עשרה שינוים יסודיים וטיפולי שורש – מחאה יעילה לישראל חדשה
ישראל חדשה. כעת שהמחאה – סוף סוף – הגיעה לישראל צריך לטפוח על השכם ולהגיד בקול רם: יש לנו יסודות בריאים. מענין שנגיד בנק ישראל השתמש בביטוי של הפתעה בעיתוי, ללמדנו, שקובעי המדיניות סמכו על כך שעל אף האפשרות למחאה עממית, עכשיו זה לא יקרה. צפו זאת ב"סבירות נמוכה", והתייחסו למעמד הבינים כקבוצה לכודה וכנועה. לא תודה לעצת הנגיד שילכו לפוליטיקה להשפיע – זה לא עובד. רק מחאה עממית עובדת. הנגיד נתן כאן עצה מונחית אינטרס, ולא בחינם, כי גם הוא חייב כמה הסברים. הטרנד בכל העולם מראה שמחאה כזו מועילה, הפולטיקאים בלחץ, אך הם חושבים שהתופעה תחלוף הם לא נוקטים יוזמות. איפה שלי יחימוביץ? איפה משה כחלון? שניהם אנשים טבעיים (כך חשבנו) להיכנס לעובי הקורה. אם הם לא מתערבים סימן שהסקרים מראים בבירור שאין כאן מהפכה נחושה? אריה דרעי הביא מפלגה של ארבעה מנדטים לשבעה עשר. האגדה מספרת ששאלו אותו: איך עשית את זה? ויען: אמרתי לכולם: מצלצלים אליך לשאול למי תצביע? תענה רק לא ש"ס. ומה התבונה? תן לסקרים להראות ש"ס נמוכה וזה יוציא את כל בוחרינו כי המצב קשה. הבחור ידע מה הוא מדבר. חשבו היטב מה לומר לסקר הטלפוני – תגידו שהמחאה לא מעניינת אתכם, וצאו לרחובה של עיר! מה הסיבה להססנות עכשיו? אולי הציבור חש שהחבורה הצעירה בודאי צודקת אבל מעשרים ארגונים כנראה לא יצא משהו, האגו יפרח ויתחילו מלחמות הגבאים של השטייטל. עוד לא מאוחר. יש אנשי אקדמיה שיש להם דאטא מסודר על דחק מעמד הביניים, מול תופעות ההפרטה ודומיה. צריך לכנסם. ביבי יודע לקרוא סקרים. הוא היה לחוץ לפני שבוע, והרבה פחות עכשיו.
עכשיו צריך להפשיל שרוולים ולהתחיל לחשוב. מה לדרוש? הנה עשרה שינויים יסודיים וטיפולי שורש נחוצים, חלקם “רדיקלים” ואולי ”תמהונים" אך רק לכאורה. בשביל כמה מהם צריך עמוד שדרה של ממש – המוצר החסר ביותר בפוליטיקה הישראלית. בזמן שהפוליטיקאים חלשים הפקידים עושים מה שהם רוצים, והם בפירוש מכתיבים ערכים – כן, ערכים – למשל מה רמת החינוך, רמת הבריאות, רמת התזונה, ומה לא. מבחינתם אנשים חיים רע ואף מתים - סו וואט, אותם זה לא מענין. מכאן נגזר השינוי הראשון:
1. להפקיע מפקידי האוצר את ניהול הקופה. הפקרות? ממש לא. למנות במקומם משרדי רואה חשבון ומנהלי חשבונות שמבצעים החלטות. הממשלה קובעת משהו – הם יבצעו וישגיחו. אל דאגה. אף אחד לא יתן לכסף להיגמר. הממשלה צריכה אמינות ורצינות, ולא מריחת החלטות. מי שנבחר צריך לדאוג לחתום על השיקים ולתת דין וחשבון לציבור. בינתיים הפוליטיקאים מבטיחים ולא מקיימים, הם מרוצים והפקידים מרוצים. אפילו מחוקקים חוקים, הפקידים ידחו הכל. המשת"פ הזה צריך להיגמר.
