ושוב never say never 

ושוב never say never

מתוודה, מעולם לא אהבתי את האיש המשונה, הלא סימפטי הזה, בלשון המעטה.

לא ראיתי מעולם צל חיוך על פניו החתומות, או שהוא מחליף ולו חיוך או ניד ראש בנימוס עם שכנים.

בבקרים היה הולך הליכה נון שלאנטי נינוחה כזאת, וחושב שהוא עושה "התעמלות", תוך מניף זרועות מדי פעם בכיוונים בלתי מוגדרים, לא יותר מדי חלילה.

הייתה בו הקפדה מוזרה בצורת ההליכה בכלל, כי היה הולך בקווים ישרים ומסלולים קבועים בלבד, על הסנטימטר, ולא תתפוס אותו אחרת, ושום דבר לא יזיז אותו מדרכו מהמסלול שהחליט שקבע לעצמו.

והאיש הזה, המוזר, דווקא הוא, "סידר אותי" בגדול, שחבל"ז. 

באחד מטיולי הבוקר עם הכלבים, לולי התעקש תוך "התחפרות במדרכה" שהוא רוצה להרים רגל בדיוק בנקודה מסוימת. לכל מי שיש כלב מכיר את הקטע הזה של כלבים זכרים.

טוב, אין סיבה שאתעקש, זה בכל זאת טיול הבוקר שלו ולמענו, אז נשארתי כמה דקות כדי לאפשר לו זאת.

בדיוק אז ממש, בטיימינג מדהים, "האיש הזה" בא מולי, עם המסלול הישר שלו. לא תיארתי לעצמי, ולא תתארו גם אתם לכם:

הוא המשיך ישר, לא זז מילימטר, והתנגש בי בכל הכוח (ומזל שרק בי)!  בפול ווליום איך שאומרים ! ! !

הייתי מה זה דהומה לחתולין, מההלם והבהלה פתחתי עליו ג'ורה, שבאמת לא אופיינית לי. האמת, שיותר מהכול פחדתי על הכלב (הוא פגוע אורתופדית ולכן רגיש מאד, ובצדק):.

מה זה? מה הקטע שלך? השתגעת - יקרה לך משהו אם תזוז קצת? אתה לא רואה שאני מולך?

והעב"מ הזה עונה לי לא לעניין, ובאופן שגורם לבן אדם הכי רגוע "לראות את החצי כוס הריקה, ולאבד את העשתון שהיחידי שהיה בה" ולחשוד שזה לא היה בהיסח דעת בכלל: "לא רוצה  שכלב עושה קקה, הכול קקה". .....

אז מה? בגלל זה אתה מתנגש באנשים בכוונה שאלתי? הוא גם לא עשה קקה, והחבילות החומות שאתה רואה כאן זה לא שלי.

לאחרים אתה גם עושה ככה? אתה רוצה שאתלונן עליך או מה?

אתה יכול לבקש ולא לדרוש, ליותר מזה ממילא אין לך זכות, הרחוב אינו החצר האישית שלך, ובודאי שאין מקום לכך שתדרוש ועוד בצורה כזו, או תתנגש כך באנשים.

אם תמשיך לנהוג בצורה מטורפת כזו, להתנגש בי ובכלבים שלי בכוונה לפגוע, או לעשות כל מה שעולה במוחך הקודח ולחשוב שמותר לך, גם אני אעשה מה שאני רוצה, והחוק לצידי, אז קח זאת בחשבון.

אח"כ נמנעתי מ"המסלול הישר" שלו כשראיתי אותו, והוא נמנע ממני ומהכלבים, וכשהיה רואה אותנו היה בפתאומיות משעשעת משנה מסלול בזוית של 90 או 180 מעלות, פשוט מגוחך זה היה, כך הייתה מעין הפסקת אש די הרבה זמן.

