על גידול נכון של ילדים או ''רצפט'' לילדים מיוחדים 

לא פעם, שואלים אותי חוג החברים הקרובים ומוריהם של ילדיי, הן בבית הספר והן בחוגים, מהו ה"רצפט" , המתכון, בעברית תקנית, לילדים כאלה מחונכים, מתחשבים, מנומסים, מצליחים וחמודים?.

ובכן, מלבד זה , שלאור המחמאות הרבות שאני מקבלת על ילדיי וחינוכם, שככל אמא יהודיה גאה, אני משמינה מנחת למשמע המחמאות, חרף משקלי העודף ושעות המכון הרבות ואימוני הספינינג הקשים יורדים לטמיון, אני עונה בקצרה "מודה שבורכתי".

לעיתים , שאני בוחנת באופן מעמיק, מה באמת ההבדל, בין ילדיי ועוד ילדים טובים, חבריהם של ילדיי, שאני משדלת אותם להתקרב אליהם, בבחינת אמיתיות המשפט שאני מאמינה בו " הראה לי מיהו חברך ואומר לך מי אתה", אני שמה לב כי יישנם קווי דמיון רבים ומשותפים לאופן חינוך ההורים של הילדים הללו, הנחשבים לילדים טובים בסביבתם, עליהם אפרט וארחיב כעת:

• 

מתן התחושה לילדים שהינם אהובים ושייכים-

מתי לאחרונה אמרתם לילדיכם מילה טובה, בבחינת מתן מחמאה או על כך שהינכם גאים בהם? חשוב לשדר לילדכם שהינם אהובים על ידכם, ללא התניה וללא תנאי כלשהו ( כמובן שבהמשך ארחיב בנושא חיזוק התנהגות חיובית ורצויה). את תקמצו במתן פירגונים לילדיכם. חשוב להרבות במגע עם ילדיכם: חיבוק ונשיקה, ליטוף או כל קשר פיזי אחר. התחושה כי שילדכם מקבלים במגע הינה רבה ומשמעותית, ולא רק פיזית, אלא תורמת לצמיחתם האישית בתחושה שהינם אהובים, רצויים ושייכים. חשוב מדי פעם לומר לילדים : אני כל כך גאה בל שאתה בני/ביתי" או " אני שמחה כי מכל ההורים בעולם, בחרת בי להיות אמא / אבא שלך". ילדים שחשים כי הינם אהובים ושייכים, הינם בעלי ביטחון עצמי רב יותר ומיטיבים להביע את עצמם ובעלי מסוגלות עצמית גבוהה יותר.

• 

בילוי זמן איכות עם הילדים-

חשוב מאוד להורים לבלות עם ילדיהם זמן איכותי עם ילדיהם, ולהקדיש להן זמן ותשומת לב מדי יום, לפחות שעה. שאני אומרת להקדיש להם זמן איכות אני מתכוונת להיות פנויים רגשית ופיזית, אך ורק עבורם, ללא " מסיחי דעת סביבתיים", כלומר ללא מחשב/ טלביזיה/ טלפון/פלאפון וכו'. כלומר להיות אך ורק עימם, לשוחח עימם ללא הפרעות ולהיות פנויים במלוא מובן המילה עבורם. נוכחים בפועל. שבו ודברו איתם, בגובה העיניים, תרתי משמע, שבו שאתם יחד באותו קו עיניים, וברור שככל שילדיכם קטן יותר, כך גם פיזית הוא נמוך יותר, התכופפו אליו שאתם מדברים עימו, או שבו מולו, והיו קשובים כל כולכם למענו. הפגינו שאתם מעוניינים באמת ובתמים להקשיב להם. אל תנסו לרמות!. ילדים קולטים זיוף יותר ממה שנדמה לכם. אני מאמינה כי ילדים הם מאוד בוגרים ומייחסים להם, לשווא, יכולות נמוכות יותר ממה שראוי להם. דעו כי אני מאמינה כי ילדים הם הרבה יותר חכמים ואינטליגנטים ממה שנדמה לכם. הם יודעים, קולטים, וחשים ה-כ-ל! .