2. מדד המחירים לצרכן. אחד הכלים הכלכליים המשפיעים ביותר. מגיע ה- 15 לחודש והעיתונים מעלים השערות כלכלנים מבריקים לחזות את המדד, וברוב הפעמים הם לא מצליחים. זה אומר שאין שקיפות נתונים. זה הרי מובן מאליו שבישראל רשות לא תמסור נתונים. השאלה היא יסודית בהרבה. מה הסל שלפיו מחושב המדד. איפה בודקים אותו? בשווקים הפתוחים או ברשתות השיווק? למה אבוקדו בחודש יולי שהוא לגמרי מחוץ לעונה וספורים קונים אותו נכנס למדד? והעיקר: במדד נכללים מוצרים עתירי מס (דירות), עתירי פערי תיווך, וגם מוצרים שרובנו לא צורכים (טיסות למשל). הנה דוגמא קטנה. הרפתן מקבל 2.20 ש"ח ליטר חלב. לנו זה עולה 5 ש”ח. המגדל מקבל 4 ש"ח לירקות ופירות ואנחנו משלמים פי שנים ושלושה. נכון, תלוי איפה אתה קונה ומתי. פערי תיווך מצביעים על מדד יוקר המחיה? כן, אבל לא צודק ולא מבטא מחיר צרכן נכון. הסיבה לפערים היא חגיגת המרכוז והקרטל הסמוי בין הרשתות שקובעות, בסוף היום, כמה נשלם יותר על המשכנתא – מה נכון בזה? מי מרוויח ממדדים גבוהים? ניחשתם נכון: הבנקים. הדבר המפתיע ביותר הוא שהמדד אינו נקבע לפי צריכה אלא מחיר. אם אבוקדו ביולי הוא יקר אך הוא נרקב על הדוכנים – למה הוא חלק מהמדד? אם מחירי האופנה עלו (זה ממש משונה כי יש כ"כ הרבה חנויות שהצחירים לא משתנים...) מי אמר שקנו? זה עיוות כי מדד נכון צריך לשקף צריכה בפועל.
3. על פירוק המרכוז והקרטלים כולם מדברים. בשביל לעשות את זה נכון, צריך להעמיד כוח נגד, אחרת מה עשית? חוקקת שלא יהיו בעלויות צולבות? זה עושה אך מעט, ויכלכל שלל פלפולים ופלפולי פלפולים בבתי המשפט. אנחנו קטנים מדי לתחרות בכמה תחומים, וכולנו רואים שהתחרות הביאה למרכוז עצום של נכסים בידי קבוצה קטנה. צריך אלטרנטיבה. הפרטת הפנסיות והקרנות, למשל בשירות המדינה, כמו כל ההפרטות האחרות הם השלת אחריות הממשלה מנכסים ואחריות. “כוחות השוק" צריכים לקבוע ולא המדינה. פקידי האוצר זרקו לים אזורי אחריות שלמים ששייכים לדכויות היסוד של האזרח ולאחריות הממשלה לאזרחיה. כל הכבוד. מי יכול להיות כוח נגד מעונין שיגרום לבעלי הנכסים הלאומים הללו להזיע? ניחשתם נכון: המדינה. פקידי האוצר לעולם לא יציעו לחזור אחורה. רק ממשלה חזקה, עם משרד אוצר מבצע יכולים לעשות זאת, כי הגיע הזמן להודות שההפרטה נכשלה בהמון תחומים. למה? לאוצר לא איכפת מרמת השירות, כי העיקר לזרוק אחריות. אחיות בתי הספר? הופרט ונעלם. זו דוגמא מובהקת של הקרבת משהו בעל ערך בשביל נזיד עדשים. מה חושבים אנשי האוצר? מי צריך אחות בבית ספר. ילד נופל, נזמין כונן ונשלח אותו לבית חולים. ילד לא מרגיש טוב? שילך הביתה. חינוך לרפואה? מי צריך? אז צריך. הוא הדין בחינוך – ההורים , הידיש מאמא, הרי תקנה חינוך. יפן, קוריאה וסין – מה הם מבינים. צריך להבין שההפרטה מעשירה את המדינה.
