כל מנהלת גן מכירה את הסיטואציה שבה ההורים מתקשרים כמה פעמים ביום לבדוק מה מצב הילד. לעיתים הם עושים זאת בתואנה של "רק להזכיר..."
גננות רבות מנסות להבין: מדוע ההורים מושכים זמן בבקרים וממאנים לעזוב את הפעוט הקטן? מדוע הם מחפשים סיבות להישאר בגן זמן רב יותר מהנחוץ? מדוע הם מתייצבים מוקדם מהרגיל רק כדי "לגנוב" עוד כמה דקות של שיחה עם הגננת בנוגע לילדם? למה הם שואלים הרבה שאלות שאינן תמיד רלוונטיות, ובעיקר: מדוע ההורים "מנדנדים" בלי הרף ומותחים ביקורת על הגננת או על הגן?
אין הורה קשה - יש הורה שקשה לו! ראשית, בואו נעשה סדר בבלגאן: אין הורה נודניק, יש הורה חרד.
מתפקידה של הגננת להבין כי הורה שפועל באחת מןהדוגמאות שהצגנו, עושה זאת בשל סיבה אישית שמקורה בחרדה שעבורו היא מוצדקת לכן, אין הורה קשה - יש הורה שקשה לו!
אז מהי הורות חרדתית?
מדובר בהורה שתמיד ניצב עם האצבע על הדופק, חוקר, בודק, שואל ולא מפסיק לדאוג לילדו. האם לא כך צריכים כולנו לנהוג? לפקח, להתמיד, לגדל את ילדינו בתשומת לב ובאכפתיות? כמובן! אך כשמדובר בהגזמה של ממש – הורה ששואל ללא הרף ולא מפסיק להתעניין, גננות רבות מרגישות שההורה לא סומך עליהן ואינו בוטח בהן.
מנגנון אזעקה פנימי המתריע מפני איום או פגיעה אפשרית קיים אצל כל אחד מאיתנו ומופעל על פי סולם חרדות אישי המובנה בכל אחד. אצל הורים הנוטים לפתח חרדה רבה יותר מהורים אחרים סף הרגישות נמוך מאוד, והם נזעקים כמעט מכל שטות.
הורות חרדתית יכולה לנבוע מכמה סיבות:
1. אפקט הילד הראשון
2. בן ראשון אחרי שלוש בנות (או להיפך)
3. קושי בכניסה להיריון או בעיות במהלך ההיריון
4. נישואים מאוחרים ו/או לידה בגיל מאוחר
5. בעיות טראומטיות אישיות של ההורה (שאותן חווה בעבר)
6. קושי להיפרד מהילד: הורה השולח את ילדו לגן לפני שהוא מסוגל להיפרד ממנו רגשית ולחלוק את הטיפול בו עם אנשים נוספים.
כל אלה מעידים כי כל הורה יכול להגיע לגן עם ערימה לא קטנה של בעיות אישיות היכולות להצטייר לעיתים כביקורת ותובענות בדרישות מול הגן. בדיקה יותר מעמיקה מגלה הורה פצוע ובעל קושי, הזקוק להכלה ולתמיכה מהגן.
מנהלות גן רבות תופסות את עצמן כדמות שפועלת, עובדת, חיה ונושמת למען הילדים ואושרם. העניין הוא שהן לא מוסיפות ל"רשימת המכולת" הגדולה שלהן המופנית כלפי ילדי הגן גם את ההורים...
גם להורה יש קשיים וצרכים, לעיתים שלא בשונה מן הילד. מכאן שכל הורה בגן הוא לקוח בעל צרכים וצריך לקבל שפע של אינפורמציה (במידות שונות כמובן) למטרת השקט הנפשי שלו ושלנו.
חלק משמעותי מתפקיד מנהלת הגן הוא עבודה עם הורים. מנהלת גן שתבקר את ההורה ולא תקבל אותו, שלא תהיה שם למתן מענה לצרכיו עשויה להפסיד אותו ובאופן אירוני היא לא תדע למה...
כיצד על מנהלת הגן לפעול?
מתפקידה של מנהלת הגן להיות מוכנה בשביל ההורה ולא לדחוק הצידה הורה שסובל מבעיית חרדות אל פינה אפלה יותר. היא צריכה להקשיב לו ולהיות שם בשבילו בדיוק כפי שהגננת נמצאת שם בשביל הילדים. אם מנהלת הגן לא תוכל להכיל את צרכיהם של ההורים, לא תבין את המקום ממנו הם פועלים ולא תגלה הבנה, היא לא תצליח ליצור תקשורת שבנויה על אמון ומספקת תחושה של בטחון שלה ההורה זקוק כל כך.
אז כיצד מתמודדים עם הורה חרדתי?
1. הביני כי אצל רבים מההורים החרדה היא מרכיב אישיותי המתחזק עם הופעת ההורות. נסי שלא לכעוס ולהתעצבן ופעלי ממקום מבין, מקבל ומכיל. אל תשפטי - אלא קבלי. זכרי: אם תשפטי את ההורה הוא ישפוט אותך בחזרה.
2. במידה וההורה פונה אלייך והוא מוטרד, אל תעני לו על שבילי הגן בעוד ההורים האחרים נכנסים ויוצאים אלא בפגישה מסודרת שתאפשר שקט, שלווה ובעיקר תשרה ביטחון. בפגישה זו נסי לרדת לשורש הבעיה ולבדוק כיצד ניתן לפתור אותה.
3. התקשורת עם ההורה נעשית באמצעות שיחות והרי ידוע כי זמנה של מנהלת הגן הוא יקר. טיפ קטן - ניתן להקצות זמן להורה גם בתוך גבולות הגן, למשל בשעות שבין 13:00-15:00 בעוד הקטנטנים ישנים את מנוחת הצהריים או בשעות ערב מוגדרות מראש.
