האש בוערת בעצמותינו 

האש בוערת בעצמותינו

מאת: יגאל אדר

האש בוערת בעצמותינו, האש הנה תכונה בטבע המבטא את ה"רצון" של האני.
כאשר אנו רוצים "משהו" אפשר לחוש את הבעירה בתוכנו עולה מאזור הבטן ועד הראש.
באלמנט האש יש את התכונה לפרוץ גבולות, האלמנט שעוזר לשמור את האש במצב הרמוני הנו אלמנט המים.
יש הטוענים ששריפה היא מעשה רע, כמו בכל תכונה ותופעה בטבע אין רע ואין טוב מוחלטים,
זוהי תפיסת מציאות של אותו רגע נתון,
כידוע עניין ה"מציאות" הוא תנועה מתמדת,
כנאמר "הדבר הקבוע ביותר הנו תנועה ושינוי".
באש אפשר לשרוף ולגרום לונדאל יזים ולהרס,אפשר ליצור חום, אפיה,בישול,
ואין סוף יצירות,האש מכלה דבר אחד ומאפשרת אחרי ההרס תחייה ולידה של דבר חדש.
טוב ורע הם בעיניי המתבונן,
ידוע בטבע שכאשר יער נשרף ומתכלה יש תהליך מופלא, בו, בתהליך ההתחדשות עולים ובאים זנים חדשים של עצים וצמחייה.
אזור בו ניתן לראות זאת הנו האיים בהוואי בו יש אירועים רבים של פריצות הרי געש ושריפות,
זהו מקום שופע וייחודי של, זנים ייחודיים עצים צמחייה ודגים.
אז! האם באמת ניתן לשפוט את האש במושגים של "טוב ורע"? חשוב לזכור שאנו בצלמו של אלוהים,
נזכור את האמרה "מעפר באת ולעפר תשוב". בטקס שריפת הגופה בהודו מעצימים את הידיעה שהגוף הפיזי הנו רק "חומר",
אך בסימבוליות של האש מנציחים את ה"אני" שהוא נצחי ורק עובר ממצב אחד למשנהו, מה שאנו מגדירים גלגולי חיים.
האש מחברת את ה"אני" לזיכרון של הטבע בו יש תנועה בלתי פוסקת של "פרידות" מוות ולידה מחדש.
התובנות וההבנות של השינויים בחיינו נולדות וצומחות בתוכנו בפרספקטיבה של זמן,
כידוע במימד הרוחני לא קיים "זמן" אלה שינוי מצב א' למצב ב',
בדיוק כמו בשריפה, האש מכריחה אותנו לעבור ממצב מציאות אחת למציאות אחרת.