מדי פעם ראיתי אותו מנסה לדבר עם פנסיונרים וזקנים אחרים, "בפרלמנט של השכונה" על הספסל בדרך, ולכל מי שהיה מוכן להקשיב לו על "הבעיה של הקקה", ועוד אי אלו שהם עניינים ברומו של עולם.

מוזר עם זאת, שהשחתה וחבלה חמורה של נוער שתוי ומתפרע, רעש בלילות, וזריקת שקיות זבל חופשי מהחלון על הדשא לא הפריעה לו איכשהו.

האמת, לאף אחד לא ממש הייתה סבלנות בשבילו, כנראה שלא היה לו בדיוק עם מה להתעסק.

פתאום, אחרי כל השנים האלה, אני הולכת ברחוב משפשפת עיני בתימהון ודהומה לחתולין, , ולא מאמינה למה שעיני רואות:

הוא, "האיש הזה", כן, אותו אחד, הולך מולי עם.....גור כלבים קטן, מסמורטט, וחמוד להפליא.

מי עושה חשבונות? אני? 

זרקתי את החשבונות לכל הרוחות והשדים, ובלי שום עכבות what so ever  "התנפלתי עליו" כאילו מעולם לא ארע דבר.

איחלתי לו בהתלהבות שיתחדש, בריאות, ואריכות ימים, עם הליכות מרובות לטיולים עם הכלבון, אמרתי שאני שמחה לראות שיש לו כלב ושאלתי איך, מי מה....מה קרה?

הסתבר שהוא אינו רואה טוב (עדיין לא תירוץ להתנהגות המוזרה, אבל לא חשוב), ושיום אחד הוא הלך לטייל עם אשתו ובאיזה מרכז מסחרי עמד בצד איש וניסה "לשווק" את הגורים שנולדו לכלבה שלו כי רצה למצוא להם בייאושו בתים.

הוא פנה גם אליו מתחנן לו שייקח ממנו אחד שהוא "לא יודע מה לעשות אתם", מבלי להכירו, לשאול עליו מאום, בלי לבקש כסף (זה מבטיח השקעה ורצינות של המאמץ), נאדא. ניסה "לשווק" אותם כאילו הן חבילות מיותרות (למה לא לעקר למה?).

האמת ?! הרי לא הייתי נותנת לו גור כלבים לאימוץ עם כל מה שידעתי עליו. והוא? נתנו לו "מתנה", יענו בחינם, בלי לבקש כסף, בלי כלום - אז הוא לקח, מה יכול להיות? זה בחינם, אז קודם כל לקח. קאפיש?

אבל מה? מסתבר שמשהו בלתי ברור כנראה התחולל באותו יום בכוכבים בשמיים. הפעם הם לא "נלחמו ממסילותם עם סיסרא", או אולי דווקא כן, לא יודעת....אולי חוללו משהו למוחם המוזר הקודח של האיש המשונה הזה ואשתו.

עשה רושם שהם הפסיקו לשנוא כלבים, לא מפריע להם הקקה, והם מטפלים בכלבון החדש שלהם, הולכים אתו לטייל בגאווה מרובה ברחוב.

האיש כבר לא יושב על הספסל עם זקנים ממורמרים אחרים ומחפש על מה לקטר - יש לו תעסוקה, הוא מטייל ומטפל בכלב, ומדבר פתאום עם כל בעלי הכלבים בשכונה, ושנקרים בדרכו, ואפילו הקווים הישרים והמסלולים שלו התחילו קצת להשתנות ולהתגמש.

ואני - מאושרת עד הגג שטעיתי.

הפכתי פתאום כבמטה פלא ל"שכנה טובה" ו"אישה נחמדה" (מה? לא הייתי קודם?), שמעודדת, נותנת טיפים, מבהירה שאם הם צריכים או לא יודעים משהו הם יכולים לשאול ואם אוכל כמובן אעזור.

וואלה, טוב שלא התערבתי עם אף אחד....

רואים - ואני מזכירה גם לעצמי, אין דבר כזה לעולם לא,  never say never

פורסם במקור כולל תמונות בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2319654/