4 אוגוסט 2011
אבדן האחריות האישית והלאומית
אמנם כאשר אנו דנים ב"מחאת הדיור" אנו פורטים אותה למזומנים אך הבה ונשנה ממנהגנו ונדון לשם שינוי במוסר ובמסר. במוסר אישי וציבורי המתורגם לנושאי אחריות אישית וציבורית. הבה ונעמיד דברים על דיוקם, אין המדובר במחאת עניים, אלא במחאתם של אלו שאינם מסתפקים למצער במה שיש להם ומבקשים אחרים לממן את אזלת ידם. העניים לאשורם והם רבים, אינם צועדים במחאה, הם נידכאים מדי, זקנים מדי, חולים מדי לעסוק בהילולה שלפנינו, בעוד המוחים למען "צדק חברתי" כלל אינם סופרים אותם. והנאמר אינו סותר יסודות של צדק בדרישותיהם של המוחים החייבים לבוא על תיקונם. מאידך גיסא, דומה כי לאחר שבועות ארוכים בהם ניסו אלמנטים קובעים מבין המפגינים לדחוף להפלת הממשלה, הבינו המוחים כי הינם מאבדים את מרבית הציבור עקב דרישתם זו ופנו לבסוף למסלול פרקטי.
אבדן האחריות הלאומית אינו נושא שצריך להסבירו. ההשתמטות משרות צבאי ולאומי של מאות אלפים תוך שבלב ובנפש חפצה, בהחצף, באנוכיות אין גבול, מעבירים את נטל ההגנה על חייהם לאחרים כבר עבר את שלב ההוכחה וניכנס לשלב הדיון המוסרי של (חוסר) הערבות ההדדית הלאומית.
צעירים ישראלים רבים מדי, בניגוד לאבותיהם וסביהם, איבדו את הקשר עם העם, המורשת היהודית והלאום היהודי. שנים של חינוך קלוקל ומכוון לניתוק הקשר הזה נושאים כעת את פירותיהן הבאושים. רבים מצעירינו אינם כלל יודעים מה עושים בארץ ישראל הוריהם והם עצמם. נהפוך הוא, עובדת ישיבתם בארץ ישראל מהווה עליהם נטל כבד.
אבדן האחריות הלאומית גררה אחריה באורח טיבעי את אובדן האחריות האישית. צעירים רבים וגם הוריהם נותבו למסלול של "מגיע לי", "לא אני אשם בדחקי אלא המדינה אשמה". "על המדינה לפתור את בעיותי".
צעירינו כיום הינם מבולבלים. מחד הם אינם חפצים, ברובם המכריע, לחזור ולחיות במשטר קומוניסטי טרוצקיסטי כהוריהם (חלקים נכבדים מהמוחים מגיע מבתים קומוניסטים). מאידך, הם דורשים את הסממנים של משטר קומוניסטי. דהיינו, הינם חפצים לההנות מכל העולמות בלא שיהיו חייבים דבר לאיש בתמורה. אלא מאי, שוב התבלבלו, גם המשטר הקומוניסטי דורש ובנחרצות נתינה מהפרט אף יותר מהקפיטליסטי.
המשטר הדמוקרטי נועד להאדיר את הפרט, לתת לו כלים חוקיים להגשים עצמו בהתאם ליכולתו ומאווייו. זו הסיבה המרכזית שבני אנוש נטשו את המשטר הקומוניסטי הריכוזי, מבטל חופש הפרט למען הכלל באורח קיצוני, ונהו אחר המשטר הדמוקרטי המסוגל להשפיע לחיוב על אלו החיים בו באופן פרטני והשגי.
כעת, בחברתנו קיימים גורמים אשר אינם מוכנים או מסוגלים למאמצים אישיים מלאים, חיים חסרי דאגה ואחריות אישית וציבורית ניראים להם כיעד ניכסף ובתמורה דורשים מהמדינה דהיינו, מכולנו, למלא אחר כישלונותיהם האישיים.
