מצעי בנושא החופש המיני 

מובאה מתוך ספרו, של הוגה-הדעות הדגול ומראה-הדרך, הגאון אלכסנדר ס. ניל זצ"ל – תנצב"ה:

"<...>אני רוצה לחזור ולהדגיש, כי ילדים, אשר אין להם רגשות-אשמה, לגבי המין, לעולם לא יבקשו להם דת, מאיזה סוג שהוא. ....אתחיל בהצגת המסורת הישנה האיומה. בהיותי בן שש גילינו, אחותי ואני, את איברי המין, זה אצל זו ומובן, ששיחקנו זה עם זו. כשנגלו מעשינו אלה לאמא, הולקינו קשות ואותי נעלו, בחדר אפל, למשך שעות ארוכות ואחר-כך, אלצוני לכרוע ברך ולבקש מחילה מהאלהים. עשרות שנים עברו, עד שנרפאתי, מזעזוע מוקדם זה ובעצם, תמה אנוכי לעתים, אם אמנם נרפאתי ממנו, רפואה שלמה. מיליונים התנסו, בנסיון דומה ואצל מיליונים נהפכת, גם עתה, אהבת-החיים, הטבועה בהם מלידה, לשנאה ולתקפנות, בעטיו של טיפול כזה. <...>"

"<...>למן הרגע הראשון, חייב הילד להיות חפשי לחלוטין, לנגוע בכל חלק, מחלקי-גופו, אך אפילו כאן, ניכר כוחה המתועב, של המגפה האמוציונאלית, שפשתה בחברה. פסיכולוג אחד, מידידי, נאלץ לומר לבנו: `אסור לך, לשחק ב`פיפי` שלך, כשאתה נמצא בחוץ, בין אנשים זרים, כי הם חושבים שזה רע. <ההדגשה שלי> מותר לך לעשות זאת, רק בבית ובגן`. שוחחנו על הדבר ושנינו הסכמנו, שכך אי-אפשר, לשמור על הילד, מפני שוללי-המיניות שונאי-החיים. <....> עצם-העובדה, שילד בן חמש, נוכח לדעת, שאין הוא יכול, להתרחץ בים, בלא בגד-ים – דיה ליצור חוסר-בטחון, לגבי המיניות.

"<...>מי יודע, כמה מקרי אין-אונות וקרירות-מינית, מקורן בהתערבות הראשונה, ביחס שבין שני המינים. <...>

"יודע אנוכי, כי התביעה, להתיר חיי-מין, בגיל-ההתבגרות, איננה תביעה, העשויה לעשות לה נפשות בימינו <....> זו היא הדרך הנכונה, להבטחת בריאותו, של דור המחר, בריאותו הגופנית והנפשית, כי מחלת-הסרטן, היא מחלה, שמקורה בדיכוי-המיניות וקרוב-לוודאי, שמרבית המחלות הגופניות אף הן כאלה. <....> אילו הסכמתי, כי תלמידים מתבגרים, בבית-ספרי, יישנו יחד, היה בית-ספרי, נתון לסכנת-דיכוי חמורה <....> החברה תיווכח, בגודל הסכנה, הטמונה בדיכוי-המיני, רק כאשר תדע, מהו המחיר האיום, במחלות-אדם, שהיא משלמת, בעבור הדיכוי-המיני שולל-החיים".

עד כאן המובאה מספרו של הגאון, מראה-הדרך אלכסנדר ס. ניל זצ"ל, "המשפחה ובעיותיה", בפרק "המין". ומובאה אחרת, מודרנית יותר:

"מחקרים וניסויים רבים, שנערכו בעיקר בגרמניה, השוו בין שתי קבוצות ילדים:

"קבוצה א` כללה ילדים שקיימו יחסי מין בגיל צעיר מאוד (בכל נסיבות שהן) וקבוצה ב` כללה ילדים 'תמימים'. תוצאות המחקר הביאו לפריצת דרך: קבוצה א` אינטליגנטית יותר, חברותית יותר, עצמאית יותר, רגישה פחות להתמכרויות, רגועה יותר ומסתבר גם שיציבה יותר נפשית והראתה פתיחות גדולה יותר למין; המחקרים הראו שיש קשר הדוק בין פתיחות מינית לבגרות נפשית כוללת והוכיחו שילדיי קבוצה א` הגיעו לבשלות נפשית מוקדם מאלו שבקבוצה ב`. לבנות בקבוצה ב` אף נטייה גדולה יותר לפתח מחלות מין ובעיות התעברות.

"כפי שאתה יכול להבין, לא רק שהמנהג {לקיים יחסי-מין, כבר בגיל מוקדם ביותר} מהנה, הוא גם תורם רבות".

כעת, במקרים רבים, בהם היתה, החוויה המינית המוקדמת, בגדר "טראומה" – לא האירוע, בו נחוותה אהבה גופנית רכה ועדינה, הוא הגורם לטראומה, כי-אם יחסה של החברה ושטיפת-המוח, בהובלתן של עובדות-סוציאליות טאליבאניות למיניהן (בתמיכתן המבחילה, של חברות-כנסת חולות-כלבת ואושיות-תקשורת מסויימות), כי "לא!!! אסור לכם להתייחס, לחוויה הזו, כאל דבר נעים!! זה מלוכלך!! זה סוטה!! זה אסור!! עברה עליכם טראומה ואנחנו נאנס אתכם להכיר בזה, הו ילדינו היקרים!!" וכך, אכן, נאנסות הילדות ונאנסים הילדים – לא ע"י אוהבן במין ומעריצי-יפי-גופן!! כי-אם ע"י "מבקשות-טובתן", כביכול, שיעשו הכל – אבל, ממש הכל – על-מנת לכפת על הילדים טראומה, ליצור אותה בם, על-מנת שלא יאלצו להתמודד, לעולם, עם עצם-ההיתכנות, של תמונת-עולם חליפית...