4.הריבית. מה שקורה בשנה האחרונה היא שערוריה של ממש. הנגיד חושש מיצירת בועת נדל"ן בטיעוני אירלנד, יוון ואמריקה למרות שזה הרי ממש לא אותו דבר. מה הוא עושה? הוא לוקח ציבור לכוד שכבר לקחו משכנתאות, ומשקי בית של המעמד הבינוני, שיש להם גם משיכת יתר – ומעלה את הריבית. למה? כדי שאחרים לא יקנו דירות. הוא מחטיף לראובן כדי לאותת לשמעון. זה חוסר מוסר וחוסר צדק ממדריגה ראשונה. מי מרוויח? ניחשתם נכון, הבנקים. אז הוא מצמצם קצת את אפשרות הבנקים להלוות (מישהו שמע יללות מכיוון הבנקים?), אבל מפצה אותם בענק בריבית. זו אכזריות ממוקדת, לשמה, כלפי מעמד הביניים. יש בידי הנגיד די כלים להפריד סוגי ריבית, ובאמת לעשות כלכלה נכונה וצודקת, באופן שיפגע הכי פחות אם בכלל בציבור הלכוד מזה שנים ולהוריד את הריבית למשלמי המשכנתא הותיקים. בחזית שלו – הוא "מופתע" מעיתוי המחאה...ועוד לא דיברנו על השלכות העלאת הריבית למגזר העסקי.
5. חינוך. חינם ממעונות יום ועד אוניברסיטה. מופרך? זה ענין ערכי ממדריגה ראשונה. יפן קוריאה וסין דוחפות חינוך. כי בלי חינוך אין כלום, באמת אין כלום. פקידי האוצר קבלו החלטה שזה לא דרוש. עם ישראל מסר נפשו על חינוך אלפיים שנה, ובגולה אנחנו מצוינים ומצטיינים. רק כאן לא. צריך להשקיע כדי לגלות כשרונות, ולתכנן (זה האייטם הבא) מה דרוש למדינה בעוד עשר ועשרים שנה. כבר היום ידוע שיחסרו מהנדסים ורופאים. מותר למדינה לסבסד את המקצועות המועדפים. יש יותר מדי ממקצוע מסוים – לא לסבסד אותו.
6. תכנון. אין כאן תכנון רציני כי אין יעדים ואין תקציבים והפוליטיקאים לא חושבים על המחר אלא על הכסא והכבוד של היום. פקידי האוצר חושבים היטב איך תיראה המדינה בעוד עשר ועשרים שנה. הכל מופרט. להרבה לא יהיה ממה להתקיים. הקצבאות נמוכות ומביישות. תוחלת החיים תרד, כי עולה יותר מדי לכלכל ולרפאות זקנים. מי שיש לו יחיה, ומי שאין לו ימות, או יחיה חיים רעים. המדינה תהיה עשירה כל כך שתוכל לקנות מה שהיא רוצה, מירקות ועד רפואה, רק לפי רצונה הטוב. זה ענין ערכי מובהק ששייך לנבחרים ולא לפקידים. האכזריות של אנשי האוצר בולטת ביחס לניצולי שואה. מי שמסוגל להתאכזר אליהם מסוגל להכל.
7.שיטת הבחירות. מדברים על זה המון. אף פוליטיקאי לא יהיה מוכן לשנות שיטה שרוב הסיכויים שהוא לא ימשיך בה. זה לא ישבר בקלות, וכנראה לא נדרש עכשיו כפי שבסוף הרשימה נתייחס. הוא הדין לרשויות המקומיות שבחלקם הם גופים בטלנים ואנרכיסטים. הנה רעיון. צריך אלטרנטיבה כדי להצליח. חקיקה שתאפשר עוד פתק אחד בבחירות לרשויות היא תרופת פלא. יש פתק הסגולה? לא סגולה בכלל: ועדה קרואה. ברגע שתהיה לציבור אפשרות לומר, מאסנו בנציגנו המקומיים ואנחנו רוצים ניהול מקצועי, פתאום נראה מועמדים רצינים יותר ויראת עבודה ופרנסה במסדרונות. היכולת של עמרם מצנע ודומיו מראה שניהול ישר שקוף ומקצועי חייב להביא לתוצאות מצויינות. למה לחכות שנציג מקומי יחריב את הרשות המקומית עד היסוד? תנו לתושבים להחליט. זה דמוקרטי לא פחות מצמצום יכולת הבחירה של התושבים לכמה כנופיות מקומיות. אוי מה יגידו באוצר – זה יעלה לנו המון כסף.