ברי הוא כי בחברה דמוקרטית הנישענת על יוזמת הפרטים בה, יהיו תמיד הבדלי הכנסה והשגים אישיים בהתאמה לשוני שלנו כולנו האחד מהשני וטוב שכך. האנושות מתקדמת וחיה ברווחה יחסית גדלה ועולה ככל שמגוון האפשרויות הניפתחות בפני הפרטים הינן שרירות וקיימות.
קיימים סייגים לנאמר לעיל. המשטר הדמוקרטי הנוטה חיבה כאמור ליוזמה הפרטית דהינו לשיטה הקפיטליסטית, חייב באיזון מסויים באשר כל הקצנה הינה שלילית ביסודה. משך חיי אנוש, המוצלחים, המשכילים, הנמרצים מוצאים את מקומם בחברה מהבחינה המוניטרית ומכל בחינה חברתית אחרת. אך כאמור, קיימים בחברתנו חסרי המזל (או כישרון, או יכולת) אשר ניפלטו ממעגל ההשגים הפתוחים לכל. בערוב ימיהם הינם מאבדים את הסיכוי להשתקם כלכלית וחברתית וניזקקים ליד תומכת. כאן מגיע תורו של הסוציאליזם המהווה את חלקה השני של משוואת כלכלת "הקפיטל- סוציאליזם" אשר הוא הלכה ולמעשה המשטר הכלכלי הנוהג באורח טיבעי בחברה הדמוקרטית.
באורח טיבעי, מהווה קבוצת גיל הפרישה וגילאי הזהב (כן, זהב, וודאי), את הקבוצה הניזקקת ביותר לתמיכתנו. במדינת ישראל חיים מאות אלפי פליטי השיטה הקפיטליסטית אשר בערוב ימיהם ניטחנו בגלגלי הבירוקרטיה הישראלית הדורסנית וכעת משוועים למזון, לבוש ומדור. בחברתנו חיים מאות אלפים בתנאים מנוולים, בכוכי עכברים מצחינים בגודל עשרה מטרים רבועים, אנשים החיים מפת לחם חרבה, אנשים שתרמו למדינה את חלבם ודמם וכאשר הפכו ללא יעילים יוותר עקב גילם הפכו לנשכחים ודחויים. על כך נוסיף את העוני הקיים בין תושבי הפריפריה בעיקר בדרום הארץ, דווקא אלו אינם מוחים כלל באשר לא נותר בהם הכח למחות.
מאבק הדיור הזה אינו מדבר אל ליבנו באשר אותם המוחים, חיים ברמת חיים העולה עשר פעמים על אותם הניזקקים האמיתיים בחברתנו ועדיין לא נישמעה מצידם של אלו "האיכפתים" ולו מלה אחת של תמיחה ואמפתיה לעבר העניים המסכנים והדחויים האמיתים בחברה.
ודאי כי מארגני המחאה ומשתתפיה יודעים כי קיים עוני נורא הגדול מונים רבים משלהם שהרי לכולם קיימים הורים וסבים. אך כנאמר, הדור הזה (ומרביתם נימצאים בין המוחים דוקא), נוצר את צרכי עצמו בלבד וחושש כי במדה ויעורר את הבעיות האמיתיות הכבדות הרי שלו לא ייוותר דבר.
חוסר האחריות האישי הינו חריף ואקוטי.
הבה ונתאר לקורא מהלך חיים של צעיר (נורמלי, רלוונטי) בצפון אמריקה. עשרות מיליוני צעירים החפצים בהשכלה גבוהה ומדור משלהם בעתיד, מכוונים על ידי הוריהם עוד משנות בית הספר התיכון לצאת לעבודה כלשהי ולחסוך ללימודים גבוהים. גם אם ההורים מסוגלים לממן את החינוך הגבוה, אחריותם ההורית מורה להם לשלוח את הילדים לעבודה בחודשי החופש, תהיה זו אשר תהיה כפעולה ריווחית וחינוכית.
