OCD: הפרעה טורדנית כפייתית והטיפול בה 

OCD- הפרעה טורדנית כפייתית והטיפול בה

מאת: שרון לויט

מהן הפרעות אובססיביות?
הפרעות אובססיביות, או הפרעות על הספקטרום האובססיבי, הן למעשה סוג של הפרעות חרדה. הסובל מההפרעה מבצע טקסים, או פעולות חוזרות ונשנות, שלפי תחושתו אינו מסוגל להפסיק אותן. עשיית הפעולות הכפייתיות למעשה מונעת תחושה של חרדה או אי- נוחות, שתעלה ותציף את הסובל אם לא יבצע אותן. ביצוע הפעולה הכפייתית גורם לתחושת הקלה.
על הספקטרום האובססיבי קיימות הפרעות כגון: הפרעה טורדנית- כפייתית  (OCD) , טריכוטילומניה (תלישת שערות כפייתית), אגירה כפייתית של חפצים בבית (Herding), חיטוט כפייתי בעור (CSP - Compulsive Skin Picking), ויש שמכלילים גם הפרעות בדימוי גוף כחלק מהספקטרום האובססיבי (הפרעות אכילה וBody Dismorphic Disorder- BDD), משום שהעיסוק בדימוי הגוף ובניסיונות לשמור על מראה מסויים הם כפייתיים.

OCD
OCD , או הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, כוללת אובססיות (מחשבות טורדניות) וקומפולסיות (פעולות כפייתיות, טקסים) כאחד. המחשבות כוללות, בדרך כלל, אמירות כגון "אני חייב לבצע את הפעולה הזו/ הטקס הזה, אחרת יקרה משהו". ביצוע הפעולה הכפייתית מונע חרדה, אך מוריד בצורה משמעותית את איכות החיים של הסובל מההפרעה. הסובלים מההפרעה מדווחים כי הטקסים גוזלים הרבה מזמנם, מפריעים לשגרת חייהם, ועשויים לגרור תגובות לא רצויות מצד אנשים אחרים. לכן יש נטייה להסתיר את ההפרעה. ההסתרה לעיתים מצליחה, אולם במקרים בהם לא ניתן להסתיר את הטקסים, הם עשויים לגרום לפגיעה משמעותית בחיי חברה, המשפחה ולאבדן מקומות עבודה. בנוסף, הם גורמים סבל גדול לבעל ההפרעה, ומאידך- אם לא יבצעם, יחוש חרדה עזה ומציפה.
הסוגים הנפוצים ביותר של טקסים כוללים: 
טקסים הקשורים לניקיון- לדוגמא: ניקיון כפייתי של הבית, שטיפת ידיים כפייתית, ואף אילוץ שאר בני הבית לעבור שטיפות בעצמם.
טקסים הקשורים לבדיקה- לדוגמא: בדיקת מנעול הדלת שוב ושוב, בדיקה של התיק לוודא שהארנק נמצא בו בצורה חוזרת ונשנה, בדיקה של מתגי החשמל בבית שוב ושוב.
 טקסים של סימטריה- לדוגמא: צורך "ליישר" חפצים, וידוא שכל חפץ נמצא במקומו בסדר מסויים, צורך להדליק ולכבות את האור מספר זוגי של פעמים.
טקסים של ספירה -לדוגמא: ספירה אובססיבית של מרצפות, של עמודים בספר וכו'.


