למי ששהה מתישהו בשנים האחרונות ליד ילדים, או לחובבי הסרטים המצוירים המבוגרים שבינינו, אין שום צורך להציג את בוב ספוג מכנס מרובע.
בוב ספוג נוצר על ידי האנימטור והביולוג הימי [!!] סטיבן הילנבורג. העולם שהילנבורג יצר הוא מראה קומית ושנונה להחריד לעולמנו אנו: בוב ספוג, שמתחיל את דרכו בתור ספוג צהוב תמים ודי מוגבל במלבושיו, הופך במהרה לעבד קפיטליסטי מסונוור שכל כמיהותיו הרוחניות מוצרות ליצירת קציצת הסרטן המושלמת ולהיות העובד מזון-מהיר הטוב ביותר שניתן להיות. מר קראב, המעסיק שלו, שמוכר קציצות שעשויות מסרטנים על אף שהוא סרטן בעצמו – מה דעתכם על זה בתור ביקורת מרקסיסטית? - הוא סרטן תאב בצע העושק את שני עובדיו: בוב ספוג וסקווידוויד. סקווידוויד רוצה להיות אמן נערץ ואהוב אבל אין לו כשרונות אמנותיים ממשיים, מה שהופך את יומרותיו למגוחכות.
היחידים השרויים באושר תמידי הינם בוב ספוג וחברו פטריק – שמנת המשכל שלהם מזערית וחשודה באי קיום.
יצירתו השנונה וההזויה של הילנבורג פונה לא פחות למבוגרים מאשר לילדים.
כך גם משחקי בוב ספוג: התענוג שבקרבות רחוב עם בריוני בועות מרושעים, טיגון קציצות סרטן קדחתני, להשתמש בבוב ספוג עצמו כספוג לניקוי רצפה , ונטרול מדוזות מהופנטות, הוא בהחלט לא תענוג המוגבל לילדים בלבד.
מגוון משימות הזוי שכזה הוא משהו שרק מוח כמו של הילנבורג היה יכול לחשוב עליו. העובדה שהוא ביולוג ימי נוכחת במשחקים כגון בובספוג בפירמידה – בו בובספוג צריך להציל את השוניות הגוססות של ביקיני בוטום.
אם כי קשה לומר שמשימות כגון דריכה על מדוזות משמרת אחד לאחד ערכים סביבתיים....משחקי בוב ספוג לוקחים את הפארסה הימית של הילנבורג והופכים אותנו לחלק ממנה.
השלב הבא צריך להיות לטעום קציצת סרטן. זהו אלמנט נוסף בסדרה שמשתקף היטב במשחקי בוב ספוג: הזווית החדה והמצחיקה כל כך של הילנבורג על האמריקנה: משחקי היאבקות, בייסבול, הסגידה למזון מהיר, ורצונו המגוחך של בוב ספוג להיות עובד טוב – כל אלו הם חצי ביקורות נוקבים של הילנבורג בתרבות האמריקאית, המרוככים בצחקוקי הפרא של הספוג הצהוב. כל זה נוכח מאוד במשחקי בוב ספוג, בהם המישמש האמריקאי של הילנבורג הוא כמו עיסה ורדרדה מהנה על קצה מבריק של מרית.