כאשר מגיע זמנו של הצעיר לצאת ללימודים הוא בדרך כלל מסוגל כבר לממן לימודיו מחסכונותיו ובנוסף, יישאר לדור בבית הוריו, יעבוד וילמד ויחסוך כספו לדירה או בית עבורו לעתיד כאשר כל הוצאותיו נחסכות ממנו ונופלות על הוריו, וברצון.
צעירים צפון אמריקנים רבים דרים עם הוריהם עד גיל 25-27 , עובדים, חוסכים ויוצאים מבית הוריהם לבית משלהם, השכלה ועבודה שהכינו עבור עצמם במו ידיהם. הם מוכנים לחיים.
ומה עושים צעירים ישראלים רבים חסרי גבולות ואחריות אישית, כולל הוריהם "התומכים" (לכאורה, מנזקים למעשה), אשר מאמינים כי במדה וימלאו את כל גחמות ילדיהם הרי שהינם "דואגים" לנפשם הרכה. לא רבותי, "חושך שבטו שונא בנו" ואין המדובר ומעולם לא היתה הכוונה כאן מילולית. הורה שאינו יודע להציב סייגי טוב ורע, מוסר, צדק ואמת לילדיו, אינו מגדלם למצוות ומעשים טובים (ולאו-דווקא מהפן היהודי), אינו מכוונם לאפיק יצרני ומועיל לחברה ולעצמם אינו הורה ראוי, זה הינו הורה המזלזל בחובותיו ההוריות לילדיו, שרלטן, אגואיסט, נהנתן, "שונא בנו". להורי אלו יגדלו ילדים חסרי אחריות ציבורית ואישית, ילדי ה"מגיע לי".
התישבות יו"ש היא הפתרון לא הבעיה
ה"התנחלויות" מוצגות כבעיה בעוד שההתנחלויות הינן הפתרון. שהרי למעט כמה מטורפי הדק, "טנקיסטים", ו"תותחנים אלטלנים" מבין אנשי השמאל הרדיקלי והאנרכיסטים, מקובל על הציבור בישראל, על הרשות הפלשתינית וכן על מדינות העולם הנאור כי גושי ההתישבות בשטחי יו"ש ישארו בריבונות ישראלית בהסד כזה או אחר.
ומכאן, הקפאת הבניה בשטחי יו"ש הנמשכת למעשה מאז 2009 יש לה יד כבדה ביצירת משבר הדיור העכשווי כפי שבמדה ותותר הבניה שם כעת, ברי שחלק ניכבד ממצוקת הדיור באזור החוף ייפתר בקלות רבה יותר.
חוסר רצינותם של המוחים המעלים טיעונים אינפנטילים באשר להתישבות ביו"ש כגון, החזרת 350,000 מתישבי יו"ש לגבולות הקו הירוק, אך מדגיש את ענני קטורת ההזיה האופפת אנשים אלו. נניח, רק נניח שנחזיר המתישבים. ברי כי יהיה עלינו להחזירם לאזורי הגליל והנגב ומכאן, מה באשר לתשתיות, מים, חשמל, ביוב, כבישים. מה עם תעסוקה למאות האלפים אשר נותקו ממקורות פרנסתם, מה עם, כן-כן קורת גג גם להם, שהרי הם אינם אזרחים סוג ב', גם להם מגיע מדור כלשהו. כמה יעלה כל זאת? לערך כפי שעלה לישבם במקומם כעת באזור יו"ש. דהיינו, מהפן הכלכלי גרידא, ובמדה ונתעלם מהפן הציוני התישבותי, הרי שאנו כבר השקענו את מירב הסכומים בקליטתם של המתישבים במקום מגוריהם העכשווי. כך שהבה ונהיה כאן המבוגרים האחראים. השבת המתישבים מעבר הקו הירוק הנה שטות אוילית הנירקמת במוחות ילדותים עמומי משטמה בלתי רציונלית.
