תביעת מזונות ילדים לאחר הסכם 

בני זוג אשר מחליטים החלטה נבונה להגיע להסכם גירושין, קובעים בהסכם את ענייני המזונות, הרכוש והמשמורת, מאשרים את ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה ו/או בבית הדין הרבני ונותנים לו תוקף של פסק דין. כידוע, לא ניתן לכאורה לפתוח את ההסכם הנ"ל לאחר שאושר. אבל...בנושא המזונות והמשמורת, ניתן גם ניתן לפתוח את ההסכם.

הנושא הבעייתי ביותר הוא נושא מזונות הילדים.

על פי ההלכה הפסוקה במדינת ישראל :

הסכם בין הורים הנוגע למזונותיהם של ילדיהם אינו מחייב את הילדים.

"הטעם להלכה זו הוסבר בכך שבמקרה של גירושין נתון עיקר מעיינם של ההורים להסדרת ענייניהם האישיים והם עלולים שלא להקפיד הקפדה יתרה וראויה על האינטרס של ילדיהם. " (תמ"ש 012732/99 ח.ג.א נ' ר.ג.א בפני כבוד השופט שאול שוחט מתוך המאגר המשפטי נבו. )

ההלכות בעניין הגדלת מזונות ילדים והפחתת מזונות ילדים, קובעות במפורש, כי רק שינוי נסיבות מהותי, יהווה טעם לשינוי בגובה המזונות. אלא מאי? לאחר חתימת ההסכם הכולל ואישורו, מאחר שהילדים לא היו צד להסכם, יכולים הילדים להגיש תביעה עצמאית וזו תתקבל כתביעה חדשה ולא כתביעה להגדלת מזונות. מכאן, לא יחול על תביעה חדשה זו הכלל החל על תביעה רגילה להגדלת מזונות, על פיו נדרש שינוי נסיבות מהותי. בפועל, תדון תביעה זו כתביעה חדשה לכל דבר ועניין. נושא מזונות הילדים ידון משל לא היה הסכם גירושין כולל מעולם.

מה ניתן לעשות כדי למנוע מצב בעייתי זה, בו אדם חושב כי הוא מגיע להסכם כולל ופונה לדרך חדשה נטולת תביעות? הפתרון העיקרי לכך הוא הוספת סעיף שיפוי להסכם. אלא שיש בתי משפט לענייני משפחה שמוכנים לאשר סעיף שיפוי מעין זה ויש שלא.

אבות רבים לילדים קטנים בדר"כ, מתפתים להעביר במסגרת הסכם הגירושין את כל הדירה אל האישה ובתמורה לכך, קובעים הצדדים מזונות נמוכים בהסכם. ביהמ"ש לא מקבל זאת בעין יפה כלל ועיקר. אם תוגש תביעת מזונות במצב כזה, יקבע ביהמ"ש בדר"כ, כי ההסכם מעיד על כך שטובת הילדים לא עמדה לנגד עיני ההורים והוא ידון במזונות מחדש, משל לא היה הסכם. כך יצא האב קרח מכאן ומכאן. מצד אחד הוא ויתר על הבית בהסכם שאושר ולא ניתן לפתוח אותו לעניין הרכוש ומצד שני הוא יאלץ כעת לשלם גם דמי מזונות גבוהים.

