מהי אינטואיציה? הגדרה מילונית:
"תכונה אנושית שמקנה לאדם ידיעה על המציאות שקשורה בתת מודע ושנוצרת ללא שימוש בחשיבה"
היא נוצרת במהירות: "בן רגע" או לחילופין: "לישון על זה בלילה", "להתייעץ עם הכרית".היא מופיעה כמסר בצורות ביטוי שונות, תחושת בטן, הרגשה, ידיעה. אנשים שונים "מרגישים" את המסרים שהאינטואיציה שלהם מוסרת באופנים שונים ונותנים להם יותר או פחות לגיטימציה.
בתרבות המערבית קיים דגש, מוגזם לעיתים, בחשיבה הרציונאלית. מצב זה גורם להרחקה של "הקול הפנימי" ולדה-לגיטימציה שלו. למרות זאת, ניתן לומר שאחד המקורות של מה שמכונה "שכל ישר" הוא האינטואיציה עצמה. כיצד אנו יודעים מה לעשות ואיך להבין מצב או אדם? במספר לא מועט של מצבים על ידי השכל הישר. כנגד הטיעון שידיעות אינטואיטיביות לא תמיד נכונות, אפשר לטעון: כמו הידיעות שמקורן במחשבה גם הידיעות שמקורן באינטואיציה יכולות להתגלות כלא נכונות. אך זו לא סיבה להתעלם מהן.
מתן לגיטימציה לידע שמקורו באינטואיציה קשור בקבלה העצמית של האדם. הקבלה של אותו קול פנימי ייחודי כמשהו בעל משקל, חשוב ושווה התייחסות.
פרופסור ריצ'רד וויסמן, פסיכולוג בריטי מאוניברסיטת Hertfordshire, ביצע מחקר על אפיונים של "מצליחנים", אנשים "עם מזל". להלן מספר מסקנות לגבי ההקשבה לאינטואיציה:
"מצליחנים מקשיבים לאינטואיציה שלהם, מה שמאפשר להם פתיחות להזדמנויות. לא תמיד צריך, או כדאי, להתנהג על פי האינטואיציה, אבל בהחלט לא להתעלם ממנה. ציטוט:
Lucky people make effective decisions by listening to their intuition and gut feelings."
In addition, they take steps to actively boost their intuitive abilities by, for example, meditating and clearing their mind of other thoughts."
כדאי להקשיב "לאינסטינקטים", כיוון שבדרך כלל הם נכונים. אך איך נקשיב להם? כאשר אנו במסגרת תרבותית בעלת מסכת דה-לגיטימציה של סוג החשיבה זו, ביחד אם ההערצה של החשיבה הלוגית, קשה לראות קצת מעבר לגדר.
תיאוריות שונות מסכימות שהאינטואיציה מגיעה מהמוח עצמו. לא מהיכולת שלנו לחשוב, לא מהחלק של המוח "החושב", האחראי על החשיבה האנליטית והתודעה הגבוהה שבקליפת המוח, אלה מהמוח עצמו. על פניו, נראה שאמירה זו לא מבדילה בין האינסטינקט לאינטואיציה, אך קיים הבדל משמעותי. האינסטינקט הוא מולד, דחף ביולוגי מולד וחד פעמי, לעומת האינטואיציה שעשויה להיות מעוצבת ע"י חוויות קודמות, זיכרונות העבר ולא להוות גורם חד פעמי.
לשאלה על מה אנחנו מדברים כאשר אנו מדברים על "הקשבה לאינטואיציה" אני מעוניינת לתת תשובה מתוך הבנת ההקשבה עצמה. לורה ויתוורת', הנרי קיסמי-האוס ופיל סנאהל מתארים שלוש רמות של הקשבה בספרם אימון קו-אקטיבי:
הקשבה ברמה 1: תשומת הלב ממוקדת בעצמנו, אבחון משמעות הדברים עבורנו. מקבלים מידע על אודותינו, התחושות שלנו לגבי הדברים, ההסתכלות שלנו, הרגשות שלנו, המסקנות שלנו.
הקשבה ברמה 2: הקשבה ממוקדת באדם אחר.תשומת הלב אינה נוגעת לנו. משמעות הדברים עבורו. הקשבה לשפת גוף ומודולציות קוליות. אמפטיה, בהירות , שיתוף פעולה.
הקשבה ברמה3 : הקשבה מקיפה 360 מעלות. הקשבה עם האינטואיציה. קליטה של תחושות, טמפרטורה, צבע, רמת אנרגיה. הקשבה עם כל החושים.
אני סבורה שקיימת קטגוריה נוספת, אם להמשיך באותו מודל של חלוקת ההקשה לרמות שונות, הקטגוריה הרביעית. הקשבה ברמה 4.
הקטגוריה רביעית היא כוללת בתוכה את כל רמות ההקשבה (רמה 1, רמה 2 ורמה 3) בבת אחת. במודל זה יש בכוחה של האינטואיציה לארגן מידע על אודותינו, על האדם האחר ועל הקונטקסט בכל רגע נתון, להתגלות ולהעביר מסרים תוך זרימה טבעית.