נידרשת בוררות חובה בשביתת הרופאים
יש להם דרישות לרופאים, חלקן בהחלט מוצדקות, חלקם פופוליסטיות כמו רבות מדרישות המוחים בענינים שונים. בהחלט סביר כי הצדדים לא יגיעו להסכם ביניהם מיד. כל צד, משרד האוצר מול הרופאים, מתבצר בעמדתו. מאידך, הימשכות השביתה מעלה את הרף לעבר שביתה אלימה ופראית באשר אנשים בפשטות מתים בעקבותיה. הפתרון לחלוקי הדעות הבילתי פתירים, אך החייבים פתרון, המועלה על ידי האוצר הינו פשוט, הגיוני ומקובל, "הבה נפנה לבוררות אוביקטיבית והוגנת מוסכמת על הצדדים, וזו שתשפוט". מה יותר הגיוני מכך.
אך לא, הרופאים מסרבים לבוררות והדבר מלמד על שתי פנים שאינן מחמיאות להם.
הפן הראשון, הרופאים אינם מעונינים בהבנה ופשרה, הם מעונינים בסחיטה אלימה (אסטרטגיה העוקבת אחר ההתנהלות הסרבנית הפלשתינית כיום). הפן השני אף יותר מטריד. הסרוב לפשרה או לבוררות מוסכמת מצד הסתדרות הרופאים מלמד כי הינם יודעים שדרישותיהם אינן הגיוניות או צודקות במלואן ומעריכים כי מגשר אובייקטיבי דווקא יטה לצד גישת משרד האוצר.
ניראה כי גם הרופאים חשו כי מתחו את החבל מעבר להגיון המתבקש והבינו היום כי מוטב להם לקבל את הצעות שר האוצר שטייניץ באשר בוררות הוגנת אפשר בהחלט כי היה פוסקת באורח שלילי לטעמם.
דרישות גחמתיות מנותקות מהוויה
דרישת המוחים לחינוך חינם מהלידה עד הקבר הינה דרישה אינפנטילית, לא בוגרת, מנותקת. הבריטים על מפלגת "הלייבור" המתחסדת שלהם כבר חוו למצער פשיטת רגל לאומית לפני מספר עשורים כאשר העניקו לסטודנטים שלהם לימודים חינם באוניברסיטאות. כעבור שנים לא רבות הגיע עקב כך מצב האלביון לקטסטרופה כלכלית ואילץ את היפיופים להעתיר שכר לימוד של 9000 לירות שטרלינג על כל סטודנט ולכל שנת לימוד. האם לכך חותרים המוחים, להביא את ישראל לחדלות פרעון וגרוע מכך לחוסר יכולת להגן על עצמה? כך או כך, תקוותנו כי המבוגרים האחראים בממשלה לא יתנו יד לכך. הקלות בשכר לימוד באופן פרוגרסיבי לניצרכי אמת, וודאי ווודאי, לימוד חינם אוניברסיטאי גורף, לא ולא.
מחאת החיתולים והמוצצים
מחאת האמהות על עגלותיהם וילדיהם מזכירה משהו את הסתתרות פעילי החמאס מאחורי ילדיהם. ברי כי מארגנות ההפגנה הינן אנרכיסטיות וותיקות אשר כל כוונתן להפיל את ממשלת ישראל וליצור בנינו מצב של אנרכיה אשר יגרום לאבדננו. מה שאינו כה ברור מדוע אמהות נורמטיביות, אפילו ומשועממות, אפילו ומחפשות ריגושים חדשים על פני סיפלי האספרסו במבשלת הקפה הסמוכה, מדוע הן הנותנות ידן למחזה האבסורד הנלעג הזה. מה הן רוצות, סובסידיה לחיתולים ומוצצים? פיליפיניות שכירות הממשלה שידחפו עבורן את העגלות? האם עלינו להזכיר כי יש עיקר ויש טפל וגם אם קיים הצורך הרי שצרכים גדולים יותר גוברים במסגרת שמיכה תקציבית מדודה.
