התעוררות אזרחי ישראל בשעתם היפה כנגד התעמרות הממשלה באזרחיה מעודדת ויוצרת ציפיות שאולי האזימוט המעוות של המדיניות המתמשכת הרומסת את המעמד הבינוני, שלא נאמר הנמוך תשתנה.
מי שקורא, צופה ומאזין מבין כי מדובר בקהל מגוון מימין ומשמאל, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, אשכנזים וספרדיים, יהודים וערבים שהמצוקה האמיתית מהמצב העגום שנוצר הביאה את כולם לאוהלים ולמחאות וגרמה לפחות בשלב זה לאיחוד השסעים בחברה הישראלית.
מגיע לחברה הישראלית שכל אזרח ייהנה מקורת גג סבירה במחיר הוגן, במיוחד לאור העובדה שהמדינה אוחזת ב-93% מקרקעותיה ועד היום במדיניותה השיאה הכנסותיה לכל המרבה במחיר, ללא התחשבות במצוקה המתגברת, ובניגוד לתפקידה המרכזי שהוא דאגה לאזרח.
מגיע לחברה הישראלית שעובדיה יחושו שהם עובדים מועלים לחברה הישראלית עם זכויות סבירות והכנסה הוגנת ולא עבדים בשוק פרוע , הנותן להם תחושה של אפסות.
מגיע לחברה הישראלית שאזרחיה הוותיקים, שתרמו להקמת המדינה ובנייתה יזכו בשלב זה של חייהם לחיים של כבוד ולא מהכנסה מביישת שאינה מאפשרת להם קיום הוגן.
מגיע לחברה הישראלית שאזרחיה הצעירים ייהנו משוויון הזדמנויות בלימודיהם באקדמיה ולא יזדקקו למשכנתא כדי לקיים את עצמם.
מגיע לחברה הישראלית שאזרחיה הנפלאים התורמים מזמנם בהתנדבות לחברה, למצוקות האזרח, שיעסקו ביד מלטפת, אוזן קשבת וכתף תומכת ולא בהקמת בתי תמחוי שהוקמו לאור אוזלת ידה של הממשלה, ששריה מגלגלים עיניים ואינם רואים את האזרח הרעב שבמקרה הרע מחטט רגליו בין פחי אשפה ובמקרה הטוב נהנה מארוחה חמה מאזרחים טובים.
מגיע לחברה הישראלית שמערכת החינוך, כל תפארתנו תעניק תשומת לב אמיתית לתלמידיה עם מספר תלמידים סביר ועם המורים הטובים ביותר, הרואים במקצועם ייעוד שהכנסה מכבדת בצידו.
מגיע לחברה הישראלית שהמילה אפור יהיה קשור לצבע או למזג האוויר ולא לשירותי בריאות, חינוך ורווחה שצריכים להוות מרכיב בסיסי חיוני לאזרח ללא קשר למעמדו ומקומו בחברה הישראלית.
מגיע לחברה הישראלית שחקלאיה העמלים יזכו לעידוד וכבוד לא רק מידי ממשלות זרות המפארות את חקלאות ישראל, אלא מהמדינה שבמדיניות המזלזלת שלה אינה מתייחסת לתפקיד החשוב של החקלאים והחקלאות בשונה ממה שכבר מבינים ממשלות ברחבי העולם המערבי.
מגיע לחברה הישראלית שמדיניות ההפרטה שבה המדינה מפריטה שירותים רגישים כמו טיפול בקשישים, ילדים במצוקה, משפחות אומנה ועוד יפסקו לאלתר ויחזרו להיות חלק מהאחריות הישירה של המדינה למצוקות אלו, מהקשות בחברתנו.
מגיע לחברה הישראלית שמנהיגיה יפסיקו להלך אימים על הציבור, שפגיעה בפרה קדושה תביא לקריסה כלכלית, וזאת רק בגלל שאותה פרה קדושה מקדשת את האג'נדה של מישהו.
מגיע לחברה הישראלית, כמו בכל חברה נאורה בעולם שיש מי שנבחר אחת לחמש שנים לקדם מדיניות שעליה הוא צריך לזכות לאמון מחודש ויש פקידים שתפקידם לבצע מדיניות זו ולא ההיפך.
מגיע לחברה הישראלית שמנהיגיה יתחילו להנהיג ולהוביל מדיניות ארוכת טווח ולא תוכניות שליפה, המבוססות על תקשורת פופוליסטית, בשל מבנה שלטוני מעוות שמביא למצב שבו יש 32 שרים בממשלה עם הוצאות מנופחות, במקום ממשלה יעילה ומועילה.
ולבסוף, אני מייחל שיושבי האוהלים ומרימי הקול במחאה זו, המחממת את הלב יזכרו גם ללכת ביום בחירות לקלפי, ואולי אחוזי הבחירות ישקפו את הלך הרוח ויביאו לבחירת האנשים הראויים ביותר, אותם אלו שיזכרו כל בוקר שתפקידם לפעול לרווחת האזרח באשר הוא אזרח.
לא עוד קיטורי סלון, אחרי ארוחת ערב של יום שישי ולא עוד הרמת ידיים ותחושת ייאוש מהמצב, שכן אין לנו ארץ אחרת ומגיע לנו גם לחיות בה ולא רק למות למענה.
