לשון הרע במסגרת טוקבקים באינטרנט 

חוק איסור לשון הרע קובע כי "לשון הרע" הוא דבר שפרסומו עלול, בין השאר, להשפיל יחיד או תאגיד בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם וכן לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

לגבי פרסום לשון הרע באמצעי תקשורת קובע החוק הנ"ל כי לעורך אמצעי התקשורת יש אחריות לפרסום, במידה והנפגע דרש ממנו לפרסם תיקון או הכחשה לתוכן לשון הרע שפורסם.

דא עקא, לגבי הוכחת אחריותם של גולשים לגבי פרסום לשון הרע במסגרת טוקבק באתר אינטרנט, השאלה מורכבת הרבה יותר, שכן מעבר להגנות הרגילות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, קרי, "אמת דיברתי", חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות את הפרסום, הגנה על ענין אישי כשר וכד', קיימות עוד הגנות אותן יכול מפרסם הטוקבק להעלות, אם ייתבע על פרסום לשון הרע במסגרתו.

כך למשל, אם מדובר בדוגמאות קיצון של טוקבק שפורסם באתר איזוטרי, במקום נחבא באתר או בתחתית רשימת הטוקבקים לכתבה מסוימת- ניתן לטעון כי גולשים בודדים, אם בכלל, נחשפו לתוכנו של הטוקבק.

אפשרות נוספת לבחינת מידת ההתעניינות של הגולשים בטוקבק ניתן למצוא באמצעות ספירת מספר הכניסות לטוקבק- נתון אותו ניתן לקבל מבעלי אתר האינטרנט בו הוא פורסם- או למשל, לבדוק אם הטוקבק הוא בין האחרונים שפורסמו באותו ענין- דבר המעיד על ירידה בהתעניינות הגולשים בענין נשוא הטוקבק.

חשיפת פרטי הגולש שפירסם את הטוקבק לצורך הגשת תביעת לשון הרע נגדו נעשה באמצעות הליך משני במסגרתו מבקש הנפגע צו שיורה לאתר האינטרנט למסור לו את פרטי ה- IP של מפרסם הטוקבק ולספקית האינטרנט הרלוונטית- למסור את פרטי הלקוח שלה המשתמש באותה כתובת IP-ואפרט.

איתור כותב טוקבק באמצעות איכון כתובת ה- IP שלו, מבוססת על העובדה, שהתשתית של רשת האינטרנט (הקיימת היום), מבוססת על זיהוי "מיקומם" של מחשבים המחוברים לאינטרנט, באמצעות "שפה", של מספרים. כתובת IP, הינה, בעצם, מספר, המתאר את המיקום ברשת של המחשב, ממנו נשלח הטוקבק.

יצוין, כי הצגת פרטיו האישיים של הגולש ,מראש, אינו תנאי למתן זכות גלישה באינטרנט, אולם, נכון להיום, ברוב המקרים, התשתית מאפשרת שיחזור הזיהוי של "מיקום" המחשב שהיה מחובר לאינטרנט, בעת כתיבת הטוקבק באמצעות כתובת ה- IP.

על אף האמור, ניתן לטעון כי הטכנולוגיה הקיימת מטילה מגבלות על האפקטיביות של גילוי כתובת IP, בכמה מישורים.

ראשית, עקב ריבוי הצרכנים לעומת כמות כתובות ה- IP העומדים לרשותם,  ספקי אינטרנט רבים, אינם מקציבים לכל צרכן שלהם כתובת IP קבוע, משלו. הספקים על כן מקצים את מאגר הכתובות שבבעלותם, לצרכניהם, על בסיס דינאמי. למחשב המתחבר ברגע מסוים, באמצעות הספק המשרת אותו, תוקצה כתובת IP מזדמנת, על מנת לאפשר את ההתחברות, למשך זמן הגלישה. בתום הגלישה, הכתובת תסופק למחשב של צרכן אחר, המבקש להתחבר לרשת. היעדר סנכרון מדוייק בין ספק הגישה לשעון הפורום, עלול להביא לטעות בזיהוי.

בנוסף ומאחר ולא הוקצו לכל אחד מצרכני הספק כתובת סטטית וקבועה, קיימת סבירות לא מבוטלת, שגם לאחר העתרות לבקשה לחשיפת כתובת ה- IP, יתגלה שבעל הכתובת המבוקשת, הינו אחד מספקי שרותי האינטרנט.