מי אפסי המוחים עלו לראשם
ברי כי מי האפסיים של המוחים עלו לראשם ודחקו כל שמץ של הגיון בריא מהקופסא העליונה. דרישתם המתנשאת, המחוצפת והמעליבה (ממנה נסוגו בינים בלחץ השפויים בינהם), של "המוחים" להעמיד מצלמות התקשורת בחדרי הדיונים אודות דרישותיהם ולצלם את ראש הממשלה כך שיוכלו להפכו לחוחא ואיטלולא בעזרת עיתונות שונאת ושוטמת נתניהו ללא גבול, מלמד עד כמה ענני קטורת הנרגילות וה"קראקים" לא התפוגגו ממוחם.
גם דרישתו האינפנטילית, האולטימטיבית, המחוצפת של יושב ראש ההסתדרות עופר עיני (זה המיצג את הבעיה, לא הפתרון), לקבל מנתניהו את תנאיו בתוך יומים מעלה צל כבד על יכולתו של האיש הזה לנהל הסתדרות עובדים באורח מושכל וזאת עוד מאדם האמור להיות בוגר ומנוסה בפוליטיקה הישראלית מזה שנים. עופר עיני "צודק", המעמד הבינוני התאדה, שהרי לא נותר איש ממעמד הבינים בישראל, שני המליונים מהם, כולם משכשכים במימי בריכות מלונות הפאר במקומות הנופש של אגנו המזרחי של הים התיכון. צודק עופר, הם באמת נוכחים ניפקדים.
מה אשמנו שאנשים כאלה נימצאים בעמדות מפתח? מי מינה אותם? האם הזרזירים (המוחים) מצאו את העורב (עיני) שלהם?
מכשילים הממשלה במציאת הפתרון
המוחים מכשילים את הממשלה בניסיונותיה להגיע לתיקון המעוות בנושא הדיור. חוק הוודל"ים בא על מנת לנתץ חסמי בירוקרטיה במנהל מקרקעי ישראל והועדות השונות סביבו. אפשר כי החוק אינו בשל ואפשר כי תיקונים בו נחוצים. אך הפגנות המוחים נגדו באופן גורף הינם יריה ברגלם שלהם ומעלה חשד כי אמינותם של המוחים וכוונותיהם לתיקון המעוות אינן כה טהורות (וכי הם הציעו חלופה הולמת? כמובן שלא). החוק מהווה חסם למטרתה של "הקרן לישראל חדשה" להעביר חופשי-חופשי אדמות מדינה לידי הערבים ולכן פעיליה / מאותנניה מסיתים את תמימוני המוחים כנגד החוק ובזה כל הענין.
לחילופין שוב, נידרשים מבוגרים אחראים מבין המוחים אשר יתיצבו בפני הממשלה ויצביעו ביושר על הלקונות או החסרונות הנקודתים בחוק החדש המוצע (כדוגמת הסרת ההטבות האפשריות העודפות לקבלנים ואיזונם עם יתרונות גדולים יותר למשתכנים), על מנת להחזירו ליוזמיו למקצה שיפורים. ההפגנה כנגד החוק באופן גורף אינה מעידה על בגרות ומחשבה ופתיחות אלא על ילדותיות גרידא ואפשר כי גם על שיקולים שלא ממין הענין.
המוחים מאחזים עינינו ביודעין
טענה חוזרת ונישנית מפי המוחים היא כי הממשלה משקרת להם. אנו איננו כה וודאים באשר להתתבטאות זו. ניראה יותר כי חילוקי דעות לגיטימים ביו הצדדים מתפרשים אצל המוחים כ"שקר" ממשלתי. אך הבה וניזרום עם המוחים. הבה נניח רק לשם הצגת הענין כי "הממשלה משקרת להם" אזי, מה תקנו חכמים בתקנתם? שהרי בניגוד לתזה העמומה משהו בדבר "שקרי הממשלה", המוחים משקרים לנו, לכל עם ישראל בריש גליי, בטענם כי "המחאה" אינה כלל פוליטית. לדיבריהם אין להם כל כוונה לסלק את ראש הממשלה ממקום מושבו והם ממוקדים אך בנושא הרווחה.
