וטרינרים למען צדק חברתי 

הוטרינרים למען צדק חברתי בעקבות המאבקים החברתיים בחודשיים האחרונים, ובשולי מאבק הרופאים המתוקשר, אני סבור כי גם על עמיתיי הוטרינרים והסטודנטים לווטרינריה מהפקולטה לחקלאות ברחובות, להביע את מחאתם במאבק לעתיד ההשכלה הגבוהה, הדיור, הפרנסה, איכות החיים והסביבה, וכל מה שיאפשר קיום בכבוד בארץ הקשה הזו. אני מטיף ומלמד שנים רבות על כך שתפקידו של הרופא הוטרינר הינו בראש ובראשונה מניעת העברת מחלות מבעלי חיים לאדם. בנוסף, וכנגזרת ברורה מעיסוקנו הנאצל, יש לוטרינר תפקיד קהילתי רב חשיבות, בייחוד לאלה אשר מתפקדים בפרקטיקת של חיות מחמד קטנות, הנטועות היטב בשכונות השונות ברחבי הארץ. בעשור האחרון, בכל פעם ששמענו על "מחלות בחדשות" , ידיעות שהחרידו את האנושות כולה, מדובר היה כזכור במחלות על רקע וטרינרי. כלבת, הפרה המשוגעת, פה וטלפיים, שפעת העופות, שפעת החזירים וכד'. מכיוון ואנו, ציבור הוטרינרים והסטודנטים לוטרינריה, כמו גם הלומדים את התחומים הפארא- וטרינריים לומדים שנים רבות וארוכות, ומהווים , יחד עם עמיתינו מתחומי הרפואה, את ה"שפיץ" של הלימודים והעיסוק במדעי החיים והרפואה, מן הראוי שנשכיל גם להרים את הדגל החברתי, נרים את מבטינו מעדשות המיקרוסקופ, נסיר לרגע את הסטטוסקופ מהאוזניים, נחבק את החיות כרגיל, אל ליבנו, ונצטרף בקול צלול למאבק על עתידה של מדינת ישראל. אני רואה חשיבות עליונה בקידום נושאי החינוך בישראל בכלל, וקידום מקצוע הוטרינריה, והמקצועות הפארא וטרינריים הנילווים לו בפרט. עלינו להבהיר כי אנו נמצאים בעיצומו של מאבק רחב אף יותר מאיזושהי מחאה נקודתית : להנהגה היום אין מדיניות לגבי החינוך, שהולך לעזאזל. חוק חינוך חינם הוא לעג לרש תרתי משמע. בכדי לגדל רופאים ווטרינרים טובים, כמו גם בעלי מקצועות איכותיים נוספים, יש צורך במערכת חינוך חינמית בהחלט, עם 25 תלמידים בכיתה, עם שני מורים (מורה וסייעת) מקצועיים המרוויחים היטב משכורת מכובדת ובעלי תארים אקדמיים מכובדים לפחות בתחום עיסוקם בנוסף לתעודת ההוראה. בכל כיתה, כל הורה שיהיה מעוניין בכך, ידאג שילדו יוכל לשהות בבית הספר עד לשעות אחר הצהריים המאוחרות עם אפשרות ליום לימודים ארוך לכל תלמידי ישראל עד שעה 16:00, ועם ארוחת בוקר וצהריים בקפטריה בכל בית ספר ומוסד חינוכי ברחבי ישראל. אמנם יש להודות כי לאחרונה נרשמים הישגים צנועים בתחום החינוך עם עוז לתמורה ועם אופק חדש . אולם לעניות דעתי זה מעט מדי, ואולי גם עלול להיות מאוחר מדי. ההורים, מכל שכבות העם, לא צריכים להוציא שקל מכיסם, לא על מחקים, לורדים וטושים, ולא על ספרים מחברות ודיסק און קי. הכל צריך להיות מסופק ע"י מערכת החינוך , בחינם, כפי שקובע החוק! ובצד השני של קשת החינוך, נמצאות האוניברסיטאות והמכללות במצב עגום למדיי. לא מאוחר עדיין למלא בתוכן את החזון של אבות הציונות, להיות אור לגויים, ולמנוע את ההתדרדרות האסונית לפיה עם הספר יהפוך במהירות לעם הארץ! תקצוב המוסדות להשכלה גבוהה ומימון שכר הלימוד לסטודנטים, במתכונתו הנוכחית , זה כמו לשים פלסטר על גידול סרטני