כולנו חווים וחשופים ללחצים ולמתחים אין סופיים בחיי היומיום שנו. חוויה של לחץ היא כמעט אף פעם בלתי נעימה אך היא חלק טבעי מההוויה האנושית. לחץ נוצר כשמצב האיזון שלנו מופר עקב איום פיזי או נפשי ודורש מאתנו תגובת התמודדות : "הילחם או ברח" (Fight or Flight). ריצ'רד לזרוס (Richard Lazarus) חילק את הלחץ לשני סוגים : ישנה רמה מסוימת של לחץ הנחשבת כ'טובה', כיוון שהיא חיונית להישרדותנו בכך שהיא עוזרת לנו להיות דרוכים וערניים. על-פי המודל שהציע לזרוס ב- 1974, לחץ חיובי מניע לפעולה, בין אם פיזית או מחשבתית, או לפעילות לשיפור כתגובה, כאתגר או כאימון - יש לראות בו "לחץ חיובי" או "מתח טוב". לעומת זאת, כאשר מצב הלחץ אינו נפתר בדרך של תגובה, שינוי או התרגלות והתאמה - הוא נחשב כ"לחץ שלילי" מאחר שאינו מניע אותנו לפעילות אלא דווקא להתנהגויות נסיגה קליניות כמו דיכאון וחרדה. לחצים 'רעים' גורמים לנו לכאב, מתח גופני ו/או נפשי, שחיקה, ירידה בתחושת של שמחה ואושר והתרוקנות אנרגטית.
האם אנו אחראים על הלחצים הנפשיים שאנו חווים ?
אחד הגורמים המרכזיים ללחצים ולאיבוד השקט הנפשי הוא : החשיבה. המחשבה שלנו מפרשת את כל מה ומי שאתו אנו באים במגע. הרגש מגיב לפרשנות באמצעות ההתנהגות. כך נוצרת שרשרת של טעויות מרגע הגירוי ועד לתוצאה הסופית, כיוון שאנו שוגים בחשיבה ובייחוס מבלי לשים לב ומתוך הרגל. לדוגמא :
• כשאנו פסימיים ורואים רק את הצדדים השליליים מתוך מגוון רחב של מצבי חיים. ראיית הדברים תוביל אותנו לתחושות פנימיות דומות.
• כשאנו מתנהגים לפי מה שאנו חושבים שאחרים מצפים מאתנו, ומתרחקים מעצמנו, מהאמת הפנימית שלנו ומאישיותנו. בכך אנו מאפשרים קרקע פורייה לתחושות פנימיות שליליות כגון : רגשות אשמה, כעס, עייפות, אכזבה עצמית ועוד.
• אנו נוטים לעשות הכללת יתר כשאנו מתייחסים לאפיזודה אחת ומשליכים אותה על שאר המצבים. באופן זה אנו חוסמים לעצמנו אופציות חדשות.
• כשאנו לוקחים אחריות מוחלטת על מצבים שונים בחיינו (פרפקציוניזם = הכול או לא כלום), גם כשהמציאות שונה.
• כשאנו עושים יחוס מצב לעצמי כאשר יש לו אלמנטים רבים שאינם קשורים אליי ולפעולותיי. כך אנו נהפכים גם לשופט וגם לתליין של עצמנו.
• בשירות העצמי אנו עושים הטיה הפוכה: את הצלחותינו אנו מייחסים לגורמים חיצוניים שאינם תלויים בנו ואילו את כישלונותינו לגורמים פנימיים בתכונותינו. אנו נוטים לפרש את התנהגותנו בשיפוטיות ובחומרה יתרה ואף לא מציאותית.
• אנו מתייחסים לרגשות כאילו הן עובדות מוצקות.
אף אחד לא יכול לעשות לנו רע יותר מאשר אנחנו לעצמנו. הלחץ מצמצם את תפקודנו ומשפיע עלינו לרעה. ככול שכמות הלחץ המופעלת עלינו הינה גדולה, או כאשר זמן החשיפה ללחץ הוא ארוך, אנו עלולים לחוות מצוקה גופנית ונפשית קשה. אף אחד לא יכול לתת לנו שקט פנימי, בזמן שהמחשבות שלנו, האחראיות על הפענוח ותרגום המציאות שבה אנו חיים עם עצמנו ועם סביבתנו, מכשילות אותנו. רוב הכאב והסבל האנושי נסוב סביב עצמנו, מתוך טעויות מחשבתיות, תחושות ועמדות פנימיות שליליות אשר מרחיקות ושודדות מאתנו את השקט והשלום הפנימי שלנו. הן גם מהוות אחד מגורמי המחלות המשמעותיים בעולם המודרני. מחלות כגון סכרת, לחץ דם גבוה, מחלות לב, שבץ ואחרות, הן תוצאה של מתח.
