הסתכל סביבך, זה שאינך רואה הוא זה שיפיל אותך 

לעתים הרעה הנשקפת לעסק המצליח מצויה במי שלכאורה דורש את טובתו - בני משפחתם של מייסדי החברה ובעליה. מתי ילדים זה שמחה ולא סכנה, איך להימנע ממשחק אינטריגות משפחתי וכיצד לשמור על האינטרסים של הפירמה

הכותב: רואה חשבון אלון ברוידא מנהל מחשבה קדימה


המשפט שבכותרת למאמר זה משמש כמשפט מפתח בקורס טיס, אך הוא צריך ללוות כל איש עסקים. איש עסקים מצליח שולט בעסקיו, מטפל מדי יום בתזרים המזומנים, בלקוחות, בספקים, בעובדים, במלאי המכירות, בקניות ועוד, אולם אם נבחן מה קורה לעסקים המצליחים ביותר - מדוע הם יצאו מידי מי שהקים אותם ועמל לילות כימים כדי לבנות אותם ולגרום להם להגיע לאן שהגיעו - נמצא כי הנושא היחיד שממנו מעדיפים רוב אנשי העסקים המצליחים להתעלם, והעדר הטיפול בו גורם ל-70% מהעסקים בארה"ב ובישראל שלא לעבור מדור המייסדים לדור הבנים,והוא המשפחה.

תחילתו של כל עסק במייסד, שהפך חלום למציאות. בדרך להגשמת החלום מצרף אליו המייסד שותפים - לצורך ידע, כסף או עבודה. צוות המייסדים כולל, בדרך כלל, שניים עד ארבעה אנשים. לצורכי הדגמה נניח שמדובר בשלושה. שלושה חברי הצוות שהקימו את העסק המצליח נהנים ממערכת יחסים טובה ביניהם, מערכת של אמון והערכה הדדית. לכל אחד מהם יש גם מגרעות, אבל השלושה למדו לחיות זה עם מגרעותיו של זה ולפעול יחדיו למען המטרה המשותפת - הצלחת העסק. לכל אחד מהמייסדים יש אשה ובממוצע שלושה ילדים. כך קורה שמבלי שנגיד דבר על מה עושה העסק ומה גודלו, ברור למסתכל מהצד שעסק עם שלושה שותפים הקיים מעל 20 שנה צפוי ליצור לפחות תשעה מועמדים לכנסיה. ואם הם מתחתנים - 18 מועמדים לכניסה. 18 מועמדים בגימטריה הם חי מועמדים,אולם עסק שיאפשר לכל החי להיכנס הוא עסק מת..

לא יתכן שעסק ימשיך להתקיים לאורך זמן כאשר 18 אנשים מצפים להיות המנהל היחיד והבלתי מעורער על שהעסק. כמות האינטריגות, מאבקי הכוח, המריבות וההתנכלויות ההדדיות יגרמו לעסק הטוב ביותר להתמקד בנושאים שאינם עסקיים, אלא עתירי אמוציות ושיקולים בלתי רלוונטיים. לכן העסקים המובילים בתחומים בשנות השישים והשבעים יצאו משליטת משפחות המייסדים ועברו לבעלות משפחות אחרות..

הסיבה העיקרית לתופעת זו, המאפיינת דוווקא את העסקים שקרה להן "האסון" והצליחו - עסקים עם רווחיות גבוהה, נזילות רבה ונכסים רבים היא ההתעלמות של בעלי השליטה עסק משפחתי הוא עסק הנמצא בשליטת משפחה אחת או מספר משפחות. בשנים האחרונות הפך נושא העסקים המשפחתיים לנושא הנלמד באוניברסיטאות הגדולות והמובילות בעולם. בישראל הנושא עדיין לא נלמד בשום אוניברסיטה. בלימודי מנהל עסקים לומד כל סטודנט מה לעשות כדי להצליח בעסקים, אולם אף מילה לא נאמרת על מה עושה המסכן שכבר הצליח ועליו להמשיך את העסק המצליח. המשכת עסק מצליח היא תחום המחייב שילוב של מספר תחומים - התחום הפיננסי, התחום הפסיכולוגי, התחום המשפטי והתחום הבנקאי. רק מי שמבין שעסק משפחתי חזק ועשיר ככל שיהיה לא יוכל להמשיך ולהתקיים, אם לא יינתן פיתרון אמיתי ובזמן לבעיות המשפחה שסובבת את העסק רק הוא יטפל בנושא ובזמן. ".

