשות מעשה ולהציע פתרון, טבעית ומוצדקת. ככל שהמאבק יימשך וככל שצעירים נוספים ואחרים יצטרפו אליו כך יגדל הסיכוי שממשלת ישראל תפעל על פי חובתה. יתכן שהלחץ יביא לשינוי בהתנהגות המדינה, שהיא בעלת 90% מהקרקע הציבורית ואשר פועלת כאחרון ספסרי הנדל"ן ומנסה למכסם את רווחיה.

היעדר של דיור בר-השגה אינו הגון ופוגע קודם כל, באופן טבעי, במי שמתקשים להשיג דיור, אך לא רק בהם. מדובר בפגיעה רב-מערכתית שגורמת לקריסת מרכזי הערים שמתרוקנים מצעירים, לבזבוז משאבים וזמן שמופנה לנסיעות ארוכות ומיותרות של עובדים, זהו נזק למשק ונזק לאיכות הסביבה.  

הצעת ראש הממשלה עם תוכנית ה"סופר-שקר-כלשהו" הנוכחית שלו היא זריית חול בעיניים, כמו גם זו של שר השיכון אטיאס. זה מציע קיצור תהליכים ביורוקרטיים שיותר משיקצרו תהליכים הם יפגעו ברמת התכנון וככל הנראה גם בסביבה. וזה מציע מענק של 100,000 ש"ח ביישובי פריפריה שבהם אין תעסוקה איכותית, חינוך ציבורי ראוי ושירותי תרבות ומופנית למעשה לקהל בוחריו ולו בלבד. לא זו בלבד שאיש מהמרכז לא ילך בתנאים אלה לנגב ולגליל אלא שתושבים מאזורים אלה מהגרים למרכז ומגדילים את הביקושים. 

מחירי הדיור במרכז האמירו מכיוון שהביקוש לדיור במרכז גדול מההיצע והשוק אומר את דברו. אבל יש דרכים יצירתיות לטפל בדיור בר-השגה לצעירים, גם במוקדי ביקוש. למעשה, עצם הטיפול בדיור בר-השגה לצעירים במרכזי הערים יגרום להקטנת הביקושים לדיור בשכירות באזורים אלה וממילא יפנה עוד דירות. 

ניתן ליצור תנופה של דיור בר-השגה לצעירים במרכזי הערים על ידי אימוץ מודלים מהעולם (מודל לוס אנג'לס הוא אחד מהם). אין מדובר בהשקעת תקציבי מדינה אלא במתן הטבות ליזמים שיבנו דיור להשכרה, המיועד לצעירים, שמחיר ההשכרה של דירה בתוכו שווה לכל נפש צעירה. אלפי דירות כאלה במרכזי הערים לא רק שיתנו פתרון דיור לצעירים אלא יגרמו לתסיסה תרבותית ויצירתית שאנו כל כך זקוקים לה במרכזי הערים. 

ניתן ליצור דיור בר-השגה למשפחות צעירות על ידי כך שהמדינה, בשיתוף הרשויות המקומיות, תיזום פרויקטים שבהם היא תקצה קרקע שבבעלותה או בבעלות הרשות המקומית, במחיר אפס ליזמים במכרז. תנאי המכרז יחייבו מכירת דירות ללא מרכיב עלות הקרקע למשפחות צעירות בנות היישוב על בסיס קריטריונים ברורים, פעם בחיים לכל צעיר. גם פתרון זה הפועל מחוץ לשוק הביקושים יביא להורדת הביקושים ולכן לירידה במחיר, לצד הפתרון שמאפשר למשפחות צעירות להמשיך ולהתגורר בערים שבהן נולדו. 

ניתן לפתח את הנגב ואת הגליל ולהפוך אותם לאזורי הזדמנות. הקצאת קרקע ללא עלות ואף תמיכה כלכלית ברוכשים באזורים אלה אינה מספיקה. יש להפוך את הנגב ואת הגליל לאזורי הזדמנות שבהם תיבנה תוכנית שמעצימה כל אזור ואזור ומגדירה את יתרונותיו. בכל אזור הזדמנות תינתן תמיכה מהותית בהון האנושי ליזמים שייצרו מקומות תעסוקה איכותיים שמתאימים לזהות האזורית. המדינה תשקיע בחינוך הציבורי, בשירותי התרבות והקהילה וכמו כן תקצה קרקע לבנייה תוך מתן הטבות מפליגות במימון ובמיסוי למי שיבחר לגור באזורים אלה. תוכנית זאת תיצור ביקוש לאזורי ההזדמנות וכמובן שלצד פיתוח הנגב והגליל, נרוויח ירידה בביקושים לדיור במרכז וכך נסייע לתהליך הורדת המחירים. 

שלוש תוכניות אלה יפתרו את עודפי הביקוש, יאפשרו לצעירים לחיות חיים של יצירה במרכזי הערים ולסייע בהפרחתם. זה טוב לצעירים, טוב למשק ולכלכלה ויותר מכל זה חשוב לגיבוש דמותנו כאזרחים במדינה. זו זכותו של הציבור ואחריותה של המדינה.