אלא מאי, עשרות ראיונות עם מנהיגי המחאה המצהירים כוונות טובות בלבד לכאורה נעשות כאשר כרזות למאות ואף לאלפים בנוסך "ביבי הביתה " מתנופפות ממש מאחוריהם ולעיני הצופים בעוד הללו במצח נחושה משקרים לנו כי המחאה אינה מכוונת למצער בחלקה הגדול להחלפת השלטון במדינת ישראל. אכן לשמחתנו, מנהיגות הסטודנטים הישראלים מגלה בגרות מפתיעה ומנתקת עצמה מהקו השוטם, האנרכיסטי והלעומתי של מרבית המוחים האחרים.
הקרן לישראל חדשה אשר חרטה על דגלה את קבורת המדינה היהודית והקמת מדינת כל אזרחיה הפלשתינים מממנת באורח ניכבד את המחאה. "הקרן" כבר מנהלת קמפיין ממש בימים אלו, במסגרת המחאה ועל גבה, למסירת קרקעות מדינה לידי ערביי ישראל (והמדובר במליוני דונמים). מפלגת קדימה הקימה מפעל-משרד מיוחד לייצור מאות ואף אלפי שילטי "ביבי הביתה", מרץ, חד"ש, רעם-תע"ל ועוד ירקות בואשים מעין אלו תומכות בגלוי במחאה, מממנים אותה מתוך כוונה מוצהרת להפיל השלטון ויחד עם זאת, פעילי המחאה עדיין מאחזים את עינינו בהחצף פנים כי המחאה אינה פוליטית. אז מי השקרן הגדול כאן וביודעין?
עד כמה מעוותות חלקן של מטרות המחאה ניתן למצוא דווקא במה שחסר בה. לא נאמרה מילה ולא צוייץ ציוץ באשר לשוויון בנשיאה בנטל. חדי העין וודאי הבחינו כי המוחים (אשר רבים מהם הם משתמטי שרות מצה"ל ושרות לאומי) אינם מעלים דרישה לשוויון בנשיאה בנטל ההגנה על מדינת ישראל. שהרי זו אמורה להיות דרישה צבורית בסיסית אשר ראוי לעלות על הבריקדות עבורה. לא "המוחים" הללו, רבים מהם קידשו את ההשתמטות מאחריות לאומית אך דורשים מאותו הלאום על מליוני המשרתים את מולדתם בו, להיות אחראי להם.
ההפרטה חצתה מספר קווים אדומים
האיזון ההכרחי בין הפרטת שרותים והבטחת אותם שרותים לאזרח ניסדק. במרוצתנו להפרטה שכחנו כי "יצר לב האדם רע מנעוריו", כי אנמם ישנם בני אדם הגונים בנינו אך כי גם חזירים שורצים בין רגלינו. ולכן נחוץ האיזון. על המדינה לוודא כי באחריותה יהיו אותם שרותי מינימום להבטחת רווחתו של האזרח. וכך משטרה, חינוך, צבא, שרותים סוציאלים, שרותי רווחה לשכבה הזקנה והתשושה וכדומה, ישארו באחריות הממשלה. אין כל בעיה בהפרטת שרותי לווין לאזרח אשר קיומו הפיזי אינו תלוי בכך כגון: שרותי סלולר, שינוע מזון, ייצור מזון. אך על הממשלה להבטיח מחירי מינימום אשר בהשג יד החלכאים והנידכאים בחברה (דרך פתיחת השוק לתחרות ורגולציה מוגבלת), למוצרי יסוד תומכי חיים. כך גם נושא מחירי הדיור. הפקרת נושא הדיור בלעדית בידי הקבלנים ללא רגולציה ממשלתית מינימלית והגדלת הצע הקרקעות לבניה תביא את מחירי הדירות למחירים חזיריים כפי שאכן ארע. מאידך גיסא, עלית מחירי הדיור מעידה כי החזירות קיימת בכל מקום, גם בין האזרחים בעלי הדירות, כי קיים הון עצום המסתחרר מעל ומתחת לשולחן במדינת ישראל והון זה נימצא בידי שכבת הבינים ועד העשירון העליון.