מעבר לאמור לעיל, אף אם כל ההליכים יבוצעו ויאותר מיקום המחשב גופו, אין בעצם גילוי המחשב, כדי להוות גילוי הגולש. מחשבים רבים קיימים במקומות ציבוריים ומחשבים רבים הינם נגישים למשתמשים, מגוונים ו/או בכל מקרה, ליותר מגולש אחד.

כמו כן, התפתחויות טכנולוגיות חדישות ונוספות, מאפשרות גלישה אלחוטית. גולשים מתחברים לרשת הפתוחה, באמצעות כלים אלחוטיים.  חיבור לרשת המתבצע בצורה זו,  יכול להוביל לכך  שהכתובת ה-IP שתתקבל , תהיה הכתובת של מחשב אחר, בעל חיבור לאינטרנט, שהיה בסמיכות מקום לתקשורת האלחוטית שבוצעה.  במצב שכזה, אין בהכרח כל קשר בין הגולש האלחוטי, לבין המחשב שכתובת ה-IP מובילה אליו. 

לענין תוכנו של הפרסום, יצוין כי האינטרנט הינו פלטפורמה להחלפת והפצת דעות באופן אנונימי ומשכך, לא מוטלת על כותב הטוקבק כל חובה להזדהות בשמו האמיתי.

באשר להשפעת הדברים שנכתבו בטוקבק על גולשים "סבירים" אחרים, הרי שידוע הדבר שאין ליתן אמון רב בדבריהם של גולשים אנונימיים ויש להתייחס לכל אימרה שכזו, בספקנות ראויה. גולש הבוחר להתבטא באנונימיות, מבהיר בעצם לקוראים שמדובר באימרה של אדם הבוחר שלא לגלות את זהותו, ועל כן לא ניתן אף לבחון את שאלת מניעיו ומהימנותו.

במילים אחרות, עצם הבחירה להתבטא תוך כדי שימוש בשם כינוי, מבלי להזדהות, מהווה חלק אינטגראלי של אותה האימרה וחלק מהנסיבות המשמשות את הגולשים באתרי אינטרנט על מנת לבחון את מהות האימרה וסיווגה.

גולשים "סבירים" של הרשת אינם מייחסים רצינות יתר לטוקבקים סתמיים המשוגרים על ידי גולשים הבוחרים מראש, להתבטא באופן אנונימי, בשעה שמניעיהם, מידת מהימנותם ומקור ידיעותיהם, מוטלים, מלכתחילה, בספק ולוטים בערפל.

הביטוי האנונימי הוא "ביטוי מוחלש" שהקורא הסביר אינו נותן לו משקל של ממש והמשקל שנותן הציבור לכתיבה אנונימית ברשת, אינו גבוה.

בנוסף, אופיו של הפרסום, במסגרת טוקבקים הנכתבים ע"י הגולשים באופן חופשי, שוטף וללא הגבלה ומתפרסמות מיד בסמוך לאחר מועד כתיבתן, מאפשר לנפגע למזער ואף לאיין את נזקיו הנטענים, באמצעות פרסום טוקבק תגובה או התייחסות, מעל אותה "במה" ובפירוט.

יתרה מכך,  במקרה של טוקבק, ברור לציבור הגולשים כי מפרסם הטוקבק איננו מושא הפרסום, וכי דבריו אודות מושא הפרסום הינם בעלי מימד ביקורתי. הקורא את דבריו של אותו מפרסם טוקבק, יכול להבין כי לפניו עמדה ביקורתית ביחס למושא הפרסום, ולמקם ביקורת זו, נכונה אם לאו, בקונטקסט המתאים.

כמו כן, כאשר מדובר בפרסום טוקבק בודד, ולא ב"קמפיין שיטתי" נגד הנפגע, יש בכך כדי להראות שהטוקבק לא נכתב מתוך זדון של כותבו ולא בכוונה לפגוע בנפגע.

מכל מקום, פסיקת בתי המשפט בעת האחרונה כמו גם כנסת ישראל פוסעות בנתיב שמטרתו להתאים את הוראות חוק איסור לשון הרע לעידן הטוקבקים באינטרנט- ועל כן, "טוקבקיסטים- היזהרו בדבריכם !".

אין באמור לעיל כדי למצות את מלוא דרישות החוק והדין ביחס לנושא הנדון, שכן, מטבע הדברים, היה צורך לפשט ולהתאים את הבסיס החוקי הדן בענין נשוא המאמר, כך שיהיה מתאים ונהיר לקהל הרחב. כמו כן, אין לראות באמור לעיל חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ משפטי אישי בענין ספציפי בו ניתן לבחון את מלוא המידע והמסמכים הרלוונטיים.