תודה, הבנו את הרמז
עמוס ל. הלך.
גיורא ל. הלך.
אורי ל. הלך.
מה הולך פה?
האם למישהו למעלה
נתקעה המקלדת?
האם זה הדבר עם קפה תמר?
אנחנו מבקשים אם אפשר
שהדבר יובהר אבל אנא
שלא על ידי מובאות.
או מעבר אל אות אחרת.
תודה, בהחלט
הבנו את הרמז.
ואם זו צורה של הלצה -
אז אלפי סליחות על שאנו
בכלל מעיזים להעלות זאת
אבל כאן למטה
היא לא מצחיקה.
ממש לא.
===================
קפה תמר, קריאה אחרונה.
Café Tamar, last call.
עמוס ל., ז"ל
גיורא ל., ז"ל
אורי ל., ז"ל
תודה, הרמז הובן. בבקשה
להפסיק עם ההדגמות
בית הקפה הזה ששבע קרבות ומריבות בין אמנים, משוררים
וסופרים את שהם מקווים ומבקרים יותר ועכשיו הרבה פחות,
וכמובן נצח חריקת הכיסאות (אלוהים, נצור ישבנים אובדים).
בחוץ הצעירים וצעירות הרבה פחות משהן סבורות (וחזיות
מתפוצצות לטעום את העולם) צופות בעוברים ובשווים יותר.
ומה עם איתמר? חבר, על תמר אני מדבר. קפה תמר.
הקפה לא מספק כאלה שירותים. אהבה באים מהבית
אתה מבין?
אדוני,
מה אעשה עם הערות כוללניות. אני זקוק לשמות, חביבי.
שמות; בשולחן הפינתי ההוא שם, התגודדו פעם ארבעה.
אחר כך היו לשלושה...שניים (ועננים של מבקרים
אם בעיתון רכלו על מי מהם)... אחד ...
אם הייתה זו ספירה של לאחור לקראת מסע בין-כוכבי,
עכשיו היה בא תורה של אש גדולה להאיץ את ההמראה,
אבל זה קפה תמר, וזה מה יש; את האש יש לבקש בחוץ.
אחרי האחד ההוא נותר בדל עיתון וכוס מיץ אשכוליות
שהוא שרה אתה שעות כמהלך בין הטיפות ולא יכול לה.
ועכשיו גם הוא. והכוכבים הסובבים כאן כמו היה זה
מזנון של תחנת רכבת בין-כוכבית ואנחנו הפסים מהארץ.
אלא שמכאן כבר לא יוצאות הרכבות (וגם לו עברה
רכבת עמק הבכא, היא לא הייתה עוצרת).ואני פה מחוסר
הטעם הפשוט כי התעוררתי.
לו יכלו הכיסאות לדבר וודאי היו שותקים.
כיוון שלא למדו (בשמינית התגייסנו לפלמ"ח)
שמרו באדיקות על זכות החריקה. שתיקה הרי
חקוקה באבן; דבר מדי יקר לבזבזו בבתי קפה.
היו שלום ושאלו בשלום האיש אשר אמר
כי אין דבר אנושי שזר לקפה תמר.
===========================================================
כותב, מבקר ומייחל.