חוקה משפחתית - נעשית במיטבה כשהיא לא רלוונטית
הדרך הנכונה לטיפול בהעברת העסק המשפחתי המצליח מדור לדור היא החוקה המשפחתית, הקובעת את כללי המשחק, המציאות אותה אנו פוגשים בתחום העסקים המשפחתיים היא שכללי המשחק מאוד לא ברורים והתוצאה היא משחק אלים, הרסני ובלתי צפוי, על פי כללים שהמייסד לא היה מסכים להם אילו היה צריך להתוותם מראש.".

חוקה משפחתית היא האמצעי להבהרת כללי המשחק במשפחה שלנו, בין משפחות השותפים, ובין העסקים שבבעלותם. חוקה משפחתית היא תוצאה של מערכת שיחות בין דור המייסדים ודור הממשיכים, בין הפעילים כיום ובין הפעילים בעתיד, בין שותפים פעילים ובלתי פעילים. מטרתה לקבוע את המטרות, לתחום את הציפיות ולגרום למשפחות השולטות בעסק מסוים להמשיך ולהנות ממנו ומפירותיו, תוך שמירה על מערכת של אמון והערכה הדדית.

חוקה משפחתית טובה נערכת, ממש כמו הסכם ממון בין בני זוג, כאשר היא לגמרי לא רלוונטית - כשדור המייסדים בריא, חזק וצלול, ודור הבנים טרם נכנס לעסק. ככל שדוחים את מועד עריכת החוקה מתרבים הנושאים שהופכים מנושא תיאורטי לנושא מעשי, ואז עיקרון מסוים שנקבע אינו עיקרון נקי מאמוציות, אלא עיקרון שצפוי לפגוע באדם מסוים - דבר שבהכרח גורם לריגושים בשלב עריכת החוקה.

חוקה משפחתית מטפלת בשלושה נושאים עיקריים:
כללי הכניסה לעסק - מי נכנס, מתי ובאיזה תנאים.
החיים יחדיו - דרכי קבלת החלטות, ישיבות דירקטוריון, חתימות, משכורות.
הפרישה מהעסק המשפחתי - פנסיה, ביטחון כלכלי לדור הבוקר, פרישה מרצון, פרישה עקב סיבות בריאותיות, פרישה עקב מוות, מכירת הזכויות בעסק.
כל אחד מראשי הפרקים הנ"ל יכול להוות בסיס לדיונים ערים בין בני משפחה. לצורך דוגמא נתייחס לנושא הפנסיה: העיתונים מלאים באחרונה במאמרים רבים על נושא זכויות הפנסיה והמאבק בין האוצר וההסתדרות על קופות הפנסיה, כמי שעוסק בתחום העסקים המשפחתיים מזה למעלה מ-17 שנה וטיפל בלמעלה מ-1,300 משפחות בארץ ובחו"ל, אני יכול לומר בפסקנות שהמקופחים ביותר והמוזנחים ביותר בנושא הפנסיה הם דווקא בעלי השליטה. כשבוחנים מקרוב ולעומק את הסדרי הפנסיה של רוב בעלי השליטה בישראל, נמצא שלרובם אין הסדרי פנסיה התואמים את רמת הכנסותיהם בשנים שקדמו לפרישתם. רובם הפרישו לפנסיה את הסכומים המותרים לפי פקודת מס הכנסה - סכומים שאין בינם לבין ההכנסות האמיתיות של בעלי השליטה ולא כלום. בעלי השליטה סומכים על כך שהעסק יישאר שלהם והם ידאגו לעצמם, אבל בפועל, עם השנים, יתכן שהשליטה הפורמלית נשארת בידי בעלי השליטה אולם השליטה המעשית עוברת במקרים רבים למנהלים צעירים, בני משפחה או לא.".

