פתגמים ודברי חוכמה 

פתגמים ודברי חוכמה

ריצ'ארד באך "ג'ונותן ליווינגסטון השחף":
"אינך מבין. כנפי. איני יכול להניע את כנפי."
"מיינארד השחף, ניתנה בידך החירות להיות עצמך, עצמך האמיתי כאן ועכשיו, ודבר לא יוכל לעמוד בדרכך. זהו חוקו של השחף הגדול, החוק שהינו."
"האם אומר אתה שאוכל לעוף?"
"אומר אני שחופשי אתה."
ואז, בפשטות גמורה, פרש קירק מיינארד השחף את כנפיו, ללא מאמץ, והתרומם לתוך אוויר הלילה האפל.

________________________________________

גלילאו:
אינך יכול ללמד דבר. כל שביכולתך לעשות הוא לעזור לאדם לגלות זאת בתוך עצמו.


________________________________________


מתוך הספר "עוצמה פנימית" - על פי דרכו ותורתו של רבי נחמן מברסלב:
דרכים נסתרות
"לעולם אל נבזבז זמן ואנרגיה כדי לייחל להיות במקום אחר, עלינו להתרכז ולהתמקד במקום ובמצב בו אנו נמצאים.
צריכים אנו להבין שבכל מצב ומקום בו אני נמצאים, יש עניין שאותו אנו צריכים לעשות, יש דברים נסתרים שאותם אנו צריכים להשלים. אם לא נייחס לכך חשיבות אנו עלולים לפספס דבר חשוב ונפלא שיתגלה לנו רק לעתיד לבוא.
כמה נשגבים מבינתנו מחשבותיו של יוצר בראשית המסובב סיבובים עם כל נשמה כדי להביא אותה ליעודה, כמה נסתרים הם דרכיו והנהגותיו. צריכים אנו להבין שלכל מקום שהגענו אליו, הגענו בהשגחה פרטית, יש לנו דבר מה לעשות או לתקן שם, בכל מצב שנקלענו אליו, ננסה לנהוג בסבלנות ובאורך רוח, נהיה מוכנים לשנות ולהשתנות גם אם פני הדברים אינם תואמים את כוונותינו ורצונותינו.
רק כך נוכל לעבור את הגשר צר מאוד שהוא העולם הזה ולהגיע אל יעודנו הנצחי."


________________________________________

מריאן ויליאמסון מתוך הספר "בחזרה לאהבה" - הרהורים על עקרונות ה"קורס בנסים":
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.
זה האור שבנו - לא האפלה שבתוכנו - שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו - איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב?
למען האמת - איזו זכות יש לך לא להיות?
אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי-ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחדיהם.

________________________________________

ויקטור פראנקל - מתוך הספר "האדם מחפש משמעות" (רישומים ממחנה ריכוז נאצי):
מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו.
צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על-ידי החיים - יום-יום ושעה-שעה.
ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור - אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה.
חיים, פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף לפני כל יחיד ויחיד.

________________________________________

קונפוציוס נשאל: "מה מדהים אותך ביותר בבני האדם?" תשובתו היתה: "בני האדם מאבדים את בריאותם כדי לצבור כסף - ואז הם מאבדים את כספם כדי להציל את בריאותם. בשל מחשבותיהם על העתיד הם שוכחים את ההווה - וכך אינם חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד. ובה בשעה שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו, הם מתים כאילו מעולם לא חיו."


________________________________________

מסיפורי חסידים:
זמן קצר לפני פטירתו, פנה ר' זושא מאניפאלי לתלמידיו ואמר:
כאשר יקראו לי לבית-דין של מעלה, איני מתיירא מכך שמא ישאלוני: "זושא, מדוע לא הגיעו מעשיך למעשי אבותיך, אברהם, יצחק ויעקב", שכן למדרגתם הרי לא יכולתי להגיע.
אולם מתיירא אני שמא ישאלוני: "זושא! מדוע לא היית אתה-עצמך?! והרי זושא מושלם יכולת להיות!"
________________________________________


חיים ולדר, מתוך הספר "מאחורי המסיכה":
לכל אדם, פרט לאישיות, ישנה גם תדמית - הצורה בה רואים אותו בני האדם מסביב.
מכיוון שבני אדם מתקשים לשנות לטובה את אישיותם, יש המתמקדים בדרך הקלה - בתדמיתם. לשפר תדמית - זה בסדר, כמו ללכת בבגדים מתאימים. אך כאשר אדם מתרכז רק בתדמית, הוא משקיע את ימיו ולילותיו בטיפוח פריט חיצוני במקום בטיפוח עצמו.
אישיותו של בן אדם יכולה לעמוד מול קשיים, כאב, עינויים גשמיים ונפשיים, אולם תדמיתו של אדם היא כבלון נפוח. סיכה אחת והכל מצטמק. כל מה שעמל במשך שנים - יורד לטמיון.
על האדם לזכור כל העת לטפח את אישיותו. במקרים מסוימים, מותר לו לטפח גם תדמית, אך חשוב שיזכור כל העת כי זו המסיכה ולא המקור.


________________________________________

מיומני יוני נתניהו:
אני מאמין שהחיים בעיקרם אינם אוסף השעות והימים שבין לידתו של האדם למותו, אלא התוכן שאנו יוצקים לתוכו.
הביטוי היותר חזק של הקיום איננו זרימת הזמן לאורך חייו של אדם,
אלא אוסף החותמות שהוא מטביע על הסובבים אותו מכוח אישיותו ומעשיו,
ואוסף החתימות שהעולם מטביע בו -
דרך רגישותו ופתיחותו לגוונים היותר זקים של החיים.
יש מי שניתנו לו חיים ארוכים, ובמובן המסויים הזה - כמעט ולא חי.
ויש מי שחי חיים קצרים ומלאים. למד, ואהב, ולחם, וחינך לוחמים, התלבט בבעיות היותר עמוקות של חיינו - ונשאר עם זאת רגיש ופתוח - לחייך, לטייל, לפרוח, לשיר
________________________________________

הרב שלמה קרליבך:
חבר טוב הוא אחד שלידו אני רוצה להיות יותר טוב,
אבל חבר אמיתי הוא כזה שלידו אני כבר יותר טוב.