שאני אומרת בלו עימם זמן איכות אני מתכוונת, שוחחו איתם על חוויות שעברו במהלך היום, שחקו עימם משחק חברתי (דבר זה מפתח את יכולת התקשורת שלהם), ריקדו עימם, טיילו עימם, שתפו אותם במה שעבר עליכם, אפו ו/או בשלו איתם ארוחה משותפת ואף הכינו עימם עבודת יצירה יחד. במשך כל זמן הפעילות שוחחו עימם על דברים המעניינים אותם, או אתכם וזו הדרך גם לדבר על ערכים שחשובים לכם.

• 

תקשורת טובה –

תקשורת טובה חשובה מאוד בבניית יחסים בין הורים לילדים (כמו גם עם אנשים אחרים), אך יחסי התקשורת ומיומנויות תקשורת של ילדים מתחילים להיבנות ראשית בבית, במסגרת המשפחה הקרובה והמצומצמת. שאלו אותם בכנות:" כיצד עבר עליך היום בגן/ בבית הספר/ בחוג?" וכו'. הקשיבו בעיון ובתשומת לב, שאתם אכן משדרים בשפת גופכם, שנושא השיחה חשוב לכם על ידי הטיית גופכם קדימה לכיוון ילדכם, הנחת יד על הכתף, ליטוף שיער ראשם. תשקפו להם את מה ששמעתם " אני שומעת ש... כי...." במידה וילדכם מספר על קושי בו נתקל, אתם יכולים לשאול אותם האם הם מעוניינים לשמוע מה דעתכם בנידון, בנושא עליו הם מספרים, למשל : " היית רוצה לשמוע/לדעת מה אני חושב?", או במידה וילדיכם נתקל בבעיה, ספרו לו כיצד אתם התמודדתם עם הבעיה שנתקל בה, או התגבר עליה, במידה ועשה זאת. עודדו אותו לדבר מבלי לשפוט, לבקר או להמעיט בדרך בה התמודד. יש הורים שילדם מספר להם כי ילד הציק או פגע בהם מילולית או פיזית שמגיבים בדרך מסוימת, למשל:" אני אראה לו מה זה...." אני כבר אתקשר לאמא שלו ויאמר לה מה היא גידלה..." או "אני אטפל במורה הזאת....". אין זו הדרך והנכם מחטיאים את המטרה במידה ותגיבו כך.

הקשיבו עד הסוף, אולי הילד פתר את הבעיה? אולי אינו זקוק להתערבותכם? שאלו אותו :" האם אתה מעוניין שאני אתערב ואעזור לך?" ייתכן והילד אינו מעוניין בכך, היות והצליח להסתדר, זה מוביל אותי לנושא הבא:

• 

פיתוח מסוגלות עצמית של ילדכם-

חשוב מאוד להעניק לידכם את הכלים להתמודד בחברה ובחיים בכוחות עצמם, ואם אתם בכל פעם תגוננו עליהם או תתערבו לעזרתם, הילד לא ילמד לפתח את הכישורים הללו. ניתן לעשות זאת באמצעות השפה בה הינכם מדברים, למשל, זמן הארוחה המשותפת או בזמן האיכות שלהם, שהנכם מתעדכנים בחוויות ילדיכם במהלך היום בביה''ס או בחוגים או עם חברים, תאכלו לנסח את השאלה כך:" כיצד עבר עליך היום?" ושיספר את חוויותיו. ניתן להמשיך ולשאול :"מי מעוניין לספר לי באיזה קושי הוא נתקל היום וכיצד הוא הצליח להתגבר עליו?". דבר זה מעודד ילדכם להתמודד ולהתגבר עם קשיים. במידה ולא הצליח וילדכם מספר על קושי בו נתקל, אל תמהרו לפתור עבורו את הבעיה כפי שציינתי בנושא הקודם, אלא הציעו לו את דעתכם במידה ומעוניין :" רוצה לשמוע דעתי בנושא? או רוצה לדעת כיצד אני התמודדתי בילדותי עם אירוע דומה? או .. בוא נחשוב יחד איזה פתרונות ניתן לנקוט במצב כזה..."

זו דרך שמחזקת את ילדכם לנקוט חשיבה ולפתח כלים להתמודדות עם בעיות.

