שחרור עומס נפשי 

האדם סופג בחייו חבלות, טראומות ואבדנים רבים. אלה מצטברים, מכבידים עליו, ומפחיתים בהדרגה את כוח החיים שלו, את המרץ, השמחה, הריכוז וההתמדה. העומס הנפשי הזה מכביד גם על הגוף, ובהדרגה מתחילים להופיע גם כאבים שונים, ומחלות שלא היו קיימות קודם.
ישנה דרך פשוטה "לפרוק החוצה" את כל המטען הכבד הזה, ולחזור ולהרגיש שמח, שלו ואופטימי. ישנה דרך להקל על הכאבים הגופניים והמחלות, שנובעים מהעומס הנפשי המצטבר,
ראו בהמשך המאמר.   הפסיכולוגיה איכזבה. היא מחשיבה עצמה ל"מדע" אולם התפצלה לגישות שונות במקום לאחד כוחות ולהציע דרך אחת מוסכמת, יעילה ומהירה לשחרור העומס הנפשי הזה.
פסיכולוגים רבים כיום (לא כולם): 1. ממליצים בעצמם ליטול תרופות נגד דיכאון במקביל לפגישות הטיפול. זה רק מראה כמה הם עצמם לא בטוחים בכלים שלהם. בנוסף, ניהול שיחות עם מטופל שנתון להשפעת סמים דומה יותר להיפנוזה, כיון שנותנים לו "עצות" בשעה שרמת ההכרה שלו מופחתת. 2. משוכנעים שמצבי רוח הם גנטיים. ואם זה אכן כך, מדוע הם מנהלים שיחות בכלל? 3. נותנים "עצות" למטופל או "מנתחים" אותו, במקום להביא אותו להבין בעצמו. 4. מפסיקים אותו "באמצע", בעודו שקוע בנושא, כיון ש"תם הזמן" במקום להתאים את משך הפגישה למה שמתרחש בה. 5. לא מתערבים בדרך ניהול החיים שלו: אם הוא בוגד בבת זוגו, גונב מהבוס או מעשן סמים הם לא מקשרים זאת למצבו, אלא נוקטים בגישה ליברלית של "תעשה מה שעושה לך טוב". 6. גוררים את הטיפול על פני שנים. 7. מציפים רגשות וטראומות מבלי לפרוק אותם, ובכך גורמים לייאוש מהטיפול ופנייה לפסיכיאטר.
שחרור עומס נפשי הוא פעולה חיונית בשיקום אנשים מטענים רגשיים כבדים מתחילים להיווצר עוד בשנות הילדות, כשהיינו חסרי אונים וחסרי ישע, לכן שחרור נפשי חייב לכלול גם היזכרות ברגעים מוקדמים בחיים, ואף בילדות המוקדמת ביותר. כדי שמטען רגשי יוכל להשתחרר האדם צריך להרגיש מאד בטוח, ולדעת שהמטפל לא יפריע לו בשעה שיעז לפתוח את תיבת הפנדורה שמכילה את הרגעים הקשים ביותר בחייו. ואם זה נעשה נכון, זה נגמר בתרועת חצוצרות!!
למידע נוסף אל תהססו לפנות אלי או לאתר 
"טיפול טבעי לנפש"