כך נקבע בפסיקה לעניין זה : "על מנת שלא תהא תקלה כאמור נקבע בפסיקה, בתחילתה, כי מן הראוי שנושא מזונות הקטינים ידון בהליך נפרד, בתביעה נפרדת בשמם של הקטינים (ע"א 404/70 עברון נ' עברון כח(1)373; ע"א 109/75 אברהם נ' אברהם כט(2) 690). בהעדרו של הליך כזה לא יהיו הקטינים מחויבים על פי ההסכם. גישה פורמליסטית /פרוצדורלית זו פינתה את מקומה לגישה מהותית אשר קבעה, כי לשם חיוב הקטינים על פי ההסכם די שביהמ"ש יבחן את ההסכם שנערך בין ההורים באספקלריה של טובת הילדים ככל שהיא נוגעת למזונותיהם בלא כל צורך שבחינה זו תעשה בהליך נפרד שהוגש על ידי הקטינים (כ"א 411/76 שר נ' שר לב(1) 449; ע"א 289/81 דאובה נ' דאובה לו(4) 625; ע"א 328/84, צארום נ' צארום לח(4) 130 ועוד). הנטל לקיומה של בחינה ראויה של ההסכם באספקלריה של טובת הקטינים, ככל שהיא נוגעת למזונותיהם מוטל על מי שמבקש לקשור את הילדים להסכם (בע"מ 7916/03 פלונית ופלוני נ' פלוני תק-על 2005(1)2914). גישה מהותית זו, מכוונת לכך שהסכם בין הורים אין בו כשלעצמו כדי לחסום דרכו של קטין מלהגיש תביעה עצמאית משלו למזונותיו ואולם אם ההסכם אושר בבית המשפט, אין לבטל את תוצאותיו של ההליך אלא אם יש אינדיקציה כלשהי לכך, שביהמ"ש שדן בענין, לא נתן דעתו עובר לאישור ההסכם לשאלה שבפניו ולא בחן את שאלת המזונות כדבעי (רע"א 413/85 רוט נ' רוט מ(1) 835) בפרשת רוט זו נדרש ביהמ"ש העליון לשאלה שבמחלוקת בהתייחס להסכם שנחתם בין הוריהם של חמישה קטינים באשר למזונותיהם ואשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בביהמ"ש המחוזי. הגם שההסכם בדבר מזונות הקטינים באותו ענין נערך ונחתם בין ההורים עובר להסדרת גירושיהם בביה"ד הרבני קבע ביהמ"ש העליון, כי : "אין הצדקה לבטולו של פסק דין אשר אישר הסכם, למרות שאין סימנים לכך שבית המשפט התעלם מחובתו לבדוק את הנסיבות שסבבו את עריכתו של ההסכם ואת תוכנו. הווה אומר צריך להיות טעם עניני כלשהו לביטולו של פסק הדין שניתן אחרי בחינה ענינית של הנושא".

אמנם, בפרשת רוט התייחס ביהמ"ש העליון להסכם שנחתם בין ההורים ושאושר בביהמ"ש המחוזי כהסכם נפרד, עם זאת עיון בהסכם גופו מלמד מפורשות, כי הוא נערך עובר להסדרת הגירושין ויתר הענינים הכרוכים בהם בביה"ד הרבני תוך הסכמה שנושא מזונות הקטינים יוסדר בביהמ"ש המחוזי. ההפרדה אליה מכוון ביהמ"ש העליון מלאכותית היא ונראה שיש ליישם הלכה זו גם כאשר נושא מזונות הקטינים מוסדר בהסכם יחסי ממון וגירושין כולל המאושר כמקשה אחת בביהמ"ש. הילכת רוט זו נתבססה כהלכה הראויה בפסק דינו של הנשיא ברק ברע"א 6308/98 פלדמן נ' פלדמן תק-על 98(4), 95. בפרשה זו נחתם בין הורי הקטינים הסכם גירושין. הסכם הגירושין אושר בביהמ"ש. מכוח ההסכם שולמו גם מזונות למשיבות/הקטינות. ארבע שנים לאחר חתימת ההסכם ואשורו הגישו הקטינות תביעת מזונות לביהמ"ש למשפחה. טענתו של האב, כי מדובר בתביעה להגדלת מזונות נדחתה על ידי ביהמ"ש למשפחה. בימ"ש קבע כי מדובר בתביעה ראשונה של הקטינות למזונותיהן וכי הקטינות אינן קשורות להסכם הגירושין שנערך בין הוריהן. ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש האב על החלטת ביהמ"ש לעניני משפחה וציין, כי אין מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש למשפחה בשלב זה וכי ניתן יהיה להדרש לשאלה שבמחלוקת במסגרת פסק הדין הסופי. על החלטה זו של ביהמ"ש המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון. בטעוניו בפני ביהמ"ש העליון כיון האב להילכת רוט. הנשיא ברק, אשר דן בבקשת רשות הערעור, התייחס להילכת רוט כהלכה הראויה והמחייבת, ציטט מתוכה והחזיר את התיק לביהמ"ש לעניני משפחה על מנת שיחזור ויבחן את מהות התביעה למזונות שהוגשה לפניו על בסיס הלכת רוט דווקא. הנשיא ברק אף הינחה את ביהמ"ש למשפחה לקיים דיון בשאלה האם קיימת הצדקה לסטיה מן ההסכם או לביטולו, נוכח התנאים שנפסקו בהילכת רוט עצמה, תוך הדגשה, כי כלל לא ברור מדוע צריך שיקדם הליך נפרד כלשהו להליך אשור ההסכם בבית המשפט." (תמ"ש 012732/99 ח.ג.א נ' ר.ג.א בפני כבוד השופט שאול שוחט מתוך המאגר המשפטי נבו. )