הסדרי פנסיה נועדו גם להבטיח את האשה ואת עתידם של אלה שאינם פעילים בעסק. אין מדובר רק בהסדרים ביטוחיים אלא במערכות הצמדה מיוחדות, שיבטיחו קשר בין הכנסות מנהלי העסק ובין הכנסות הפנסיונרים. הסדרים פנסיונריים אמיתיים מהווים התחייבות חוזית כבדה לעסק ועלולים לפגוע בשוויו לצורך מכירה. פנסיה לבעלי שליטה אינה מתוחמת למושב המשפטי הצד של פנסיה והיא כוללת בין השאר הסדרים להבטחת דיבידנד מינימום והסדרים להתאמת מטרות בין בעלי העסק ובין המנהל השכיר של העסק במידה שקיים כזה. רק הסדרי פנסיה ברורים ומכובדים יאפשרו העברה נוחה של העסק מדור לדור בלי לפגוע בבטחונם של המייסדים.

מסמך הצוואה - 1. פסיכולוגי. 2. פיננסי, 3. משפטי
חלק בלתי נפרד מעריכת חוקה משפחתית הוא עריכת צוואה לבעלי השליטה ונשותיהם - צוואה היא הכלי שקבע המחוקק בכדי להבטיח את קיום רצונותיו של אדם המבקש להורות כיצד להעביר את רכושו מדור לדור. צוואה נתפסת בעיני רבים כמסמך משפטי, אך הרבה קודם להפיכתה למסמך משפטי, הצוואה מהווה מסמך פסיכולוגי ופיננסי.".

כ-95% מאוכלוסיית ישראל לא כותבים צוואה, כשהסיבה העיקרית היא פסיכולוגית - פחד שנגיעה בנושא המוות עלולה חס וחלילה לקרבו - מפני עינא בישא. אותם חמישה אחוזים שכן עורכים צוואות חייבים להבין שקודם לכל דבר אחר צוואה צריכה לשקף מערכת של הסדרים פיננסיים בין בני המשפחה ובין עסקים ונכסים שבבעלותם. רק כשמערכת הסדרים זו ברורה, ניתן לתת הוראות לעו"ד לגבי תוכנה של הצוואה.".

אחד הנושאים המעניינים בהקשר להכנת צוואות הוא העובדה שככל שיש לאדם יותר רכוש בדרך כלל יש לו פחות מה להוריש - לתופעה זו, הקרויה פרדוקס הנכסים, יש הסבר פשוט - ככל שאדם מרבה נכסים עולה הסבירות שהוא ינהל את מירב עסקיו באמצעות חברת אחזקות, שמתחתיה יכולות להיות לאותו אדם פעולות רבות ומגוונות, אולם כשאנו באים לתכנן ולגבש צוואה לאדם זה נמצא שעיקר רכושו מוחזק באמצעות חברה בודדת וכל מה שיש לו להוריש הן זכויות בחברה. דבר שבהכרח הופך את כל ילדיו לשותפים בעל כורחם בחברה הגדולה. מי שאינו מעוניין להפוך את ילדיו לשותפים, מוטב לו שיבנה מראש מערכת חברות באופן כזה שתאפשר חלוקה הוגנת וסבירה בין בני המשפחה השונים.

גיבוש החוקה המשפחתית והצוואה נועדו למטרה אחת, שצריכה להיות מטרתו של המוריש - לגרום לכך שהרכוש שנוצר במשך עשרות שנים יביא לבני המשפחה שמחה ואושר ולא ישמש לבני המשפחה כזירת התגוששות ומקור למריבות. מודל נכון של חוקה משפחתית הוא מה שנקרא מודל החיוך - המודל שיביא בני משפחה מסוימת לחייך זה לזה ולהמשיך להנות מהעסקים שבבעלות המשפחה.

יצירת מודל של חיוך מחייב התאמה של ציפיות, רצונות ויכולות, תוך התחשבות בכל בני המשפחה וביכולות הכלכליות של העסק.