מבאיש ומדמם! לא פלא שמוחות אקדמיים מבריקים, בורחים מעבר לים לחפש ולמצוא חיים נוחים, מכובדים ומתגמלים יותר. אין כל היגיון בעובדה שהמדינה מסבסדת לימודים גבוהים לתלמידי הרפואה, ובסיומם , מי שנהנה מצעירים מבטיחים אלו הן האוניברסיטאות בחו"ל...! ראשי משרד החינוך של היום, בייחוד ראשי המל"ג והות"ת ( טרכטנברג כבר אמרנו...) לא יוצרים איזושהי תוכנית שתוציא את האוניברסיטאות והמכללות מהגירעון שהן נמצאות בו, ואפילו מסקנות ועדת וינוגרד (עוד וועדה) מלפני כמה שנים, שקבעו הפחתה מדורגת בשכר הלימוד - אינן מיושמות. גם עלינו, הוטרינרים, מוטלת החובה, לעורר את דעת הקהל והציבור. יש לי תחושת בטן עמומה, שעל אף ההתעוררות הציבורית, המאבק הזה מנוהל באופן לא ברור. חיוני למקד את הדרישות, מה בדיוק הציבור רוצה וצריך , וצריך גם להשכיל ולדעת גם מתי אומנם הדרישות התקבלו, במלואן או בחלקן, ומתי יגיע הזמן לקפל את אוהלי המחאה והשלטים. תמיד קל אמנם לתת עצות מן הצד. אך בתפקידיי הציבוריים כיו"ר סיעת ר"ג הירוקה במועצת העיר, הבחנתי בעובדה המצערת כי רק פחות מ30 % מבעלי זכות הבחירה טורחים בכלל לממש את זכותם הדמוקראטית להשפיע, ולגשת בפועל לקלפי בעת בחירות, מוניציפאליות או כלליות. עדיין, יש לנו מדינה מאוד אדישה, אנשים אדישים ועסוקים בדברים אחרים, ואפשר להבין אותם, אבל זה לא הופך את המאבק שלנו למאבק לא מוצדק. אני יודע כאיש ציבור כמה קשה לתפוס את תשומת ליבה של התקשורת לנושא ציבורי מסויים, יהיה נכון וצודק ככל שיהיה. וכמה קשה עוד יותר לגרום לאנשים לצאת לרחובות ולהביע מחאה, כנגד השחיתות, כנגד ההסתאבות, כנגד הבריונות וההתעמרות של קובעי המדיניות העכשויים. דפני ליף וסתיו שפיר לימדו אותנו שיעור חשוב בדמוקרטיה ובמעורבות חברתית, ואני מצדיע להן על כך , שכן הן וחבריהם להנהגת מאבק האוהלים, הצליחו להוציא עם שלם מאדישותו וממצב של אפאטיה וייאוש, יצאו מאות אלפים לרחובות , בדרישה חד משמעית לעתיד טוב יותר. אני קורא לכל הסטודנטים , לוטרינרים הצעירים, וכן לעמיתיי למקצוע המבוגרים יותר, להצטרף למחאה הציבורית, ולפחות בתור התחלה לתמוך בקול צלול במאבקם הצודק של עמיתינו הרופאים לקבל שכר הוגן על עבודת הקודש שהם מבצעים. אמנם נראה כאילו המאבק על השכר הסתיים, אולם המאבק על דמות הרפואה הציבורית בכלל, הוא רק בתחילת הדרך. אני צועק דרך המקלדת כי צריך לצאת מהפאסיביות. עם הוטרינרים, בייחוד הפרטיים, ידועים היטב כאינדיבידואלים. דווקא משום כך, עם ההצטרפות והרמת הקול לטובת המאבק,של כל אחד מאיתנו הקולגות נעצים את האימפקט. נראה לציבור כי גם אנחנו נפסיק לקטר סביב השולחן עם החברים הקרובים, על כך שהמדינה התדרדרה והגיעה לאן שהגיעה, לעברי פי פחת. כאשר נוכיח כי כל אחד מאיתנו לא עושה זאת רק בשביל עצמו, וזה, רבותיי ועמיתיי, מעיד על משהו, זה מעיד על סינרגיה, על כך שיחד נהווה גורם יותר גדול מסכום חלקיו, קולנו יישמע, ונוכל בעוד כמה עשרות שנים לספר לנכדינו בסיפוק רב כי הצלחנו לשנות במשהו את הכיוון והמסלול של מערכת החינוך והבריאות במדינה בפרט, ושל עם ישראל בכלל.