חשוב גם להחמיא לילדכם במידה ושיתף אתכם כי פתר את הבעיה, אף דרך הפיתרון אינה לרוחכם (כמובן בתנאי שלא נקט באלימות), ולחזק אותו :" כל הכבוד שהצלחת להתמודד עם הבעיה. זה מעיד על כך שהינך בוגר. או : יפה שהצלחת להתגבר על הקושי, ידעתי שיש לך את היכולת והמסוגלות לכך".

• 

הוו דוגמא אישית-

חשוב להיות הורים ש" נאה דורשים ונאה מקיימים", כלומר, בחנו את דרך התבטאותכם: האם אתם מרבים להשתמש ב"מילות הקסם": תודה, סליחה ובבקשה? האם אתם מדברים ברוגע ונעימות וטון דיבורכם נעים? האם בשיחות המשפחתיות שלכם אתם מבקרים אנשים או שמא מציינים לשבח את תכונותיהם החיוביות של אנשים שאתם מוקירים כמו חברים ובני משפחה קרובים?. לעניות דעתי, הילדים הינם האספקלריה, המראה, של ההורים. אם משהו בדרך התבטאות ילדכם אינו מוצא חן בעיניכם, עצרו וחשבו, מה אדם מן הצד היה חושב/ רואה /אומר על דרך התנהלותכם כהורים ומשפחה? אם קשה לכם לעשות זאת, בקשו מחבר או בן משפחה קרוב שאתם סומכים על כנותו ודרך שיפוטו.

• 

הצבת גבולות-

חשוב מאוד להציב גבולות לילדים. אני יודעת כי רבות מחברותיי (וכך גם לגבי חבריו של בן זוגי) מפתחות רגשות אשם כי הן נמצאות שעות רבות מחוץ לבית וחושבות כי אם יוותרו לילדים, הן יחפו על רגשות האשם ויהיו אמהות טובות יותר. לדעתי, הנחת יסוד זו הינה טעות כבירה. כפי שקירות הבית, מציבות לנו גבול מן החוץ ויחד עם זאת מעניקות ביטחון, גם גבולות נותנים לילדים יציבות.

אחת מהדרכים להצבת גבולות הוא בניית סדר יום, שיגרה מבוססת, שעליה הסכמתם מראש, את ובן זוגך. מה עושים בבוקר, מה עושים שחוזרים מביה''ס, לפני השינה וכו'. העניקו לידיכם גם זמן חופשי בו יתכננו , על פי רצונם את הפעילות הרצויה להם במהלך היום, משסיימו את מטלותיהם. אינני מסכימה עם חברינו הגורסים כי בן זוגי ואני " קשוחים" עם הילדים בסדר היום. עובדה שמתפעלים מחינוכם, למרות וחרף סדר היום ה" קשוח".

• 

עקביות והתמדה-

חשוב מאוד להיות עקביים בחינוך שלנו ולהתמיד בכך, למרות שלעיתים ופעמים רבות ילדכם ינסו אתכם, על ידי כך שמדי פעם ינסו לא לעשות הדברים הנדרשים מהם. נכון, אין זה קל, אך לא ייתכן שביום מסוים לא נאפשר לילדינו לעשות פעולה עקרונית שאני ובן זוגי החלטנו שאין לעשות, למשל: להביא חברים מייד לאחר בית הספר (אלא אם כן תיאמו זאת ילדינו וביקשו רשותנו על כך מראש) לפני שהכינו שעורי בית ואכלו צהריים, או לאכול ממתקים בלילה אחרי צחצוח שיניים, וביום שלאחר מכן נאפשר זאת כי " אין לנו ראש לנדנודים שלהם והעיקר שיהיו בשקט". דבר זה, של חוסר עקביות והתמדה, יבלבל את הילדים, ויהפוך את הבית לשדה קרב של עד כמה אפשר למתוח את הגבולות.

לסיכום: אהבה, חיבה, מגע, תקשורת טובה, זמן איכות, הצבת גבולות, עקביות והתמדה, חיזוק הביטחון העצמי והמסוגלות האישית של הילדים תהפוך את ילדיכם לילדים מאושרים, שמחים, המאמינים בעצמם וביכולותיהם ואתכם להורים מאושרים וגאים.