וכך, כוונות טובות, וההפרטה בכללה באה להטיב ולא להזיק, הגולשות מעבר לקווים האדומים החברתים ומביאה בסיומו של יום אנשים רבים לסיפו של גהינום. הדבר בולט בענין הטייקונים. מחד, הטייקונים מספקים את עיקר מקומות העבודה במשק, משלמים את נטל המיסים הרב ביותר במדינה, מושכים השקעות ענק לישראל. מאידך, הריכוזיות אשר יצרה ההפרטה יצרה שכבת אוכלוסיה רחבה העמלה עבור הטייקונים ולא בהכרח עבור עצמה. הדברים חייבים לבוא על תיקונם, אנו יצאנו וניפטרנו מהריכוזיות הקומוניסטית בולשביקית הארורה אך ורק על מנת להשלים את המעגל לעבר ריכוזיות אוליגרכית דהיינו, עברנו ממשטר ריכוזי קומוניסטי אל עבר משטר ריכוזי קפיטליסטי וההבדל אינו משמעותי עוד, זה נבלה וזה טרפה. הגענו למצב בו ללא תלות במשטרנו הכלכלי, צומצם חופש הבחירה באשר לחלופות הכלכליות והעיסוק העומדות בפני האזרח וזאת בניגוד לעקרונות השוק הפתוח הדמוקרטי-קפיטליסטי.
כלכלנים כבר הגיעו מזה זמן רב למסקנה כי האיזון בין הריכוזיות (אשר אינה מגונה במדה ומידתית) לבין תפוצה ענפה של עסקים קטנים בידי עוסקים פרטיים ותמיכת הממשלה בם, הינו התמהיל הנכון לרווחת האוכלוסיה תוך צמיחה כלכלית לאומית עיקבית ותוך שמירה על חופש הבחירה לאזרח בדמוקרטיה תקינה.
אין הכוונה להצביע על חוסר תקפות של כלל דרישות המוחים. חלקן בהחלט לגיטימי ונאות ועל הממשלה להאזין להם ולהביא דברים על תיקונם תוך ששומרת בשום שכל ובאחריות אין קץ על מסגרת התקציב והקיום הלאומי של כלל האוכלוסיה ולא רק פלחים מסויימים בה, יהיו הם צודקים ככל שיהיו.
המוחים מצידם חייבים להתעשת, להניח בצד את משטמתם לנתניהו ורצונם חסר הבסיס להפיל ממשלתו, באשר דבקותם בחלומות באספמיה תיצור אנרכיה שלטונית כלכלית וקיומית אשר סופה מי ישורנו (ראה מצרים ותחרירה).
על המוחים להתנער ככל הניתן מהפוליטרוקים חובבי הפלשתינים ושוטמי ישראל מבפנים המנהלים מהלכיהם כעת, וזאת בנוסף לבולסי הסושי, מעשני הנרגילות ומחפשי הריגושים, להעלות לראשם את המבוגרים האחראים בניהם, ויש כאלו, ולהציבם מול אנשי האוצר על מנת להגיע לפתרונות אפשריים פרגמטים במהירות האפשרית.
בשלב זה עדיין נהנים המוחים מאשראי ציבורי מסוים, אך זה הולך ואוזל ובמדה ויניחו לשרלטנים דורשי טובת עצמם לשלוט בם ולכוון מהלכיהם הרי שהציבור הכללי, היושב כעת על הגדר, הגדול מונים רבים מהמוחים, מתחיל לאבד סבלנותו לאור מחזות האבסורד שתוארו לעיל, הוא ימאס בם ויפנה אליהם גבו וחבל, באשר ישנם יסודות של צדק בדרישותיהם מהממשלה.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