ואלה הם כל אותם "מגיני-הילדים" למיניהם, מבית-מדרשם, הנתעב-מכל, של יצחק קדמן, זהבה גלאון, שלי יחימוביץ', תמר גוז'נסקי וכל שאר השיקוצים הארורים, אשר – לדעתנו – אינם ראויים כלל וכלל, להיות מוגדרים כ"בני-אדם"; שעל-כן נאמר: שמור עליי אלהיי מ"דורשי-טובתי"; מאוייביי כבר אשמר בעצמי.

ולפיכך::

• ·   כל חוקי "גיל-ההסכמה" יבטלו לחלוטין ולאלתר.
• כל שני (או יותר...) בני-אדם, שחשקה נפשם, לקיים יחסי-מין, אלו עם אלו, יוכלו לעשות זאת, בחופשיות מוחלטת ומלאה ובלבד, שיהיה ברור לחלוטין, כי כל הצדדים המשתתפים, הבינו, את משמעות-הסכמתם.
• כל חוקי "ההטרדה המינית" האפלים – כגון זה ששימש, בין-השאר, ל"הרשעתו" של השר חיים רמון ב-2007 – יבטלו לחלוטין ולאלתר, כל ההרשעות בגינם ולפיהם, ימחקו רטרואקטיבית וכל המורשעים יפוצו, כיאות, בסכומים גבוהים והולמים, ע"י כנופיית המתלוננות נגדם.
• ·     נדיזם הוא בריא וטוב. ההתנגדות לו = מחלה.
• ·     פורנו הוא בריא וטוב. ההתנגדות לו = מחלה.
• ·     הנודיזם בכל מקום, בכל אתר ובכל גיל יעודד – והטרדת הנודיסטים, תהיה לעבירה פלילית.
• הזנות תמוסד ותאורגן, כך שכל תושב-ישראל, יזכה ליהנות, משירותי-מין טובים וכל הזונות כולן, יזכו לתמורה הולמת, לשירותיהן הנפלאים. הסרסורים, לעומת-זאת, יעלמו לחלוטין מן העולם.
• כל בתי-הספר, המקבלים מימון ממשלתי כלשהו, יקדישו חלק נכבד משיעוריהם, משלב מוקדם ככל האפשר, לנושאי החינוך המיני – תיאורטי ומעשי כאחת – השימוש הנאות באמצעי-מניעה, טכניקות לעינוג-הדדי ותכנון המשפחה, כמו גם צפייה מודרכת, בסרטים כחולים נבחרים (וכמובן: רק לא-אלימים), על-מנת להשכיל, כיאות, את בני-הנוער בנושא זה וללמדם, להבחין יפה, בין מציאות – לפנטזיה...
• קונדומים, גלולות, דיאגפרגמות וכיוצא-באלה, יחולקו, חינם לחלוטין ובלא שום שאלות, לכל דורש.

לעומת-זאת, חופש מיני אינו, בשום-פנים-ואפן, "חופש לאלימות מינית". אין ולא תהיה, שום "סובלנות" שהיא לאנסים, לא שום "סליחה" או "מחילה" ולא שום "כפרה". אנסים, באשר הם אנסים, יענשו בעונשים, הקשים ביותר, הקיימים בספר-החוקים!!

כמו-כן, חשוב מאד להבהיר כאן ועכשיו: בפירוש אין המדובר כאן ביצירת-מצב, בו "ישרתו ילדים מינית אנשים מבוגרים", חלילה; בשום-פנים-ואפן לא. על כל חוויה כזאת, להיות מוכוונת להנאת-הילדים – ובכך, שומה עליה להתמקד. וכמובן – שום ניסיון, לגרום להם להרגיש שהם "צריכים", כביכול, לעשות דבר-מה מיני, אינו יכול להיות מקובל – ולא שום "סוכריות" וגו'...

כוונתי היא: ליצור חברה, בה המין הוא כיף, המין הוא טוב, היחס למין ולעירום ולמגע, הוא חיובי לחלוטין – במקום להמשיך, בזוועה הנוכחית, בה נכנס המין, לקטגוריה ההזויה "מין ואלימות" (מה לעזאזל?!?) והורים גורמים לילדיהם, להתבייש בגופם – ולהאמין, שעצם מראהו, של גופם העירום, הוא דוחה ומחליא, מלמדים ילד, שעצם-מראה-גופו, הוא דוחה ופוגע... אילו מין "הורים" הם אלה?? מטב כבר להיות יתום.

והרי הגישה הזאת (לצד הרס-הסביבה, כמובהר לעיל), היא שורש כל רע בחברתנו. אין לי שום ספק שהוא בכך.

יחד-עם-זאת – חולקים עליי? בבקשה. לגיטימי. אולם – הביאו-נא ראיות לדבר!! בדיון תרבותי ומכובד, בו ישמעו, בחופשיות מוחלטת ומלאה, כל הדעות כלן.

כל המסרב לקחת חלק בדיון דמוקרטי, בו יכובדו כל הדעות כלן – מודה אוטומטית בכך, שאין לעמדתו שום בסיס שהוא, למעט היסטריה חולנית.