נבחרות ציבור אמהות לילדים בשבי האויב 

פסטיבל תפיסת הטרמפים על גבו של גלעד שליט לא מפסיק - צינוק מדומה, תמונתו של יאיר נתניהו, גיוסם של מפקדים בכירים בדימוס לצידוד בעסקה. אין לי טענות - ראוי והכרחי להחזיר אותו אלינו - חיילי ישראל לא נשארים בשבי, והנה עוד מעט כבר שני מחזורי שירות סדיר החלו ומסיימים את שירותם כשהמצב כפי שהוא.

הקמפיין של השמאל הלאומי היה ללא ספק מזעזע ולא במובן הטוב של הדבר. ובכלל, כאילו הדבר תלוי בראש הממשלה הנוכחי שמואשם בהעדר עשייה מדינית. קצת שכחנו מי ישבו כאן מאז נפילתו של גלעד בשבי ב-2006 ועד 2009. שלוש שנים! שלוש שנים האלטרנטיבה השלטונית דהיום הייתה שם, ישבה למשא ומתן, השתתפה בוועידת אנאפוליס. העיקר שמצאנו אשם.
ומכאן - ישבתי לחשוב מה אם אכן היה זה בן של אחד או אחת ממקבלי ההחלטות. הפלא ופלא - היו דברים מעולם. בספרי חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל ישנם שני מקרים של נשות ציבור בישראל שבניהם נפלו בשבי האויב:

* הראשונה - בתקופת מלחמת העצמאות: חברת אספת הנבחרים, נציגת מפלגת השלטון מפא"י, הגברת יפה ענבי. בנה היחיד אברהם ישב בשנים 1949-1947 בשבי הלבנוני. אמו שהייתה קרובה למנהיגי המדינה לא זכתה לדעת את גורלו עד שהוחזר במסגרת הסכמי שביתת הנשק. [אספות הנבחרים היו בעלות מספר משתנה של נציגים נבחרים, אך באספה המדוברת (הרביעית) כיהנו פחות ממאתיים איש ומפא"י הייתה בעלת מספר הנציגים הגדול ביותר ונבחריה בעלי השפעה]
* השנייה - חברת הכנסת פייגה אילנית, שבנה אורי אילן נפל בשבי הסורי וסופו נחקק בדפי ההיסטוריה. אילנית הייתה חברה בכנסת הראשונה - סמל סטטוס לא מבוטל באותן שנים - ונותרה מקורבת להנהגת מפ"ם שישבה בכנסת גם לאחר סיום כהונתה. כאשר ישב בנה בשבי ועשרה אזרחים סורים נקלעו לשטח ישראל - קיבלה ללא התנגדות את החלטת ראש הממשלה שרת להחזרתם לסוריה מבלי שיהוו קלפי מיקוח להשבת הבן השבוי. סופו של המקרה ידוע, אורי אילן שם קץ לחייו והוחזרה גופתו.

הסיפורים של השתיים מתועדים אצלי בספר.

נכון, יהיה מי שיאמר שזמנים השתנו ותקדימים נקבעו. אמהות דור הפלמ"ח והלינה המשותפת בקיבוצים הן לא האמהות של דור הסלולרי והנסיעות לבסיס בשבתות. גם במקרה הזה הוריו של גלעד שומרים על תדמית מעוררת כבוד. חבל שקמפיינים שכל מטרתם למשוך תשומת לב לגוף פוליטי מקרטע שעתיד להתמודד בבחירות מבזים את ראשי המדינה שלנו, יהיו אשר יהיו.