טיפול קוגניטיבי התנהגותי ב- OCD
טיפול קוגניטיבי התנהגותי, או CBT, נחשב לטיפול הפסיכולוגי היעיל ביותר כיום ב- OCD. מטרת הטיפול היא הפחתת הטקסים עד כדי הפסקתם, תוך הפחתה של המחשבות הטורדניות והחרדה, המניעות את הטקסים. בשלב הראשון, נערך מיפוי של כל הטקסים אותם מבצע האדם- אילו טקסים, כמה פעמים ביום הוא מבצע אותם, כמה זמן הם לוקחים ועד כמה מפריעים לו בחייו. בנוסף, המטופל מתבקש לאתר את המחשבות המדוייקות שמניעות את הטקסים, לדוגמא: "אני חייב לשטוף ידיים עכשיו בצורה יסודית, אחרת אחלה במחלה נוראה"; "אני לא מרגיש שידיי נקיות מספיק, לכן עליי לשטוף אותן עוד כמה דקות (אחרת אחלה במחלה נוראה)"; "אני לא בטוח שהדלת נעולה, לכן אבדוק שוב, אחרת יקרה משהו נורא".
בשלב הפסיכו- חינוכי, המטפל עוזר למטופל להגיע להבנה שחרדה נגרמת מהמחשבות הטורדניות, והצורך להימנע בכל מחיר מהחרדה (שהוא מחשבה בפני עצמה) הוא זה שגורם לטקסים. לפיכך, העבודה הקוגניטבית הראשונית קשורה לצורך להימנע מהחרדה. כלומר, המחשבה: "אני חייב להימנע מחרדה בכל מחיר". המטפל והמטופל מפריכים משפט זה ומחליפים אותו במשפט הגיוני יותר, כגון: "זה בסדר לחוות חרדה, החרדה כשלעצמה לא תהרוג אותי"; "אני מסוגל לשאת חרדה", וחשוב מכל- "אני חייב לחוות חרדה על מנת להתגבר על ההפרעה".
חלק נוסף של הטיפול הקוגניטיבי עוסק במחשבות העומדות מאחורי הטקסים, כגון: "אני חייב להימנע מזיהום בכל מחיר, גם אם הסיכוי שיקרה הוא קטן". ככל שהאמונה של המטופל במחשבות אלה חזקה יותר, כך תהיה לו פחות מוטיבציה להפחית את הטקסים ולעבור את תהליך הטיפול ההתנהגותי (שיפורט בהמשך). לכן, המטפל עוזר למטופל להפחית את מידת האמונה שלו במחשבות הללו, ולאמץ משפטים הגיוניים כגון: "נכון שחשוב לי להימנע מזיהום, אך חשוב לי יותר לחיות חיים נורמליים ולא לתת לטקסים להשתלט על חיי, ולכן אני מסכים לנסות להפחית אותם".
לאחר שהמטופל מסכים לחוות חרדה ומבין שהחוויה הכרחית כדי להשיג תוצאה טיפולית, מתחיל תהליך של חשיפה ומניעת תגובה. זהו החלק ההתנהגותי של הטיפול. בטכניקה זו, נחשף המטופל (בדרך כלל באופן הדרגתי ומבוקר) למצבים שמעוררים אצלו חרדה יותר מכל- למשל, לכלוך. המטפל מדגים למטופל כיצד נחשפים ללכלוך (למשל- מפיל דבר מאכל על הרצפה ואוכל אותו), ומבקש מהמטופל להיחשף בעצמו, בדרך כלל למצבים קלים יותר (לדוגמא: אכילה ללא שטיפת ידיים, או אחרי שטיפה קלה בלבד), שנעשים קשים יותר בהדרגה. בסופו של דבר, המטופל מצליח להיחשף למצבים "קשים" (גם במהלך הפגישות וגם בבית), כגון אכילה מהרצפה, דבר המפחית באופן משמעותי את הצורך שלו לבצע את הטקסים. זאת משום שחרדתו מלכלוך פחתה בעקבות החשיפה, והיא חדלה להניע את הטקסים.

בנוסף לחשיפה, נעשית הפחתה הדרגתית של הטקסים. לדוגמא: אדם השוטף ידיים 15 דקות בכל פעם, יתבקש לשטוף בשלב הראשון רק כ-10 דקות (תוך מדידת זמן), וניתן גם להפחית את מספר הפעמים ביום בהן עושה זאת. אדם הבודק את מנעול הדלת ביציאתו מהבית 17 פעמים, יתבקש גם הוא להפחית בהדרגה את מספר הפעמים בהתאם ליכולתו, וכן הלאה. שיטה זו יעילה מאוד להפחתת הטקסים עד לחיסולם.

עבודה קוגניטיבית נוספת נעשית בנושא אמונות הבסיס של הסובל מ- OCD. אנשים הסובלים מההפרעה בדרך כלל מונעים על ידי השאיפה שלהם לשלמות (פרפקציוניזם), ולכן חושבים שהם "חייבים לוודא שהכול בסדר". מתוך כך, אי- ביצוע הטקסים נחשב בעיניהם ל"חוסר אחריות", מאחר שלא עשו ככל שביכלתם לוודא ש"הכל בסדר" ולא תקרה שום "קטסטרופה" (כגון זיהום, או פריצה לבית בעקבות אי- בדיקה מספקת של המנעול). המטפל מזהה, ביחד עם המטופל, את האמירות שלו המהוות את אמונות הבסיס הבעייתיות, כגון: "אני חייב לוודא שהכול עובד כמו שצריך, אחרת אני לא מספיק טוב". לאחר הזיהוי, המטפל והמטופל עובדים יחד כדי למצוא אמירות יותר אדפטיביות- שיקדמו את המטופל בחייו: "אמנם רצוי שהכל יתפקד כמו שצריך, אך חשוב גם ליהנות מהחיים"; "אין אפשרות באמת להיות מושלם בכל, משום שאף אחד לא כזה", וכדומה. המטופל מבין כי באופן פרדוקסלי, הצורך המוגזם שלו בשלמות פוגע בחייו, ולכן הופך אותם לרחוקים מלהיות מושלמים. לכן, בשאיפה שיהיו טובים יותר, עליו לוותר לפחות על חלק משאיפתו לשלמות, או לוותר עליה בהדרגה.