8.דיור - על זה כולם מדברים – על מס לא. עצות למכביר. בשביל להצליח צריכים תחבורה ציבורית מעולה ורכבת לכל חור, ממטולה ועד אילת, וסבסוד ענק. כאן צועקים אנשי האוצר: השתגעתם? עם ישראל אוהב מכוניות, ומוכן לשלם. אנחנו עומדים בצד וממסים את הדלק. יש תעשיה ענקית סביב, חלפים, מוסכים, ותאונות דרכים זה בכלל אסם פרנסה ענק לחברות ביטוח, רופאים, בתי חולים, בתי משפט, עורכי דין, שמאים, ומי עוד. תאונות דרכים זה מנוע כלכלי פנטסטי. שכולם יסעו בתחבורה ציבורית כמו אנגליה? הפסד עצום לקופה – לא בא בחשבון. דבר שני, להפריד את רכיבי הדירות. למשל בדירה חדשה יש מחיר קרקע, יש מחיר בניה ויש מיסוי ארצי ומקומי. אם אדם קנה דירה במליון ש"ח, הוא שילם בדירה מס בגובה איקס – תן לו זיכוי על זה (אני לא מדבר על המע”מ על רכיב המס שזו איוולת). בחישוב אחר גם בדירה יד שניה. זיכוי ריבית משכנתאות אחרי רכישת הדירה, כנ"ל. למה זה קשור לשיטת המס? דוחו"ת המס הן שנתיות. הכל מתנהל על בסיס שנתי. פה ושם אפשר לגרור הוצאות או פחת משנה לשנה. אנשי האוצר טענו שזה לא יעיל כי זוג צעיר קונה דירה, ובתחילת דרכו אין לו רווח מאפשרות הזיכוי. עד שהוא מגיע לכך שהזיכוי משמעותי, זה מאבד את ערכו – כי החזרי משכנתא מתחילים בריבית. לזה צריך צעד אמיץ לפרוץ את קדושת היחידה השנתית ביחס למיסוי המקרקעין ולריבית, ולפרוס את הזיכוי עליהם לשנים רבות.
9.צמצום השחיתות. יש לזה תרופה? אדם צריך אישור וטיפול של גוף ממשלתי, ואנחנו צריכים הרבה. עד שהוא יגיע למישהו הנשמה שלו תצא. מי עונה לטלפון? מרכזניות וטלפניות מרכדי מידע. מי עונה למכתבים? אז מה עושים, פונים לטיפול מקצועי או מחפשים חבר או מכר או מאכר. שורש הרע הוא פשוט: אין נגישות, ואין שקיפות. בהיעדר שניהם הפקידות חוגגת והאזרח מיואש. זה הרי טוב למדינה, כי כל מה שאפשר לא לתת, כדאי לא לתת. המדינה שולטת בנו בכל. שקיפות: כל פקיד צריך להיות נגיש בצורה כלשהי, וכל פקיד צריך להעלות על האינטרנט את מעשיו, סדר יומו, ובעיקר עם מי הוא נפגש – שרים וחכי”ם כולל. כן, מענין לדעת האם שר או ח”כ הטוען בלהט שחור, נפגש עם לוביסטים וכיוצ"ב שלוחצים לבן. לא יתכן שכדי לקבל תשובה מפקיד מוסמך, יש צורך בהליך משפטי יקר. הפקידים יודעים שלרוב אין לאנשים ממון או עצבים לנהל מלחמות. על עובדי מדינה לדעת שבודקים אותם. יש הרבה שעושים מלאכתם נאמנה והם לא יפחדו ממהלך כזה. הבטלנים למיניהם לא יאהבו את הרעיון. זה לא מספיק. צריך בית משפט נוסח בית משפט לתביעות קטנות שבו מי שלא מקבל תשובה או לא מקבל תשובה ענינית, יפנה לעזרה ראשונה. בלי עורכי