מי שקורא, צופה ומאזין מבין כי מדובר בקהל מגוון מימין ומשמאל, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, אשכנזים וספרדיים, יהודים וערבים שהמצוקה האמיתית מהמצב העגום שנוצר הביאה את כולם לאוהלים ולמחאות וגרמה לפחות בשלב זה לאיחוד השסעים בחברה הישראלית.
מגיע לחברה הישראלית שכל אזרח ייהנה מקורת גג סבירה במחיר הוגן, במיוחד לאור העובדה שהמדינה אוחזת ב-93% מקרקעותיה ועד היום במדיניותה השיאה הכנסותיה לכל המרבה במחיר, ללא התחשבות במצוקה המתגברת, ובניגוד לתפקידה המרכזי שהוא דאגה לאזרח.
מגיע לחברה הישראלית שעובדיה יחושו שהם עובדים מועלים לחברה הישראלית עם זכויות סבירות והכנסה הוגנת ולא עבדים בשוק פרוע , הנותן להם תחושה של אפסות.
מגיע לחברה הישראלית שאזרחיה הוותיקים, שתרמו להקמת המדינה ובנייתה יזכו בשלב זה של חייהם לחיים של כבוד ולא מהכנסה מביישת שאינה מאפשרת להם קיום הוגן.
מגיע לחברה הישראלית שאזרחיה הצעירים ייהנו משוויון הזדמנויות בלימודיהם באקדמיה ולא יזדקקו למשכנתא כדי לקיים את עצמם.
מגיע לחברה הישראלית שאזרחיה הנפלאים התורמים מזמנם בהתנדבות לחברה, למצוקות האזרח, שיעסקו ביד מלטפת, אוזן קשבת וכתף תומכת ולא בהקמת בתי תמחוי שהוקמו לאור אוזלת ידה של הממשלה, ששריה מגלגלים עיניים ואינם רואים את האזרח הרעב שבמקרה הרע מחטט רגליו בין פחי אשפה ובמקרה הטוב נהנה מארוחה חמה מאזרחים טובים.
מגיע לחברה הישראלית שמערכת החינוך, כל תפארתנו תעניק תשומת לב אמיתית לתלמידיה עם מספר תלמידים סביר ועם המורים הטובים ביותר, הרואים במקצועם ייעוד שהכנסה מכבדת בצידו.
מגיע לחברה הישראלית שהמילה אפור יהיה קשור לצבע או למזג האוויר ולא לשירותי בריאות, חינוך ורווחה שצריכים להוות מרכיב בסיסי חיוני לאזרח ללא קשר למעמדו ומקומו בחברה הישראלית.
מגיע לחברה הישראלית שחקלאיה העמלים יזכו לעידוד וכבוד לא רק מידי ממשלות זרות המפארות את חקלאות ישראל, אלא מהמדינה שבמדיניות המזלזלת שלה אינה מתייחסת לתפקיד החשוב של החקלאים והחקלאות בשונה ממה שכבר מבינים ממשלות ברחבי העולם המערבי.
מגיע לחברה הישראלית שמדיניות ההפרטה שבה המדינה מפריטה שירותים רגישים כמו טיפול בקשישים, ילדים במצוקה, משפחות אומנה ועוד יפסקו לאלתר ויחזרו להיות חלק מהאחריות הישירה של המדינה למצוקות אלו, מהקשות בחברתנו.
מגיע לחברה הישראלית שמנהיגיה יפסיקו להלך אימים על הציבור, שפגיעה בפרה קדושה תביא לקריסה כלכלית, וזאת רק בגלל שאותה פרה קדושה מקדשת את האג'נדה של מישהו.
מגיע לחברה הישראלית, כמו בכל חברה נאורה בעולם שיש מי שנבחר אחת לחמש שנים לקדם מדיניות שעליה הוא צריך לזכות לאמון מחודש ויש פקידים שתפקידם לבצע מדיניות זו ולא ההיפך.
מגיע לחברה הישראלית שמנהיגיה יתחילו להנהיג ולהוביל מדיניות ארוכת טווח ולא תוכניות שליפה, המבוססות על תקשורת פופוליסטית, בשל מבנה שלטוני מעוות שמביא למצב שבו יש 32 שרים בממשלה עם הוצאות מנופחות, במקום ממשלה יעילה ומועילה.
ולבסוף, אני מייחל שיושבי האוהלים ומרימי הקול במחאה זו, המחממת את הלב יזכרו גם ללכת ביום בחירות לקלפי, ואולי אחוזי הבחירות ישקפו את הלך הרוח ויביאו לבחירת האנשים הראויים ביותר, אותם אלו שיזכרו כל בוקר שתפקידם לפעול לרווחת האזרח באשר הוא אזרח.
לא עוד קיטורי סלון, אחרי ארוחת ערב של יום שישי ולא עוד הרמת ידיים ותחושת ייאוש מהמצב, שכן אין לנו ארץ אחרת ומגיע לנו גם לחיות בה ולא רק למות למענה.
הכותב, עו"ד ומשמש כמזכ"ל האיחוד החקלאי
