אוניה זרה חויבה להפקיד ערבות על מנת לבטל צו מעצר שהוצא נגדה 

עו"ד גיל נדל, שי בבאי

החל מימיו הראשונים של המסחר הבינלאומי, ועד ימינו, הצינור המרכזי לשינוע סחורות ברחבי העולם הוא הצינור הימי. בשל החשיבות העליונה שבמסחר שוטף, התפתחו סביב המסחר הימי דינים מיוחדים המכונים "דיני ימאות".

בין היתר, התפתחו דינים ייחודיים אשר נועדו להבטיח תשלום חוב שנוצר אגב אספקת מצרכים חיוניים לאוניה. הצורך בכללים אלה נוצר בשל העובדה שאספקת מוצרים מסוימים, כגון דלק, היא הכרחית להמשך הפעלתה של אוניה, ומאחר ואוניה היא כלי נייד היכול לנוע ברחבי העולם, קיים סיכון שצד שסיפק דלק לאוניה, לא יוכל לגבות את החוב.

לאור סיכון זה, נקבעו כללים בינלאומיים אשר מבטיחים את התשלום על ידי בעל כלי השיט, כמו  שעבודים ימיים ותביעות 'חפצא'. תביעת חפצא, משמעותה האפשרות לתבוע את החפץ – האוניה עצמה, לרבות אפשרות לבקש את מעצרה בארץ עד לבירור התביעה.

בכללים אלה עוסקת החלטה אשר ניתנה לאחרונה בבית המשפט לימאות בחיפה.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

התובעת במקרה זה היא חברה בינלאומית בשם "יופיטר ספנות ומסחר בע"מ" אשר עוסקת באספקת דלקים ומצרכים. הנתבעת היא אוניה זרה אשר לה סופקו דלקים על  ידי יופיטר, ואשר כנגדה הוצא בהליך קודם צו מעצר בינלאומי על ידי בית המשפט לימאות בחיפה, לבקשת יופיטר.

האוניה ביקשה מבית המשפט לבטל את צו המעצר, וטענה כי במקרה זה הדלקים סופקו לה על ידי מפיצים עצמאיים מקומיים בנמלים השונים, ספקי משנה של יופיטר, ולא על ידי יופיטר ועל פי הכללים הבין לאומיים והישראליים בנושא, צד שלישי כמו יופיטר אינו יכול להגיש תביעת 'חפצא' (תביעה כנגד החפץ- כלי השיט), אלא רק הנפגע הישיר מכלי השיט, בעצמו. 

טענה נוספת שנטענה קשורה למטרותיו של הדין הימי- האוניה הסבירה כי מטרת ההגנה הנרחבת לספקים שבתביעות חפצא, היא לאפשר אספקת ציוד הכרחי לאוניות מבלי שיהיה צורך במו"מ ארוך ובחוזה המנוסח ונחתם ע"י עורכי דין (לדוגמא על ידי כך שההסכם יבוצע מול קברניט האוניה, ולא בעליה).

לאור זאת, מאחר במקרה זה היה מדובר בהסכם לאספקת דלק שנחתם מול בעלי האוניה, לאחר שכל צד התייעץ עם עורכי דין, טענה האוניה כי לא מוצדק לאפשר לספק הגנה נרחבת בדמות צו מעצר נגד האוניה.

החלטת בית המשפט:

ראשית, שלל בית המשפט את טענת האוניה כנגד מעצרה, לפיה התביעה במקרה זה שמורה רק למפיצים המקומיים, ספקי המשנה של יופיטר.

בית המשפט ציין כי השעבודים הימיים ותביעות חפצא נועדו להעניק בטוחה למי שמספק מצרכים ושירותים חיוניים, וכי אין זה משנה האם המצרכים מסופקים ישירות או דרך מפיצים שהם ספקי-משנה. בית המשפט ציין כי אף אם הדלקים סופקו באמצעות ספקי-משנה, יופיטר היא זו שחתמה על ההסכם לספק אותם. בנוסף, ציין כי אם נשלול מספק שחתם על הסכם לאספקת דלק את האפשרות לבקש צו מעצר, להבא, ספקים יבקשו מאוניה תשלום במזומן והדבר יעכב את חיי המסחר. 

כמו כן, דחה בית המשפט את טענתה השנייה של האוניה, לפיה הדינים הימיים לא חלים כשההסכם נעשה בין הספק לבעלי האוניה (ולא מול הקברניט). בין יתר הנימוקים לדחיית הטענה, הסביר בית המשפט כי בעידן האינטרנט המודרני אין עוד מגבלה לבעלי אוניות להתנהל מול ספקים בנמלים מרוחקים, ולכן אין עוד טעם להבחין בין עסקה שנעשתה עם קברניט (אשר רק הוא יכול היה בעבר לערוך עסקה שכזו באופן מיידי) לעסקה שנעשתה עם בעלי האוניה.

בסופו של דבר, דחה בית המשפט את בקשת האוניה לבטל את צו המעצר, אך אפשר לאוניה להפקיד בבית המשפט את סכום התביעה כולה במזומן או בערבות בנקאית, וזאת על מנת שלא לפגוע באפשרות של האוניה להמשיך ולשנע סחורות ברחבי העולם עד לבירור המשפט.

סיכום ומסקנות:

הדין הימי הוא דין מורכב ומיוחד , ומאמר זה רחוק מלגעת במלואו. אף שכללים אלה הינם עתיקי יומין (כך לדוגמא, חוק בין לאומי מרכזי הוא חוק האדמירלות משנת 1861), דינים אלה מותאמים להתפתחויות של העולם המודרני בכך שניתנת להם פרשנות עכשווית בבית המשפט, ומקרה זה הוא דוגמא טובה לכך.

(ת"ח (חי') 42908-03-11 Jupiter Shipping and Trading Ltd נ' Tara Kaptanoglu, החלטה מיום 30.3.11, השופט רון סוקול. ב"כ הצדדים- לחברת יופיטר (ספקית הדלק)- עו"ד אילן אורלי ושות'; לאוניה- עו"ד ג'ון ויואב הריס).