דין. יתייצב האחראי – שימו לב – האחראי, ויסביר. יש לתת לשופט סמכויות רציניות - תשובות חפיף לא תתקבלנה ומסקנות אישיות תוסקנה. אין מצב שפקיד ירשה לעצמו לחפף. אחריות היא מילת המפתח. בכל משרד יש אחראי – וכולם בורחים מאחריות... אתה מנהל יחידה, משתכר בהתאם, ומקבל תנאים, כבוד וכוח בהתאם – יפה מאוד. תתייצב בבית המשפט להסביר מדוע לא טיפלת בפניה, או מדוע סירבת לה. שוב, ניצולי שואה, התלונה הכי חמורה היא שלא מתייחסים לפניותיהם. יש מישהו שמקבל משכורת כדי לטפל בהם, והוא לא עושה את עבודתו. אם היה בית משפט קרוב, שקרוב משפחה היה תומך בניצול השואה ומחייב את הפקיד להופיע בבית משפט – גם אם הוא צריך לנסוע מת"א לאילת, ולהסביר את עצמו – הרבה היה נראה אחרת. אז גם אם אין תרופה מלאה לשחיתות, יש בזה כדי לעזור, להדביר את הבטלנות ולחסוך זמן יקר של האזרח. חוסר נגישות וחוסר שקיפות הם חמצן השחיתות.
10. ואחרון, משטרה ואכיפה רצינית וחזקה. כן, בטחון זה חלק מאיכות חיים. מחוזותינו הפכו להיות פרועים. אנשים עושים מה שהם רוצים, כי הם יודעים שהסיכוי שמישהו יתפוס הוא נמוך, ואם יתפוס, יש סיכוי טוב שיצא בלא כלום. תשאלו את גוליאני. זה בכבישים, בכל מקום, ובכל תחום.
יש בודאי שינויים נוספים דרושים מובנים מאליהם כמו מערכת הבריאות. קראתי שאחד התבטא שאם המחאה לא תביא תוצאות, בשלב הבא יהיו קליעים. זה נשמע רע ולא דמוקרטי. יש כלים יעילים לא פחות. למשל, שביתת רעב המונית. זה דמוקרטי. וזה שקט. המחאה שייכת לכל הגילאים. שביתת רעב ממוקדת, לכל נקודה, וכך להתקדם. בדרך פלא תראו איך דברים יתחילו להסתדר כאן. הקופה של המדינה מלאה, וכך גם קופת המט"ח. מסר המחאה הוא – מה שהולך כאן לא מתאים לנו יותר. צריך להאמין. כל העמים המצליחים מאמינים בעצמם וגאים בכך. כאן שוררת ציניות ויאוש. יש לסחוף ולהדביר את התחושה. דברים ישתנו. חלק ממי שהיינו רגילים לראות כמנהלים את חיינו יזוזו הצידה. ממש לא נורא. אפילו לא יצטרכו לשנות את שיטת הבחירות לכנסת כי הסינון הרצוי יבוא מאליו ואנשים ראויים, מוכשרים ומתאימים – שעד עכשיו הדירו רגליהם – יגיעו. זה יקרה, אדוני הנגיד, רק אחרי הצלחת המחאה והשגת יעדים של ממש, כי רק אז הקרקע תוכשר – לא עכשיו.
הערת שולים, באשר לביקורת על אנשי האוצר. פעולתם היא נגזרת של היעדר מנהיגות פוליטית ראויה, והם בחרו לשמור על הקופה בדרך שנראית להם. הם נכנסו לואקום שהמנהיגות יצרה אך לקחו לעצמם מרחבי החלטה לא להם, ובאופן הכי לא דמוקרטי. הנבחרים יצרו אותם והנבחרים אחראים לרוע הזה. בישראל החדשה גם הם הולכים הביתה בשל חוסר התאמה.
