האחריות המיניסטריאלית של שר בממשלה 

לכל ארגון ציבורי יש משימה. האחריות האישית של ראש הארגון היא לוודא שמוגדרים יעדים עבור אבני דרך להשגת המשימה, שמוכנות תכניות עבודה כדי להגיע ליעדים ושלכל עובד בארגון מוגדרות מטלות הברורות לו, והוא מצויד בכל הכלים הנדרשים לבצוע המטלות שהוטלו עליו. כך למשל משימת משרד החקלאות היא לספק לאוכלוסיה שירותים חקלאיים. שר החקלאות אחראי להצלחות  ולכשלונות  של שירותים אלה.

 מי שעומד בראש ארגון אינו יכול לממש את כל הציפיות הנ"ל בעצמו, והוא צריך להאציל סמכויות לאנשים נבחרים ולהנחות אותם לביצוע המטלות שבאחריותו.  הבחירה באנשים אלה היא באחריותו שכן עליו לסמוך עליהם. גם במצב זה של האצלת סמכויות באחריותו האישית של ראש הארגון לוודא את הדברים הבאים:

1. בכל שנה מוגדרות מטרות להשגה, והמטרות ברורות  לאנשים שצריכים להגיע אליהן

2. קיימות תוכניות עבודה מפורטות להשגת היעדים הרצויים

3. כל עובד מבין מה המטלות המצופות ממנו לעשות והוא מצויד בכל הכלים הנדרשים לבצוע המטלות ( הוראות עבודה, אנשים, תקציב וכו' )

4. מהאמור לעיל ניתן להסיק שראש הארגון חייב לפתח אמצעי בקרה המאפשרים לו לדעת באיזה מידה שלוש החובות הראשונות אכן מתבצעות כמתוכנן. הכלי המקובל כיום לעשות זאת הוא סקר עובדים מצד אחד וסקר לקוחות מצד שני. זו אחריות אישית של ראש הארגון למסד אמצעי בקרה כזה שמאפשר לדעת את מידת הביצוע של שלוש החובות הראשונות.

5. יש מעקב שוטף על כשלים/פיגורים ובעיות בבצוע תכנית העבודה כמתוכנן

 חמש החובות שלעיל מהווים את האחריות האישית של ראש הארגון. הוא חייב לוודא שהן מתבצעות כמתוכנן כדי שלא תחול עליו אחריות אישית ישירה לכשלים שיתפתחו בארגון.

 תחת מרותו של שר בממשלה מצויים בדרך כלל מספר ארגונים, ועל כן הוא צריך לפעול על פי חמשת הכללים שלעיל ביחסו אל ראשי הארגונים הכפופים אליו ( ממש כמו כל ראש ארגון ). בנוסף לכך בתור אדם נבחר עליו גם להיות אחראי לתוכן היעדים הנבחרים לבצוע בתכנית העבודה. בדרך כלל יעדים אלה נגזרים מתוך קוי היסוד של הממשלה.

 השר צריך לוודא שלכל אחד מהארגונים הנתונים למרותו יש מכניזם בקורת שיכול לגלות סטיות מתכנית העבודה המתוכננת. אסור לסמוך על בקורת מבקר המדינה, כיוון שהוא רק דוגם ארגונים וגם זאת רק בענין מסוים. בדרך כלל ניתן לומר שאם מימצאי המבקר חמורים אז יש גם כשל במנגנון הבקורת ( או שלא קיים כלל ).

 להלן שתי דוגמאות:

א. ביפן אירעה תאונת מטוס, ושר התעופה, אשר מונה רק כמה ימים קודם לכן, התפטר בגין אחריות מיניסטריאלית. צעד כזה יכול אולי לרצות ציבור אבל אינו עוזר לקיום מימשל טוב יותר, כיוון שאין זה ריאלי לצפות לבקרה נאותה על ארגון תוך מספר ימים. יש צורך להתחשב גם במשך הזמן לקיום האחריות, ודוגמא זאת טיפוסית להתנהלות יפנית, שבה מסורת עדיפה על דמוקרטיה.

ב. נקח מקרה שבו שר חקלאות קיים את כל חמש החובות האישיות שהוזכרו לעיל. כעת נניח שמפקח בתחנת גבול, אשר, בניגוד להוראות, התרשל בבקורת של תוצרת חקלאית מיובאת והתוצאה היתה אסון לאומי בצורת מגיפה בעדרי בקר בכל המדינה. אין טעם בהקרבת השר על ידי דרישה ממנו להתפטר. גם כאן לא תצמח מכך שום תועלת לאף אחד. כל האשם צריך להיות מופנה אל המפקח בלבד. מדינה אינה יכולה לתפקד כאשר כל אדם שני הוא שוטר ( כמו שהיה במזרח גרמניה ).

 אחריות מיניסטריאלית אישית צריכה להיות מוגבלת לחמש החובות שהוזכרו לעיל. הרחבה של האחריות המיניסטריאלית מעבר לכך אינה משרתת כל מטרה של קבלת מימשל טוב יותר ולכן אין לה מקום במימשל דמוקרטי.

 שרי ממשלה רבים כושלים בבצוע חמש החובות שנמנו לעיל, ורבים מהם אפילו לא מנסים לבצע אותן. בכלל אין זה מקובל עדיין להעריך הצלחה של הממשלה במשימותיה ולכן הסוגיה הזאת מגיעה לשולחן הדיונים רק במקרים של כשל בולט ( בסקטור העסקי נעשית הערכה תקופתית של הצלחות/כשלונות, ובמידה ומתגלה כשל בקנה מידה קטן מיד נעשית פעולת תיקון ). לפיכך אם מטרת העל היא להגיע למימשל טוב יותר אז יש מספיק חומר בחמש החובות שנמנו לעיל כדי לממש אחריות מיניסטריאלית אישית למשך זמן רב. בישראל, למשל, מבקר המדינה מצא בדוח שלו בשנת 2002 שאין בקרה מתאימה על ביצוע תכניות וזאת בעצם מחלת מדינה. יתכן שהסיבה לכך היא שרוב המתמנים לשרים הם נבחרי ציבור, שאין להם ניסיון מספיק בניהול ( והם כמובן לא יודו בכך ). אין קורס הדרכה בניהול לשרים והם אינם רואים מסביבם דוגמאות טובות להתנהלות ולא ינסו להשתלם ולהשתפר בכוחות עצמם. הגדרת אחריות אישית ברורה עליהם יכולה לעזור בכך ולדרבן אותם להשתפר.

מבקר המדינה בודק כעת את ענין השריפה בכרמל. לאחר פרסום הדוח הסופי של המבקר לגבי המימצאים העובדתיים נבצע ניתוח של מידת אחריותו האישית של שר הפנים לאירוע הטרגי הזה.