השלום הפנימי הוא מצב של איזון, בסיס יציב המאפשר לנו צמיחה והתפתחות. בפיוס, חמלה, אהבה וקבלה עצמית הינם חיוניים לצורך הישרדותנו, ונחוצים לנו כדי לקבל את עצמנו ללא השוואות וללא צורך באישורים מאחרים. הציפיות שלנו כלפי עצמנו וכלפי אחרים מותאמות למציאות. אנו מכירים בערך עצמנו ומוותרים על ביקורתיות ושיפוטיות. יפתח בפנינו שטח וחופש פעולה נרחב. נהייה פחות פגיעים, נחוש יותר שביעות רצון מעצמנו ומהחיים, ונחייה חיים מלאים ומהנים יותר. נאפשר לעצמנו גמישות מול מצבי אי וודאות ומצבי חיים חדשים ע"י אסטרטגיות התמודדות יעילות, המלוות באופציות התמודדות נוספות שיעזרו לנו התייחסות נכונה יותר לאירועים ולמצבים.
לשם כך, אנו נדרשים לערוך שינוי ולימוד דפוסי חשיבה ומיומנות יישומית לצורך הטמעתם. לחצים הנגרמים מתוך תהליכי חשיבה בלתי רציונאליים והנחות יסוד קוגניטיביות שגויות, נתן ללמוד כיצד להחליף אותם בתבניות קוגניטיביות רציונאליות, מסתגלות ומתמודדות. עלינו ללמוד לנהל ולסגל לעצמנו את היכולת לוויסות הרגשי של עצמנו ושל אחרים. כך נצפה לקבל רווחה אישית המכילה בריאות נפשית. כשנשכיל לסגל לעצמנו שיפוט עצמי חיובי, נוכל לשפר את איכות חיינו, להרגיש סיפוק ונינוחות, להקטין את המתח והלחץ הפנימי ולהשיג את השקט הפנימי הנכסף. עלינו להיות קשובים ומחוברים לעצמנו. להיות פתוחים לשינויים, ולזכור שישנם דברים שאפשר לשנות, וישנם דברים שאנחנו לא יכולים לשנות. גם לשגות זה בסדר. אף פעם לא מאוחר לפתח אהבה וחמלה עצמית שבלעדיהם לא נוכל לשרוד.
כשהבודהא הגיע להארה בעת שעשה מדיטציה מתחת לעץ שלו, הוא אמר:
"הכול צלול להפליא. אני רואה את הנוף שלפני במלואו. אני רואה את ידי, את כפות רגלי, את בהונותיי ומריח את ריחו העשיר של בוץ הנהר. אני חש מוזרות עמוקה ופליאה גדולה בשל היותי בחיים. פלא פלאים! ההארה הזאת היא טבעם של כל בני האדם, אבל הם אומללים משום שלא הגיעו אליה".
הבנה נכונה עפ"י הבודהיזם, ניתן גם לתרגם כ"פרספקטיבה נכונה", "ראיה נכונה" או "נקודת מבט נכונה". זוהי הדרך הנכונה להסתכל על החיים, על הטבע ועל העולם כפי שהם באמת - להבין איך הם באמת פועלים. הבודהיסטים מודעים לכך שתופעות הטבע הן בנות חלוף, החיים נמצאים בדינמיקה של השתנות אין סופית וההשתוקקות להשגת דברים חומריים יגרמו רק לסבל. הבנת המציאות, היא הדרך הנכונה שתביא אתה את השלווה והפיוס הפנימי. שלום הבית הפנימי שלנו.
אסיים בדבריו של הרקליטוס : "אלוהים, תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאינני יכול לשנות, את האומץ לשנות את הדברים שאני יכול, ואת החוכמה לדעת את ההבדל".
ליאורה צ'אפל .A.M עבודה סוציאלית מגשרת פסיכותרפיסטית מנחת קבוצות