לאדם המיומן בהקשבה לאינטואיציה, ההקשבה ברמה 4 היא בגדר הרגל. במקרה זה מדובר על הרגל בעל חשיבות לשיפור היחסים הבינאישיים, לזיהוי הזדמנויות ולקבלת החלטות. להפוך ל-"איש עם מזל". אדם פתוח להזדמנויות ולחוויות חדשות, אדם שמוכן להתנסות, אדם שתפריט תגובותיו מורחב. איש עם מזל, מוכן לצאת מהתבניות המוכרות לו, נלהב, יצירתי ויוזם.
אנא נבחן את הגדרת האינטואיציה מחדש. נעמיד את ההנחה הבאה למבחן:
"אינטואיציה היא ידע שמקורו לא בחשיבה".
מקורה של האינטואיציה הוא אכן בתהליך חשיבה, אך לא בחשיבה הלוגית, אלה בסוג של חשיבה "אינטואיטיבית" שמהווה סגנון חשיבתי אחר. כמו שחשיבה יצירתית היא בגדר סגנון חשיבתי אחר, נוסף ושונה מהחשיבה ההגיונית, האנליטית, הלוגית. הסגנון לא מבטל או מתנגש עם החשיבה הלוגית, אלה משלים.
מדוע עלי להבהיר שאין כאן ביטול, התנגשות או הפחתת חשיבות של סגנון אחד ביחס לשני? דפוס החשיבה המשורש "כן" /"לא" הדיקוטומי, לא מקבל בטבעיות "גם" ו-"גם".
פרופסור ג'נט מיטמן, מאוניברסיטת Massachusetts, בעבודתה Crossing The" Borders of Critical Pedagogy and Creative Prosess" מגדירה את התהליך היצירתי וקושרת קשר הדוק בין הקשבה ברמה 4 לבין אינטואיציה ויצירתיות. תהליך יצירתי הוא "הקשבה עמוקה לעצמי, לאחר ולסיטואציה כדי לאפשר זרימה טבעית של תגובות אינטואיטיביות"
בסדנאות פיתוח היצירתיות המועברות על ידי, אני נתקלת באופן מתמיד בקושי שיש לאנשים בקבלת תהליכי חשיבה אחרים מהתהליך הלוגי המוכר, הדפוס הדיקוטומי "או -או" מקבל ביטוי חזק ביותר. אין צורך להוכיח או לשכנע בעניין החשיבות והתרומה של תהליכי החשיבה הלוגית, ללא קשר לעיסוקו של האדם, אך כאשר הדבר נוגע בחשיבה האינטואיטיבית וביצירתיות, פתאום עיסוקו של האדם הוא הקובע. אני נתקלת שוב ושוב בביטולה של היצירתיות המודעת ואף לעיתים בזילזול ובחוסר הבנה של תרומתה של האינטואיציה. אנשים שואלים את עצמם "למה לי, אני לא מתכוון להיות שחקן, צייר או זמר?" ההתנגדות, הדה-לגיטימציה ותופעת הפחתת הערך של החשיבה האינטואיטיבית, ביחד עם חוסר הבנה בתועלת שבפיתוח האינטואיציה והיצירתיות, נובעים מהחיסרון שביכולת התודעתית הקוגניטיבית הנפלאה והיעילה כל כך של המוח. חיסרון החשיבה הלוגית מתואר בצורה מדויקת וברורה ע"י אדוארד דה בונו בספרויו "מדריך לחשיבה יוצרת" ו-"חשיבה לטרלית". דפוסי החשיבה שנוצרו במוח הופכים נוקשים, קשה ליצור דפוסים חדשים ולהעביר מידע מדפוס לדפוס. מידע חדש שנכנס למערכת יכנס, בדרך כלל לתוך דפוס קיים, גם במקרים שמידע זה לא מתאים לחלוטין לדפוס הקיים. המוח יארגן אותו שם. כיום, יותר ויותר האדם נוטה לפתח התמחויות. תחומי ההתמחות נעשים יותר ויותר צרים וספציפיים, מה שמעודד ומקבע דפוסי חשיבה נוקשים עוד יותר מבעבר, מקבע דפוסי חשיבה הקשורים לאותו תחום התמחות, מקבע הרגלי חשיבה מסוימים ונורמות נוקשות.
התרגול החשיבתי המיועד לפיתוח חשיבה אינטואיטיבית-יצירתית נתפסים כ-"בזבוז זמן" בתחומים שכביכול לא דורשים את אותם מיומנויות חשיבה. במסגרת נורמות נוקשות אלה, מקובל להקדיש משקל לפיתוח המיומנויות האינטואיטיביות-יצירתיות בתחומים כגון אמנויות למיניהן ומקצועות הדורשות יצירה באופן מובהק. קיימת חוסר הבנה וחוסר יכולת להפתח ל-"גם וגם".
עלינו להבין שהחשיבה האינטואיטיבית-יצירתית היא בגדר הילוך שישי: במכונית עם שישה הילוכים, לא תמיד משתמשים בהילוך השישי, אבל הוא שם כשצריך או כשרוצים.
ההאפשרות להפוך לאיש עם מזל, "איש עם הילוך שישי" קיימת. אני מזמינה את הקוראים להפתח להזדמנות.
ג'סיקה טברובסקי - מנחה/ מאמנת. הנחיית קבוצות וסדנאות.
